מחשבות מציקות על חיים, מוות, אהבה ומשמעות

שואלת יקרה שלום.

הדאגות שלך מאוד מעניינות ומאוד מגוונות.

הייתי יכול להרגיע אותך ולומר שתחיית המתים אמורה לקרות זמן ארוך מאוד אחרי ביאת המשיח ושהסיכוי הסטטיסטי שמשהו יקרה לאנשים שאת אוהבת נמוך מאוד. וזה נכון, אבל משהו אומר לי שהשאלה שלך מגיעה ממקום עמוק יותר. כשמסתכלים על הדברים שמטרידים אותך, זה נראה שמה שמעסיק אותך זה החיים, המוות, האהבה, והמשמעות שלהם. אלה דברים חשובים מאוד, וקשורים זה לזה באופן עמוק. כולנו שואלים את עצמנו בתקופות שונות את השאלות האלה. קשה לעמוד על משמעות החיים בתשובה קצרה, אבל נעשה כמיטב יכולתנו, ונשתדל להסביר איך זה רלוונטי אלייך לחיים ולדאגות שאת מתארת.

הכל מתחיל עם הנשמה. לנשמה לא רע שם למעלה. היא טהורה, מלאת אור וטוב ולא חסר לה כלום. אז למה בכלל הורידו אותה לכאן? בגלל שלעולם הזה, כאן למטה, היה חסר משהו. היה חסר את האור המיוחד שלה. את התכונות המדוייקות, עם סגנון המחשבה והצחוק המתגלגל הזה שיש רק לך. את הכשרונות והשאיפות והמבטים שפשוט אין לאף אחד אחר. קשה לדעת בגיל צעיר כל כך בדיוק מה זה. בגיל שלך בדרך כלל רק מתחילים את המסע של בירור הזהות המיוחדת שלנו. אבל דעי לך, משהו בך מיוחד, חד פעמי ויחיד במינו. והדבר הזה היה כל כך חסר כאן בעולם, שהנשמה שלך התנדבה לבוא לכאן כדי לפזר את זה פה, במשך תקופת חיים אחת.

לא באנו לכאן, לעולם, להשתקע. אנחנו כאן אורחים לרגע. באנו להעניק מתנה לעולם, ובעוד 80-90 שנה נחזור חזרה. זה שאנחנו מתים זו תזכורת מטלטלת לזה שאנחנו לא מפה. לזה שעמוק בפנים אנחנו נושאים מטען יקר ערך מאין כמוהו, וחשוב שלא נשכח אותו. תזכורת לזה שהחיים שלנו פה על האדמה הם בשביל שליחות מסוימת. חיים אינסופיים, כמו שנשמע שהבנת בעצמך מהשאלה שלך, הם בעייתיים. אם היינו חיים לנצח, בקלות היינו משתקעים פה, שוכחים מאיפה באנו ולאן אנחנו (לא) הולכים. ממילא, היינו שוכחים איזה אוצר אנחנו נושאים בקרבנו וכמה חשוב שנעבוד כדי לחשוף אותו וכדי לחלוק אותו עם הסביבה שלנו. ואז – באמת לא משנה מה היינו עושים, זה היה סתם. אז לא נתנו לנו חיי נצח. נתנו לנו תקופה מסוימת ועכשיו אנחנו יכולים לנצל אותה.

אז את בטח שואלת את עצמך – 'למה תחיית המתים?' תחיית המתים שייכת לשלב כל כך מתקדם בגאולה, שבו הצלחנו. כולנו ביחד, לאורך דורי דורות, נביא לכאן כל כך הרבה אור מהעולם הבא, שהוא יהפוך לקצת עולם הבא בעצמו. העולם הבא, זה שכל הזמן הולך ובא, יגיע סוף סוף. ואז כשפה יהיה עולם הבא, לא יהיה ממש צורך למות. זה מעניין, אבל לא שייך למדרגת חיים שלנו. זאת שאיפה רחוקה. רחוקה אפילו יותר מהגאולה וביאת המשיח.

אפשר לשמוע בשאלה שלך כמה את אוהבת את האנשים שקרובים אלייך. זה נפלא. האהבה לאנשים, לאנושות, ולעולם היא הגרעין, המנוע שמניע אותנו בכלל להתחיל במסע הזה שנקרא חיים. בשביל לתת.

אז עכשיו, אחרי שדיברנו קצת עמוק, מה עושים עם כל זה מחר בבוקר? איך מתחילים בחיים שבהם מרגישים משמעות עמוקה לכל מה שאנחנו עושים? צריך ללכת בשני כיוונים בו זמנית – פנימה והחוצה. פנימה – בשביל לגלות את עצמנו. להכיר מי אנחנו. פה אני לא מדבר על איזה משהו מיסטי, אלא פשוט לדעת מי את. במה את טובה. במה קצת פחות. מה את אוהבת לעשות, ואיך את מגיבה לכל מיני סיטואציות. מה גורם לך להשתפר ועם איזה חברים נעים לך להיות. מה התחביבים שעושים לך טוב, ומה גורם לך להתמיד. כמה שתכירי את עצמך יותר טוב, ככה תוכלי לעשות דברים שיותר קשורים אלייך פנימה, אל השליחות שלך, ואני בטוח שתרגישי כמה גדולה המשמעות שלהם.

החוצה – האור שבנו הוא לא בשבילנו, הוא בשביל העולם. זה זמן טוב להתאמן בלפזר אותו. בשביל זה צריך לאהוב, להתחבר ולתת. לעזור בבית להורים. או לאחים הקטנים בשיעורי בית. להגן על חברה בכיתה שמציקים לה, להתנדב איפושהו, וכל דבר אחר שעושה טוב בעולם. תנסי גם לחזק את הקשר עם המשפחה והחברות (נשמע שכבר עכשיו הוא חזק, אז תמשיכי בכיוון הזה). חשוב גם להתרגל למצוא את האנשים הנכונים ולשתף אותם במה שאת בוחרת מהעולם הפנימי שלך. במחשבות, בתהיות ובדאגות. אלה שסיפרת לנו או אחרות. זה יכול להיות ההורים שלך, אח או אחות גדולה, מדריכה בסניף או אפילו מורה או יועצת בבית הספר. טוב מאוד לספר מה שעובר עלייך, וזה גם יעזור לך ללמוד ולהכיר את עצמך.

לסיכום: השאלות שלך נהדרות. העובדה שהדברים האלה מטרידים אותך מסתדרת טוב עם זה שאת בדיוק בגיל שבו אנחנו מבררים לעצמנו מי אנחנו ומה השליחות שלנו בחיים. (ואל תדאגי, גם בגיל 30 לא כל הפאזל יהיה פתור לך). תנסי להכיר יותר לעומק את עצמך, ולהתחבר יותר לסביבה שלך. כשתקבלי כיוון יותר מדוייק למי את ומה באת להביא לעולם, סביר שתרגישי טוב יותר לגבי השאלה – "מה עושים עם כל החיים האלה?", פחות תדאגי מסכנות רחוקות לך או לאנשים אחרים, ותרגישי משמעות רבה יותר במעשים שלך.

בהצלחה.

תני אור לעולם.

נתנאל

(6)