שעמום, לחץ, וחרדה חברתית - איך מתמודדים?

שלום ראובן יקר.

נפתח בכך שעצם העובדה שאתה יושב ומשקיע זמן ומחשבה בלכתוב בכנות כזו, זו כבר תכונה מעולה של אחריות על החיים ומאמץ לפעול ולהצליח להגיע ליעדים שאתה מעוניין בהם - מדהים!

כתבת על מספר נקודות שמאתגרות אותנו בחיים – לוח זמנים מסודר, החשש מן העתיד, הפחד ממה יאמרו עלינו.. כל אלו אתגרים שאנו חווים בשלבים שונים וברמות שונות, וזה בסדר וזה מותר, והיופי באמת שאנחנו יכולים לעבוד עליהם ולאתגר את עצמנו בהתקדמות לאט לאט.

לא פעם שם המשחק הוא: לעשות סדר!

כשיש לנו סוגיות שונות ומורכבות, אנחנו נוטים לעיתים לשזור אותם אחת בשנייה, כאילו הן חלק מאותו נושא או מאותו עניין, אך אם נחשוב לאט לאט ננסה להציב אותן לפי קדימות או חשיבות יהיה לנו קל יותר להתמודד.

אז נתחיל????

שעמום וניצול זמן

אמת, שהייה בבית או בבידוד ובכלל יכולה לייצר הרבה רגעים משעממים. מה עושים? שווה לנסות לסדר לו"ז שמורכב מפרמטרים שונים:

1. דברים שאני חייב לעשות – שעות בבית ספר, מטלות בית, שיעורים לבית ספר, תפילות שציינת וכד'.

2. אירועים מזדמנים – אירוע משפחתי, הופעה שהייתי רוצה ללכת וכד'

3. דברים שמעניינים אותי - במה אני טוב, במה הייתי רוצה להיות טוב – יש הרבה תחומים – ספרים, מוזיקה, משפחה, חברים, ספורט, לימוד שפות ועוד ועוד.. את אלו שווה לכתוב ואז לנסות ולדרג – מה הכי הייתי רוצה לעשות? לאחר מכן לסמן – מה יותר קרוב להישג ידי(אם נניח לנגן על פסנתר כרגע לא אפשרות אמיתית, נסמן את זה כחלום לעתיד יותר.

כבר יש לנו שלוש רשימות! כעת אני מתחיל לשבץ ממש לפי שעות. כמובן ניתן להניח הפסקות בין לבין, אך באופן כללי אני מכין לעצמי לוח זמנים אידיאלי. כעת אני זוכר גם בראש שאני מנסה את הכי טוב, להצליח לעמוד בו.

הלוח הזה הוא יומי/ שבועי – אני משבץ לפי האירועים המשתנים ומבחינתי כל יום הוא הישג בפני עצמו. ביום הראשון אני מסמן לעצמי כמה הצלחתי וכמה לא, כמובן אנחנו שמחים על מה שהצלחנו, ומבררים מדוע יש דברים שלא הספקנו – אולי גם היינו לא ריאלים במה שציפנו מעצמנו? ואולי גם היה מותר לנו מידי פעם גם לנח יותר – וזה בסדר!

הרעיון הוא שכאשר דברים מופיעים לנו בסדר מסוים, אנחנו יכולים להתמודד איתם, אך כשהם בראש הם מתערבבים אחד בשני.

דיה לצערה בשעתה

באותו עניין יש לנו לעתים סוגיות שהן רחוקות מאיתנו ואנחנו מקדימים את השיח איתן – למשל, אם ילד בגן יתחיל לחשוב ולהילחץ מה ילמד באוניברסיטה – אנחנו נחייך, כי הסוגיה הזו עדיין לא רלוונטית לחייו. לכן חשוב שנדע גם להניח לסוגיות לבוא בשעתן. לכן סוגיית הצבא שהיא חשובה כל כך, ולכן היא גם יכולה להלחיץ אותנו – אנחנו נגיע אליה ואז גם נחשוב איך אנחנו מתקדמים איתה - אך יתכן שכעת חשוב להתמודד יותר עם האתגרים המיידיים שלנו, כדי שיהיה לנו כח מלא להתמודד איתם וגם עם אלו הבאים אחריהם.

מידע ושלווה חשובים ליציבות

מידע נותן לנו יציבות, ולכן מזדהה עם מה שכתבת ובאמת שווה לנסות להתייעץ עם יועץ בית הספר או מחנך או חבר – אולי ישנם קורסים שיסייעו לך להגיע להיכן שאתה מעוניין. ככל שיש לנו יותר מידע ביד, לטוב ולרע, יש לנו יציבות. לכן למשל רופא שיניים מסביר למטופל מתי יכאב לו – כי למרות שיודע שיכאב, זה נותן לו יציבות. ולכן חשוב לברר מידע בשביל היציבות, גם אם לא אשמח במידע שאקבל. אך מה עושים עם המידע קשה? נניח בנושא שהעלית – שאין באמת יכולת לעשות קורס כזה או אחר? לשם כך יש ממד נוסף ששוה לצרף והוא – השלווה:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

העולם גדול, ויש בו מלא נתיבים ואפשרויות – וזה היופי. לעיתים "לא" הוא הרבה "כן" אחר. ולכן צריכה להיות לנו גם השלווה לומר, בשלב הזה אני רואה שהמציאות היא לא בדיוק כפי שרציתי, וזה בסדר, אולי אגלה דברים חדשים, אולי יש דברים שלא הכרתי, מה שצריך לקרות יקרה..

נושא שלישי שהעלית היא הנקודה של החשש מהאמירות החברתיות. לכך יש מספר נקודות:

1. אני בסדר! – בבסיס העניין חשוב לי לומר לך, כי הדבר טבעי! וזה בסדר ונורמלי לחשוש. לכולנו יש חשש מסוים וזה טוב – זה מגן עלינו ברמה מסוימת מלהשתטות או לעשות טעויות מול הסביבה. אמנם מסכים איתך שהדבר לא טוב כשהוא משתק, אך בבסיס כולנו חווים חשש מ"מה יגידו" ויש בזה גם ממד טוב וטבעי. כשאנו לא נבהלים מכך, אלא מקבלים את זה שזה טבעי, אנחנו כבר יכולים להכנס ביותר נחת ומחשבה לתוך האתגר הזה. הפחד יכול להיות חבר! כי אני בשיח אתו והוא לא מאיים עליי.

2. חיזוק עצמי – לא פעם, אנחנו מצפים לחיזוק מהסביבה, אך האמת היא שאנחנו מכירים את צעמנו מספיק טוב בשביל לראות גם את הטוב אצלנו ובחיינו. לכן, שווה לקחת איזשהו פנקס ולכתוב כל יום שני דברים טובים בי – זה יכול להיות מעשים/תכונות/מחשבות/חלומות אנחנו מלאים בטוב! אך משום מה שמים לב בעיקר לפגמים שלנו. ככל שאנחנו אוהבים ומכירים את הטוב שלנו, קל לנו להתמודד עם הקשיים, וגם הבטחון שלנו במי שאנחנו עולה.

3. התקדמות איטית – כדי להתגבר על החשש, שווה לנסות להציב מטרות קטנות, פעם אחת שאני מעז, שתצטרף לעוד פעם שאעז. התפתחות היא דבר מדורג ויש צורך בסבלנות שלנו. ולכן שווה לאתגר את עצמנו נקודתית למשל בדוגמא שהבאת בשאלתך – לא חייב ללכת לכל הסדנאות, אך פעם אחת – כן לנסות – רק פעם אחת! שבה אני לוקח בחשבון שיתכן ואצליח ויתכן ולא, ואני מנסה את עצמי ומאתגר את עצמי – פעם אחת. וכך לאט לאט לצבור הצלחות עד שהדבר הולך ונקנה.

נסכם את העקרונות המרכזיים :

1. חשוב שנחלק את הסוגיות שמטרידות אותנו לנושאים, ולאחר מכן נפרוט - מה קריטי שנעסוק בו כעת? ומה יוכל לחכות.

2. מותר לנו לחוש והלרגיש, כל רגש הוא לגיטימי! גם בלבול, או חשש.

3. ההתקדמות שלנו בחיים היא שלב אחרי שלב, ביעדים קטנים כל יום קצת יותר, כל יום הוא יום בפני עצמו לאתגרים שלנו.

מוזמן להציץ בתשובות נוספות בנושא ביטחון עצמי:

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1104697

https://www.makshivim.org.il/answer?id=957702

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1101418

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1105694

בהצלחה בכל!

חנן