מה לעשות עם מחשבות מיניות? ומה לגבי בנות שמתמודדות עם זה?

היי יקרה.

קודם כל, בלי היכרות איתך כלל מרגישה הרבה הערכה על עצם השאלה, על הבחירה לשתף, לחקור ולגדול. זה לא ברור מאליו כלל.. ובאמת הכי קל להשאיר את המורכבויות שלנו והנקודות שלא פתורות פנימה ולא לשתף. אז קודם כל, תודה על השאלה והבחירה. מקווה שהדברים יתיישבו לך על הלב, בע"ה.

השאלה שלך כוללת בעיניי שני חלקים, עצם הקושי – הנפילה במחשבה. ויחד איתה גם קצת תסכול מחוסר היחס שיש בתורה כביכול למקום בו את נמצאת כעת, בתור אישה, והעובדה שלא ניתן כאן איסור מוחלט כמו אצל בנים.

את עומדת במקום בו את מרגישה שיש איזה שהוא פער בתוך הרצונות שלך. מצד אחד עומדת התורה, המוסר האישי שלך. ומצד שני עומדים להם הגוף, וצרכי הנפש – המחשבה והעיסוק בדברים שאת מגדירה אותם כאסורים. והאמת, שהפער הזה לא מפתיע אותי. הוא פער מוכר. הוא מופיע אצל כולנו, כל אחד בביטויים ובמושגים שונים. מצד אחד עומדת לה 'הנפש האלוקית' הגודל, הרצונות הגבוהים ומנגד עומדת ה'נפש הבהמית' ודורשת את שלה.

יותר מזה, ואולי זה יפתיע אותך. אבל חשוב לי לומר שגם הרצון הזה לדמיין ולחוות את התחושה הזו – הוא רצון שנובע מבריאות! הגוף שלך לא סתם כמהה לזה ומבקש את זה. כנראה שיש כאן צורך פנימי שה' יתברך הטביע בתוכך, ולכן זה כ"כ חזק ממך, וקשה לעצור. מזמינה אותך לנסות לחשוב מה הרצון הגדול שקיים כאן. לי זה נשמע כצורך להרגיש אהובה, אולי איזה שהוא צורך לממש את עצמי. את הגוף שלי. לתת לו ביטוי.

האמירה הזו, לא מצדיקה את המעשה. ואני כלל לא אומרת שנכון וטוב להמשיך להתעסק בדברים הללו. אלא שחשוב לי שלפני שנגשים לפרקטיקה, תביני רגע מה עומד אצלך מתחת. הרי כל מעשה שלך נובע מצורך, מתפיסת עולם, ממחשבה. כשמבינים את זה, את עצמך. את הנשמה, את הנפש, את הגוף. מבינים שהדברים מגיעים מהטוב שבי. ורק מכאן אפשר להמשיך הלאה ולהתקדם.

אז כמו שאמרתי, הנקודה שמסתתרת מתחת – טהורה היא. אמיתית. שלמה. טובה את! ואז, הנקודה הזו מגיעה לעולם הזה, נפגשת איתו, ורוצה ל'שאוב' ממנו, מהעולם הזה, את הצורך שלה. אבל בעולם הזה קצת מורכב. וחלק מהעבודה שלנו בזה העולם, היא להגיע לנקודה הפנימית ולא לכל העטיפות שלה, לדייק ולתת לה את המענה בתוך גבולות התורה, בתוך עולם הקודש, בתוך האמת של חיינו.

כאן הדבר מתחיל להיות מורכב. כי כאן מופיע הפער שדיברנו עליו בהתחלה. שתכלס, עכשיו אנחנו כבר מבינות שהוא כלל אינו 'פער' במובן השלילי. זה לא שאת צריכה להדחיק את הרצון, אלא את צריכה ללמוד לתת לו ביטוי נכון במציאות, בזמן ובמקום שנכון. זה לא שינוי סמנטי במילים, זה שינוי בכל היחס בעיני. זו השאלה – האם אני דפוקה שאני נופלת בזה, או האם אני טובה שקצת התפספס וצריכה ללמוד איך לדייק. זה נקודת מבט שונה לחלוטין.

לגבי החלק השני של שאלתך. באמת התורה התמקדה באופן ברור במקום של היצר הגברי מול התאווה הזו. יחד עם זה, חז"ל קבעו בפירוש שמדובר גם בהלכה לנשים. ממה שאני יודעת הסיבה לכך שהתורה לא התמקדה בנשים – היא העובדה שהיה בזה פחות צורך. היצר הגברי אל מול התאווה הזו, שונה הוא בתכלית מהיצר הנשי. ולכן העיסוק של נשים בתחום הזה היה (ועודנו!) פחות מהעיסוק של הבנים. בעבר – על אחת כמה וכמה. והיום – העיסוק של הנשים במחשבות כאלה וכו' גדל – וחשוב שנבין את העומק של העניין (ראי הערה 4).

ועכשיו קצת פרקטיקה:

1. בני נוער רבים חווים בגיל ההתבגרות רצון לעיסוק בתחום המיני, ההתפתחות הנפשית והפיזית שלנו בגיל הזה מציף רצונות חזקים, שכמו שאמרנו עצם הרצון בריא – וטוב שקיים ! בעיניי ההתמודדות עם הפער ראשיתה בהבנה. חשוב שתבררי עם עצמך מדוע התורה אוסרת את העיסוק והמחשבות האלה? מה עומד מאחורה? מה העומק שקיים בציווי הזה? מזה אומר שאת מרגישה שאת לא נהנית מזה נכון? עוד קודם השאלה הפרקטית של מה יכול לעזור לי, חשוב שהדברים יהיו מבוררים לך בשכל בצורה ישרה.

2. חשוב לי להדגיש כי עם כל האמירה שלי שהרצון מגיע ממקום בריא וכו' – כמובן כפי שאת אמרת בעצמך בשאלה שאין מדובר בדבר חיובי, ושצריך ללמוד להשתמש בכוח היפיפה הזה נכון.

3. כמובן שבצד הכי טכני אני ממליצה לך לבקש סינון באינטרנט – זה מקל אפילו בלי להילחם.

4. מישור נוסף - הוא הקשר שלך עם העולם הרגשי שלך : מהניסיון שלי בחיי, שמתי לב שכשיש לנו חוסר מסוים אנחנו פעמים רבות 'מחפות' עליו בתחום אחר (דוגמא לזה היא אכילה רגשית למשל, שבגלל שהאדם לא יודע להתנהל נכון עם צרכים ורגשות שלו הוא מנסה בתת מודע כמובן לשאוב את הצרכים מהאוכל.) בעיניי, כך גם בתחום הזה. אם יש לך צורך גדול בלראות סיטואציות שמציפות רגשות שונים, אם זה בסרטים, אם זה בשיח, אם בדמיון ובמחשבה – שווה להיכנס קצת פנימה ולנסות להרגיש – מה קורה שם בפנים? אולי אני לא מספיק נותנת לרגשות שלי מענה ולכן הן זקוקות לזה מדברים אחרים? קצת לנסות לבחון פנימה.

וכשאנחנו מרגישים תחושה – (כל תחושה! עצב, כאב, כעס, תסכול, וכו') חשוב לתת לעצמנו להרגיש אותה. מה אני מרגישה עכשיו? לדוג', כועסת. למה? כי אבא האשים אותי למרות שלא עשיתי כלום. איך זה גרם לי להרגיש? שאני לא שווה, שאבא לא רואה אותי. אחרי השלב הזה חשוב לתת לעצמי להרגיש את זה. זה באמת כואב להרגיש רגשות כואבים, וללמוד לתת לעצמי מקום בתוך עצמי. לעשות משהו שיהיה לי נעים עכשיו. אולי לא לעזור בבית כדקות הקרובות כי כואב לי וכו'.

אני יודעת שזה יכול להישמע לא קשור. לכאורה, דיברנו על נושא אחר בכלל. אבל הרבה פעמים אנחנו באופן אוטומטי לא נותנים לעצמנו מקום, ואז בעקבות הצורך (הבסיסי כ"כ!) בלהיות עם הרגשות שלי, הרבה בנות מגיעות למצבים שהן שואבות את הרגש מסיטואציה אחרת. זה ממש על קצה המזלג, ואת מוזמנת להעמיק בזה. זו אומנם דרך שלוקחת יותר זמן, כי היא פנימית ודורשת ממך לעמוד מול עצמך. אבל בעיניי אם רוצים שינוי אמיתי ופנימי, זה שווה את זה. (וזה לא סותר כלל כמובן את הנקודות הראשונות שכתבתי)

בתפילה שהדברים קצת עשו סדר בראש ובלב. מוזמנת לראות שאלו בנושא שנכתבו כאן באתר, ולשאול ולדייק איתנו עוד. כיף לראות את הרצון שלך לצאת מזה ולגדול! ובע"ה בטוחה שתצליחי ובגדול. בסבלנות ובנחישות בע"ה.

רק טוב!

טליה