מהו בעצם 'טוב מוחלט'? מהי עשיית טוב "לשמה"?

היי אור.

איזו שאלה מקסימה ומרגשת! נובע ממנה רצון עמוק ואמיתי להיטיב עם הכלל, ועצם השאלה מעיד הרבה עלייך ועל האדם שאת. זו אכן שאלה נפוצה שמעסיקה הרבה מאוד אנשים. כיף לדעת שהעם שלנו מורכב מאנשים כמוך.

כפי שאת מתארת בשאלה, יש הרבה עניין סביב לעשות דברים לשמם. השאיפה לפיה כל מה שנעשה יהיה נטול אינטרסים ומלא ברצון נקי להעניק היא מדהימה. זה לא פשוט, דורש הרבה עבודה עצמית אבל זה חלק מתהליך. עצם העובדה ששאלת את השאלה מראה שאת כבר בתוך התהליך!

מקווה שבתשובה שלי אצליח לתת לך כמה נקודות למחשבה שיאירו לך את הנושא.

את מדברת על "טוב מוחלט", מאוד קשה להגדיר מהו. יש שיגידו שזה טוב שלאדם הנותן לא יוצא ממנו כלום, ויש שיגידו "כל שהוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", ששני הצדדים מרוויחים. מוכרת לכל ההרגשה הטובה שמציפה אותנו אחרי עשיה והתנדבות. היא טבעית, בלתי נמנעת ולדעתי אפילו חיונית. זה מוביל אותי לנקודה הראשונה.

סיפוק = מוטיבציה

הסיפוק הרבה פעמים נותן לנו מוטיבציה להמשיך ולעשות. נכון, זה לא אידיאלי לעשות דברים רק כי זה יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. בעיני האידיאל הוא לפעול בראש ובראשונה כדי לגרום לאחר טוב, זה שאני ארגיש טוב לאחר מכן זה נלווה אבל לא העיקר.

כמו בהרבה תחומים בחיים, דרוש מאמץ כדי להגיע ליישום האידיאל. אם את מרגישה שזה לא תמיד בא לך טבעי תרשי לעצמך להרפות. אל תחשבי על זה יותר מידי. גם אם בהתחלה ההרגשה הטובה היא זו שברובה תניע אותך, הכוונה שלך לעשות ממקום נקי היא חשובה וכבר תעשה את שלה. תזכרי שאת נמצאת בתהליך, בשאיפה להגיע למקום גבוה יותר. אני מאמינה שלאט לאט את כבר תרגישי מעצמך את הצורך להעניק. תשתדלי להזכיר לעצמך למה את עושה את מה שאת עושה.

כוונות

מסופר על שני רופאים. האחד החליט ללמוד רפואה נטו בשביל הכסף והמוניטין והשני לעומת זאת בחר בתחום מתוך רצון להציל חיים. האם אפשר לומר שהראשון מציל חיים פחות בגלל המניע שלו? בסופו של דבר, שניהם יעשו טוב, שניהם יצילו חיים. מצד שני, אם תעשי סקר קטן, תגלי שרוב האנשים יעדיפו להיות מטופלים אצל הרופא השני. למה? כי הכוונות חשובות ובדרך כלל גם משפיעות על האופן שבו נבצע את הפעולה. יש ערך למעשה כשלעצמו אבל לכוונה יש מקום נכבד גם כן. גם אם היא לא המניע במאה אחוז היא חשובה; הרי גם הרופא השני יקבל משכורת והערכה, השאלה היא מה במרכז? מה מוביל אותו?

לי אישית הייתה התלבטות דומה כשחיפשתי שירות לאומי. תחילה חיפשתי תקנים שנשמעים "מפוצצים" ומרשימים, ואז הגיע השלב שעצרתי ושאלתי את עצמי: "מה את רוצה להשיג? עשיית טוב או כבוד?". עזר לי מאוד לחשוב על ההשפעה שתהיה לעשיה שלי בסופו של דבר, ועל איך היא תשנה את המציאות של האחר. זה הכניס אותי לקו חשיבה שעזר לי כדי לבחור תקן שמתאים לי באמת.

כשאת עושה טוב, תשתדלי לחשוב על עצם המעשה, על האדם שמקבל את הטוב, איך זה ישפיע עליו ועל חייו. החשיבה על האחר גורמת לנו להתנתק מעצמינו ולשים את השני במרכז. כל מעשה שאנו עושים מקבל פידבק מסוים, בין מהסביבה ובין מהמצפון שלנו. כדי להגיע למטרה הנכספת שאת מעלה בשאלה, כדאי לשים לב שאנו מייחסים יותר חשיבות לעצם המעשה לעומת התגובות שהוא יגרור.

לעשות בשקט

הפעם הראשונה בה תרמתי שיער הייתה בכיתה ז'. כל כך חיכיתי לתרום אבל בעיקר דמיינתי כבר את הפוסט שאעלה אח"כ ואת הלייקים ותגובות ההערכה שאקבל. כשהתבגרתי קצת הבנתי שאולי היה עדיף לפעול אחרת. הפעם השנייה הייתה בכיתה י"ב. החלטתי שהפעם אני לא מפרסמת את זה בשום פלטפורמה שהיא. עושה את זה כדי לעשות את זה ושום דבר נוסף. ההרגשה הייתה אחרת ולטובה.

כמו בסיפור עם שני הרופאים, בפועל בשתי הפעמים עשיתי טוב, תרמתי שיער. אבל מה הוביל אותי? מה הניע אותי לעשיה? הטוב או הכבוד? אני יודעת שבדור כזה הקושי לעשות דברים בלי לתעד או לשתף גדול יותר, אבל לפעמים דווקא כדאי ומספק לעשות דברים בשקט. אני לא אומרת שזה הכל או כלום. יש מעשים שאפילו כדאי לפרסם, להעלות מודעות, לעודד אנשים לעשייה גם כן. אבל קחי על עצמך כמה מעשים שיהיו רק בינך לבין הצד השני והקב"ה. זה יוכיח לך שאת מסוגלת לפעול גם כשלא מכירים במעשים שלך וימלא אותך בכוחות להמשיך לתת.

אסכם במשפט יפה ששמעתי: "כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה וכשאתה נותן ומתמלא זו אהבה" (נורית גוילי).

אותה "התמלאות" שבאה לאחר הנתינה היא דבר טוב, היא מאשרת את עצם המעשה והיא זו שמבדילה בין הקרבה לאהבה. אל תברחי ממנה. מותר לך לאהוב את עצמך יותר תודות למעשים שאת עושה. מה שכן, לא לשכוח שכל זה מתוך ענווה, את עושה את מה שמוטל עלייך לעשות בעולם- להוסיף טוב ולגלות את האור שלך ברבים. הגבול לגאווה הוא מאוד דק וחשוב להיות ערניים. מעבר לזה, אשרייך שערכים כמו נתינה וחסד גורמים לך לאהוב את עצמך יותר. זו מעין תמונת מצב לערכים שחשובים לך וזה מעורר השראה!

מאחלת לך שתמיד תהיי בצד הנותן ומקווה שעזרתי,

מוזמנת לחזור ולשאול,

ליאת אסתר