שאלה
בס"ד
שלום ..
רציתי לשאול מה הדרך שאני צריכה ללכת עם העין הטובה? (אגב למה קוראים לזה עין טובה ולא עיניים טובות?) כלומר-אני מרגישה שאני כן רואה לא טוב באחרים-כמו לבוש שהוא פחות הסגנון שלי, או מעשים, ואח"כ אני ממש מתביישת מה', ושונאת גם את עצמי, שאני רואה ככה דמות שה' ברא, ושאני כזאת שרואה לא טוב.
אבל... הבעיה פה-שכשאני רואה רע באחרים-זה גורם לי לראות גם רע בעצמי עם אותו הדבר, למשל, רואה מישהו שעושה משהו שנראה לי לא יפה, אז אני אנסה ממש להתרחק מזה ואראה את זה רע. ואז אם תהיה לי בחירה לעשות תמעשה שראיתי בצורה לא יפה, ואני כן יעשה אני ירגיש עם עצמי ממש רע.
לכן אנחנו צריכים לדון לכף זכות כל בנ"א? ולשנוא רק את המעשים שלו?
כי זה בעצם משפיע עלינו? ("כמים הפנים לפנים..")משפיע על החשיבה ואז ממילא על המעשים בחיים.
אני מקווה שהסברתי את הנקודה שקשה לי, שאני לא מבינה אם אני צריכה לראות רק טוב או שזה טוב שיש גם עין לא טובה-ביקורתית כי זה עוזר ומציל אותנו!
אז אולי צריך עין טובה אחת ועין בוחנת שנייה? (בקטע הטוב..)
תודה רבה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
1. המקור לביטוי: 'עין טובה' - במשנה אבות ב; ט: צאו וראו לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה.
2. המקור לביטוי: 'דן לכף זכות' - משנה אבות א; ו: יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבריג, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
הרב ברטנורא מסביר את ההדרכה לדון לכף זכות, בדרישה לא לזייף אלא לראות אמת. רק כשאין הוכחה לרעה צריך לדון לכף זכות: "כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו שבת צ"ז, מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:"
רבי נחמן (תורה רפ"ב) מדגיש שצריך לדון את עצמך ואת הזולת לכף זכות, כי מתוך הטוב שאתה מוצא בך ובזולת אתה מקבל הרבה יותר כוח להתקדם (מחשבות שליליות מחלישות ומייאשות).
בשאלת ההתבוננות בטוב וברע, יש סיפור על ילד ששאל מדוע צריך שתי עיניים, אם אפשר לראות הכל בעין אחת? השיב לו אביו: בעין ימין תראה תמיד טוב באחרים. בעין שמאל תתבונן בחסרונות של עצמך.