שאלה
שלום לכם,
דיברתי עם הר"מ שלי על התנ"ך והוא אמר לי משהו שיושב לי על הלב כל הזמן, אני לא מסכים איתו וגם אני רואה בעיניים שלי דברים סותרים ובכל זאת הוא אמר משהו ואני צריך לברר את זה.
הר"מ שלי אמר לי שכל התנ"ך אני לא יכול להסתכל עליו בעיניים שלי, אלא אני צריך להרכיב את המשקפיים של חז"ל בין אם זה מדרשים או הגמרא ורק אז אני יכול ללמוד תנ"ך ולהבין. אני אמרתי לו שאני לומד ספר קהלת לבד ממש כפשוטו בלי מפרשים כותב לעצמי כל מיני נקודות יפות שעולות לי מהכתוב סוג של כמו פרשן ולוקח מזה נקודות מוסר. פתאום, הר"מ בא ואומר לך וואלה אתה טועה, זה לא לימוד תנך, אלא אתה צריך ללמוד על פי חז"ל,רש"י וכד' ואם לא היינו אם אתה לומד לפי ההבנה שלך אתה בעצם קראי כי הם מסתכלים על התנך כמו שהוא ועל פי זה הולכים. אני מסכים איתו שבהלכה אי אפשר, אבל מה זה העניין הזה שאני מוגבל לתוך חז"ל? אני לא כופר ח"ו בחז"ל או בדבריהם, אבל איפה החופשיות לפרש גם דברים בעצמי ובהבנותיי. הוא הביא לי דוגמה לפסוק ובכתיבות שלי כתבתי בערך אותו דבר ממש כמו חז"ל למרות שלא אמרתי לו איך אני הבנתי את זה בדומה לחז"ל, אבל בקיצור מה שהוא אמר שאני לא יכול בלי חז"ל אלא אני כפוף אליהם בנושא זה. אשמח בבקשה אם מישהו מכם מבין בנושא הזה של לימוד התנך, האם הר"מ שלי צודק ואני בעצם מוגבל וכל מה שאני כותב זה קראי לשריפה? או שמא הוא טועה וזו רק דרך אחת להסתכלות על דברי חז"ל ולכל אחד יש את האפשרות להבין ולפרש את התורה על פי הבנתו וחידושיו ללא דברי כפירה ח"ו.
תודה רבה.
תשובה
אהלן אבישי יקר.
איזו שאלה מעולה!
ראה, אינני יודע מה בדיוק היה הדיון עם רבך, אך כן נאמר כך:
מסכת אבות מציגה 48 דרכים שבהן התורה נקנית (שווה לעבור על זה - אבות ו:ו) אחת מהם היא הענווה.
פירושו של דבר, שאנו מגיעים ממקום שבו אנו מעוניינים ללמוד, להבין לגלות ולעיתים גם לגלות שטעינו. ולכן בהחלט אם חשבנו איזו מחשבה ביחס לתורה ומתגלה לנו שטעינו - עלינו כמובן לחזור בנו. זהו אחד המרכיבים החשובים ללומד, כי לומד כל הזמן מחדש ועם חידוש – יכולה לעיתים לבוא טעות, אנחנו בני אדם!
עקרון נוסף שהעלית בשאלתך הוא היחס לפרשנים ולתורה שבעל פה בכלל. בהחלט רצוי שנלמד את תורה שבכתב עם תורה שבע"פ יחד, הן משלימות זו את זו.
למשל, כשאני קורא את הפסוק "עין תחת עין" אני נבהל! ואז מגיעים חז"ל ואומרים הכוונה: תשלום. למה זה טוב כל המשחק הזה? האם ההבנה הראשונית שלי את תורה שבכתב מיותרת?
לא.. המטרה של תורה שבכתב במקרה הזה היא לזעזע אותי – אני כעת מבין היטב שלפגוע באדם אחר הוא דבר נורא, כאילו פגעתי בעצמי. ומגיע תורה שבעל פה ומשלימה את הצד השני ואומרת - פרקטית בפועל - זה יהיה תשלום.
לכן יש חשיבות גדולה להכיר וללמוד את המפרשים וחז"ל.
אך לגופו של עניין, אם יש לי קו חשיבה, או רעיון שעלה לי מתוך הלימוד, שלא סותר את דרך התורה, ומתיישב עם הכתובים – בהחלט הדבר מבורך! הרי כל ילד שרק יורד מקריאת התורה אנו מבקשים ממנו "להביא חידוש". העם היהודי בנוי על ההתחדשות על התובנות החדשות ועל גילוי של נתיבים נוספים בתורה, כל עוד זה *בגבולות התורה*. נקודה אחרונה, תיארת כי פירוש שלך הזכיר את דברי חז"ל, וזה נפלא! באותו עניין, שווה בהחלט להכיר את המפרשים וחז"ל וכך כשיש לי רעיון הוא יוכל להיות נתמך על ידי קודמים לי, שכבר עיינו היטב בסוגיות הללו והם אינם לא רק "מרחף" באוויר. ואז אני מוסיף נדבך, או חושף דבר נוסף וזה ודאי דבר גדול!
ולכן אם נסכם:
1. לפרש ולגלות תובנות מהתורה - זה נהדר, נפלא, וחשוב להיות שותף בלימוד.
2. כפי שכתבת, אסור לפרש דבר שהוא נגד ההלכה, זן כבר קראות.
3. עלינו לבוא בענווה ללימוד, ולזכור שהבנה שלי היא ברמה מסוימת, יש הבנה של רש"י או של רמב"ן שמגיעים על כר רחב יותר של רוח קודש, ידע ומשמעויות (אחרי הכל הם שלטו ישר והפוך במדרש, בסוד בתלמוד ובכלל ענקי ענקים..) ולכן אם יתגלה לי שהפירוש שלי סותר יסודות תורה - אני כמובן אחזור בי.
4. כדי לתת תימוכין להבנתך את התנ"ך שווה בהחלט לקרא את המפרשים ולהישען על "אבני דרך" שהם מפזרים ומתיישבים ומסייעים לנו להוכיח את דברינו. לא פעם מחשבה יכולה להיות יפה, אך מנותקת או מוטעית. כאשר אנחנו מביאים מקור לתפיסה שלנו או להבנה שלנו – ההבנה שלנו מקבלת משנה תוקף.
5. באופן כללי, אם עלה לך רעיון, ואתה חושב לשתפו עם עוד מעגלים - שווה אולי להתייעץ עם רב שאתה מחובר אליו ויוכל גם לסייע לך להתכוונן ולראות שהדבר מתיישב עם עיקרי התורה.
אשריך צדיק,
לימוד מעמיק וטוב.
חנן