למה צמים בעשרה בטבת

רק כשנבין שמקום המקדש הוא לב ליבו של העם היהודי נרגיש את הצער של החורבן שהרי

850 שנה ישב עם ישראל על אדמתו מיום שיהושוע בינון הכניס את עם ישראל לארץ ישראל למשך 20 דורות !!

ובעשרה בטבת לפני כ 2500 שנה החל המצור על ירושלים, שסיומו היה שלוש שנים מאוחר יותר עם חורבן בית המקדש, כפי שמתואר בספר מלכים ב' פרק כ"ה: "... בחדש העשירי בעשור לחדש (עשרה בטבת) בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב, ותבא העיר במצור..." (כפי שכבר הוזכר המצור בא לסיומו בט' באב לאחר שלוש שנים).

חז"ל מוסרים עדויות אוטנטיות על מצב הנצורים בירושלים, וכך מסופר בתלמוד: "ותבוא העיר במצור ויחזק הרעב בעיר והיו בנות ציון יוצאות לשווקים לחפש אוכל כי קשה מכת הרעב והיו אוחזות זו בזו וחוזרות ומבקשות בתוך העיר ואינן מוצאות. והיו מגפפות העמודים ומתות עליהם בראש כל פינה, ובניהם יונקו חלבהם היו מהלכים על ידיהם ועל רגליהם כל אחד ואחד מכיר את אימו והוא עולה ונוטל את דדה ונותנו בפיו שמא ימשוך חלב והוא אינו מושך ונפשו מטרפת והוא מת אל חיק אימו...".

מאז ומתמיד נחשב חודש טבת לחודש של צרות שארעו לאומה הישראלית כגון בתקופת בית המקדש השני כאשר ביקש תלמי המלך לתרגם את התורה לשפה היוונית - דבר הנוגד את השקפת ההלכה היהודית, ובתקופה אחרת - מאות שנים מאוחר יותר, נגזר על יהודי פורטוגל גרוש מן הארץ והם נשדדו ונהרגו במיתות משונות משום שלא רצו להמיר את דתם, והיה זה בתאריך כ"ג לחודש טבת.

שים לב שהאבל על חורבן בית המקדש מצויין בנקודת ההתחלה שבה החל המצור על העיר ירושלים. יש בכך ביטוי ושימת לב לנקודת ההתחלה שיודעים אמנם היכן זה מתחיל ואין יודעים היכן זה יגמר ולכן צריך להיות חכם הרואה את הנולד מכל מעשה שהאדם עושה.

זכורני שבהיותי תלמיד בבית הספר היסודי דוגמא בירושלים ערכה עיריית ירושלים טקס שבה השתתפנו לציון סיום חיזוק החומות של ירושלים היה זה בשנת תש"ל ב10 בטבת.

יש בכך מעין סגירת מעגל סמלית משהו לקראת חזרתה של ירושלים כבירת מדינת ישראל.

הכרזת נשיא ארצות הברית בעניין ירושלים לא מחדשת לנו מאומה אלא עבור העולם כולו .שהרי אנו זוכרים את ירושלים ומתפללים עליה ולכיוונה 3 פעמים ביום "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ו כסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בניין עולם במהרה בימינו

עם קום מדינת ישראל קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, וכל מי שניספו קרוביו בשואה ואינו יודע את יום מיתתם אומר קדיש ביום זה, וכן תפילת יזכור.

אין כל איסורים ביום זה מלבד אכילה ושתיה.

בתפילה מוסיפים קטעים מסויימים הקשורים בתענית זו.

כל הצומות שהם כזכר לחורבן בית המקדש עתידים להתבטל, כפי שנאמר בתנ"ך בספר זכריה פרק ח': "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי (י"ז בתמוז), צום החמישי (ט' באב), צום השביעי (צום גדליה), צום העשירי (עשרה בטבת) יהיו לבית ישראל לששון ושמחה והאמת והשלום אהבו".

בברכה,

עוזיאל אליהו,

.