למה לא לעשות מה שכיף רק בגלל שאני דתיה?

טליה יקרה, אני שמחה שכתבת לנו.

מהמילים שלך אני שומעת שקשה לך עכשיו, שהיית רוצה שדברים יהיו אחרת. שהיהדות תהיה קצת פחות דורשת, קצת יותר קלילה, אולי קצת יותר כיפית, ועם קצת יותר מרחב לבחירה ומחשבה אישית. אין ספק שבתור בת דתית את עומדת בפני דרישות רבות, ורק הגיוני לפעמים קצת להתעייף מהן, וזה לא 'לא בוגר'. אין לי ספק שאת בחורה עמוקה, שמחפשת להבין, לדעת, ואני מעריכה אותך על כך. ואני איתך עכשיו, בקושי ובשאלה.

היהדות מציבה בפנינו הלכות, דרישות ומחויבויות רבות. כמו שכתבת- שבת, צניעות וכו'. בנוסף, השייכות לקהילה דתית מזמנת דברים שהם אינם דווקא הלכות- כמו חבר- שלא מקובל שיהיה, טלפון כשר, ואני בטוחה שיש לך עוד הרבה דוגמאות כאלה. בנות רבות, ובייחוד בגיל ההתבגרות, מוצאות את עצמן במחשבות רבות על הדת. לפעמים המפגשים שלהן איתה לא נעימים, לפעמים היא מעלה להן שאלות, לפעמים היא משמחת אותן, לפעמים היא פשוט לא מובנת להן, קצת כמו שלך עכשיו. אני חושבת שהרבה בנות יכולות להזדהות עם הרצון הזה, 'להקליל' קצת את הדת, לברור ממנה את מה שעושה לנו הגיון, לעזוב את מה שלא. אני אומרת את המילים האלה כדי שתביני שאת לא לבד בשאלה שלך, כל כך הרבה איתך, כל כך הרבה תוהות כמוך, וזה בסדר.

אני רוצה להציע לך כמה דרכים שיוכלו אולי להקל עלייך בהתמודדות הזו.

ראשית, חפשי תשובות. יש לך שאלה מהותית וחזקה מאוד בראש, צאי למסע וחפשי תשובות אליה. לי באופן אישי יש כמה תשובות לדבר, אבל זו הדרך שלך, השאלה שלך, ואני מזמינה אותך לחפש את התשובות שלך במקום אליו את משתייכת. את יכולה לחפש אותן אצל מורה שאת מעריכה, מדריכה בארגון, בת משפחה חכמה, רבנית, רב בית הכנסת, או כל דמות אחרת שיכולה לכוון אותך מבחינה רוחנית. בנוסף, קיימים ספרים נהדרים לשאלות נהדרות כמו שלך, חפשי אותם, תחקרי אחריהם ותמצאי תשובות. יש משפט קלישאתי שאני מאוד אוהבת, הוא הולך ככה: "למי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה- יוכל לשאת כמעט כל איך". המשפט בעצם אומר שברגע שאנחנו מבינים למה אנחנו עושים דברים, ברגע שאנחנו מחזיקים במטרה ומאמינים בה- גם דברים שהם מורכבים לנו ביותר- הופכים קצת יותר קלים. כמו אדם שרץ מרתון ומחזיק שק כבד של היהלומים- הם כבדים לו, מקשים עליו- אבל הוא מבין למה הוא מחזיק אותם, והוא לעולם לא היה רוצה לעזוב.

מצאי את התשובה, מצאי את ה'למה' שלך. יהיה לך יותר קל ככה.

שנית, חשוב להבדיל בין 'הלכות' לבין 'נורמות חברתיות', ואני אסביר. הלכה היא חוק ברור המורה לנו כיצד לנהוג בתור אנשים דתיים. נורמה חברתית היא התנהגות שמקובלת בחברה שלנו, לדוגמת איסור על משהו מסוים, שנהוג בקהילה אליה אנו משתייכים. טלפון כשר, למשל, הינו דוגמא לנורמה חברתית המקובלת בציבור הדתי. אני מזמינה אותך לחשוב אם את יכולה לשמור על המחויבות הדתית שלך להלכה, שאני מניחה שהיא חשובה לך, אך בקצת יותר מרחב ומקום למחשבה ולבחירה שלך. אולי תשאלי את ההורים על דעתם בנוגע לטלפון כשר אך קצת יותר משוכלל? אולי תוכלי לרכוש חצאיות אחרות, שהן ארוכות פחות אך עדיין במסגרת ההלכה, או שהן סתם יותר לטעמך? הבאתי שתי דוגמאות מעצמי, והיות שאני לא מכירה את ההשתייכות הקהילתית שלך- אני לא בטוחה שהן קולעות ומתאימות לך. אם הן לא- אני מזמינה אותך לחפש אופציות שמתאימות לך יותר, מקומות בהם את יכולה לפעול במסגרת ההלכה, תוך כדי נתינת יותר מקום למחשבה והדעה האישית.

לקראת סיום, כתבת בבגרות על השאלה והאתגר איתו את מתמודדת, בנוגע להלכה ולמחויבויות דתיות וחברתיות, והבעת את הקושי ואת הרצון המובן שהן פשוט תהיינה קלות יותר. הצעתי לך לחפש תשובות לשאלה החזקה שלך, וכן להעניק לעצמך מרחב גדול יותר של בחירה במקומות שלא מתנגשים עם המחויבויות הדתיות שלך. אני מאמינה כי תוכלי לחשוב לפחות על כמה רעיונות טובים נוספים שייעזרו לך להתמודד עם האתגר מול שמירת ההלכה.

אני מזמינה אותך לכתוב לנו בעתיד, בכל עניין ונושא. אנחנו כאן בשבילך. תוכלי ליצור קשר דרך האתר או בטלפון במספר כוכבית 8298, תמיד נשמח לשמוע אותך!

מאחלת לך הצלחה רבה בהתמודדות ובמסע שלך.

תמר