למה בנות לא יכולות להשלים מניין?

שלום לך.

בשאלה שלך שומעים את הכאב שאת מרגישה.

כאב לא רק על מי שבעל כורחו צריך להשלים מנין אלא גם כאב שלך שלא סופרים אותך או אפילו מזלזלים בכח התפילה שלך.

הוא מקבל מקום בגלל כאב שלך כשאת מרגישה בכלל שאין מקום לנשים ביהדות (מעבר להדלקת נרות)

אמנם החלק השני הוא עיקר, אבל נשתדל לענות לפי הנושאים שהעלית

אשה במנין

באופן נורא מפתיע, מה שראית זו האמת!

לא רק מצד זה שאת לא יכולה להשלים מנין לתפילה, אלא גם תחושת החובה שראית על פני הבנים.

אשה לא מחויבת בתפילה כגבר ולכן היא לא יכולה להשלים.

לכאורה, כמו כל דבר בחיים, לפני שמוסיפים משהו צריך לוודא שהבסיס, שאלו שמחוייבים שם, והרי אם יספרו אותך, מי שאינה מחויבת, אז זה בא על חשבון מישהו שמחויב.

למה זה ככה שאת לא מחויבת?

יש שתי תשובות רווחות בענין:

א. חז"ל הבינו שיש הרבה יותר שמוטל על האשה מהגבר, ודאי בזמנים עברו וגם כיום - אם זה הבית, המשפחה והקריירה זה ידוע, אבל גם ההבראה הנפשית אחרי לידה, או תקופת ההריון וגם כל השינויים הנלווים על כך ושינויים מחזוריים שעוברים על האשה שגם כן אסור להתעלם מהם. אמנם אני גבר אז לא חוויתי א תזה על עצמי, אבל די לי לראות את אשתי ובכלל את הצעות החוק שמקדמים באירופה לימי חופש לנשים בימים מסויים מתוך הכרה של מה שעובר על האשה במהלך ימים אלו.

ב. האשה נבראה ממקום יותר גבוה - זה המשפט המפוצץ שבעצם אומר שהאדם נברא מהאדמה, דבר יותר מגושם וחומרי, לעומת האשה שנבראה מהאדם, מצלם אלקים, ולכן לא צריך לחייב אותה כיון שהקשר כבר שם.

אני אישית אוהב להוסיף ענין שלישי

ג. הקשר של האיש עם הקב"ה שונה מהקשר של האשה עם הקב"ה, וכן להיפך - הקשר של האשה עם הקב"ה שונה מאשר הקשר של האיש עם הקב"ה. זה נשמע נורא מוזר כי כולנו בני אדם, אך מאידך זה גם פשוט מתוך היכרות של מבנה הנפש השונה.

אם הזכרת את הפמניזם בשאלתך, אז צריך להסתכל גם על גלי הפמניזם והגל שאנחנו נמצאים בתוכו. עם התקדמות הגלים גם נוצר מצב של אבחנה בין סוגי פמניזם שונים, במיוחד בגל הנוכחי, אך גם בגל הקודם.

כאשר אשה מנסה לעבוד את הקב"ה בצורה הגברית היא לא מקדמת פמניזם דתי אלא היא מנסה להראות שהיא, כאשה, רוצה, יכולה ומסוגלת להיות כמו גבר. במובן מסוים זה שובניזם כי מי שקובע מה הרף ואיך אמור להיות זה הגבר והאשה צריכה להוכיח שהיא גם מסוגלת.

אני לא אוהב את זה כי זה מוריד ממעלת האשה.

וכן, אני יודע שהצגתי פה פמניזם מסוים שלא תמיד מוגדר כפמניזם לפי השקפה אחרת.

בנוסף, חשוב לי להדגיש משהו נוסף.

תפילה מוגדרת כעבודה שבלב בין היתר כי חז"ל הכירו בעצמם בקושי בתפילה ולכן גם תבעו שבכל תפילה יהיה חידוש, שזה לא יהיה מצוות אנשים מלומדה.

מבלי להיכנס לשאלה למה יש חיוב תפילה צריך להבין שמה שראית זה בדיוק התנועה הנפשית שחז"ל מבינים ועדין מנסים לייצר מקום של נגיעה בקודש פנימה, בתוך הלב, בתוך הרגש והרצון של האדם (דבר שסטיגמתית יותר קשה לגברים, ואולי בשל כך יש חובה על גברים ולא על נשים).

ברור שכאשר אין חיוב וכל התפילה היא נדבת הלב, שאני בוחרת להיות חלק, זה הרבה יותר קל לבוא ולא לחכות רק שייגמר. ממילא מובן למה צריך לחייב ולמה צריך לוודא שהם שם.

את, עם התפילה הזכה, עם התפילה הטהורה, עם התפילה רצופת האמונה והכוונה תהיי שם - והם?

ויחד עם זאת...

הזכרת את ענין הרוחניות והחיוב במצוות, בצוותא - חיבור עם הקב"ה. זה דבר שעלה בחלק הראשון, אבל גם סתרנו בזה שאמרנו שלכל אחד יש את עבודת ה' שלו.

אז מה האמת?

בדברים שהזכרנו לגבי תפילה יש גם הסתכלות מסוימת גם על שאר המצוות שגברים חייבים בהם, ולא ניכנס לכל דוגמא, אבל כן חשוב להבהיר שזה לא רק ענין של עליונות נשית.

לא.

זה ענין של מצוות לפי האדם.

יש מצוות שנשים חייבות בהן ולא גברים.

יש מצוות שגברים מחוייבים בהן ולא נשים.

יש מצוות שכהנים מחוייבים בהן ולא ישראל.

יש שוני ואסור שנטשטש אותו.

גם אסור שגבר שיקרא את השאלה הזו יחשוב שהוא פחות מאשה.זה שאשה נבראה ממקום רוחני יותר גבוה לא אומר שגבר לא רוחני, לא אומר שבלי המצוות גבר לא היה מגיע לאותו מקום.

ההשוואה הזו והצורך שכולם תמיד יהיו אותו דבר הוא דבר שמגיע אחרי המון זמן של הבדלה ופירוד ויצירת מעמדות.

כמדומני שעכשיו גם הזמן לתת את הדעת ולהבין שיש גם שוני בין אנשים, ומותר שיהיה, אבל זה לא אומר שמישהו פחות. יותר מזה אסור שעם האמירה על השוני מישהו יסתכל על השני כפחות ממנו.

אחד הדברים המרכזיים ביותר שעלינו לזכור שאם יש מישהו שבעינינו יותר מאיתנו זה אומר שאנחנו צריכים לכבד אותו וללמוד ממנו, ואם יש מישהו שהוא פחות מאיתנו גם אותו צריך לכבד, כי מגיע לו שלפחות יהיה לו את זה אם אנחנו רואים אותו כפחות מאיתנו וגם עלינו ללמוד ממנו ולראות כמה הוא מצליח כשיש לו פחות מאיתנו

פעולות אלו של כבוד ולימוד כבר מביאות אותנו למקום של גדילה ולמקום שמצליח להבין שיש שוני אבל לא גורם פירוד.

כשגבר מחויב יותר במצוות זה מכיוון שזה עבודת ה' שלו.

כשאשה מחויבת בפחות מצות זה לא כי היא פחות אלא כי עבודת ה' שלה שונה

ומה אם את רוצה לקיים מצוות שאת לא מחויבת בהן?

מה אם אשה רוצה גם?

מעבר לדיון ההלכתי שלרוב מובחן בין אשכנזיות לספרדיות אם מברכים על מצוות שלא מחוייבות בהן, בהחלט יש מצוות שאפשר ורצוי לקיים, אם זה ישיבה בסוכה ושלוש תפילות ביום.

יש מצוות אחרות שיש איתן קושי אמיתי איך לקיים.

הקושי נובע מכך שזה הפך להיות כלי ניגוח לא רק בגברים אלא באורתודוקסיה בכלל, ולכן יש טאבו שעדיף שאשה לא תעשה את זה(למשל ציצית, מצווה שנתפס בתור מצווה גברית אך באמת מוטלת על בגד של ארבע כנפות) ואם היו נשים שעושות זאת - אז זה בסתר, בגלל שיש לו תיוג פנים דתי מסוים של אורתודוקסים או רפורמים.

יש קשיים שנובעים מהגדרים ההלכתיים הראשוניים - למשל הנחת תפילין שהגוף נקי.כשהגוף לא נקי, לצורך הענין מי שיש לו שלשולים, או כל דבר אחר שזב מהגוף באזור שם למטה, יש בעיה להניח תפילין.

חשוב להגיד שיש גם דברים שנשים בחרו לא לעשות - למשל כיסוי ראש. אמנם זו סוגיא שעולה אחרי הנישואין, ואז זה כבר 'למה אומרות לי לכסות את הראש', אבל בנים מכסים את הראש (לא כמו כיסוי ראש אחרי החתונה לנשים) כבר מגיל צעיר. ועל הכיסוי ראש הזה אני מדבר.

בעבר היו נשים שאחרי גיל 12 היו מכסות את הראש כשעסקו בדברים שבקדושה (כמו ברכת המזון ותפילה). היום זה פחות מקובל, אם כי יש שעדין עושות זאת.

ומה עם מחיצה?

אם עד כה דיברנו בענין המצוות, בענין שהוא לרוב נוגע במישור הפרטי, שאלת גם לגבי מחיצה שזה כבר בגדר הגדרה כללית.

נכון, יש בתי כנסת לא מעטים, בעיקר בחו"ל, שהמחיצה עוברת לאורך.

זה גם משהו שמתחיל פה בארץ ולא בשנה שנתיים האחרונות.

לפעמים התשובה היא טכנית ולפעמים התשובה היא מהותית.

ענין המחיצה, כמו שאמרת יפה, הוא למנוע הסחות דעת בתפילה - הסחות שחז"ל ביקשו לעצור גם בני אותו מין.

חז"ל ביקשו שבתפילה השיחה תהיה עם הקב"ה ולא עם החבר ליד, ושגם המחשבות יהיו ממוקדות בקב"ה ןובקשר איתו.

מקובלני שהגר"א אמר פעם 'כשאני מתפלל אני מדבר עם הקב"ה וכשאני לומד תורה הקב"ה מדבר אלי'.

זה תמצית התפילה - ואם יש פה דו שיח עם הקב"ה אז צריך להיות נוכחים בו גם באומר וגם בהקשבה.

כשמבינים שזה מה שעומד מאחורי ההפרדה בין גברים לנשים (ולא רק) אפשר להסביר את הטכניקה של בניית בתי כנסת.

ב"ה היום כשבונים בית כנסת אוספים סכום מכובד כדי לבנות מבנה מרשים ויפה, בחינת 'זה אלי ואנוהו'.

בעבר, זה לא תמיד היה ככה.

בנו בית כנסת לפי הצורך הקיים - לפעמים לא היה מספיק מקום לכולם והנשים לא הגיעו לבית כנסת כי הן היו בבית עם הילדים (חזרנו לנושא של החיוב בתפילה) ולכן היו בונים עזרת גברים, או שבהתחלה, בחלק מהמקומות, היה גם עזרת נשים.

ב"ה המשפחות גדלו, הכפר הפך כבר לעיירה או לעיר וכבר לא היה מקום בבית כנסת אז הרחיבו.

אך ההרחבה לא יכלה להיות בהריסת קירות בגלל האופן שבו בית הכנסת נבנה, ולכן נבנה חדר חיצוני ועשו חלונות כאשר החדר החיצוני היה לעזרת נשים.

לחילופין, בנו קומה למעלה והנשים עלו למעלה כיון שעיקר ההפרדה, אך לא רק, היא שגבר לא יראה אשה (אבל זה לא אומר שאשה לא יכולה להיות מוסחת בדיוק כמו גבר בענין זה). לכן נשים עלו ולא שחצי מהגברים או חצי מהנשים עלו. רק הנשים.

ממש תשובה טכנית פשוטה, וכידוע מנהג ישראל דין הוא ופשוט אופן זה של בניית בתי הכנסת השתרש.

יש גם תשובות שכבר נוגעות בשאלה הזו מצד מהות ולא רק מצד תוכן ואם תרצי נרחיב על זה.

מה תפקיד האשה על פי היהדות?

אם מותר לעשות פארפרזה לאמנת חמאס הייתי כותב זאת בצורה הבאה:

'תפקידה של האשה לא נופל מתפקידו של הגבר שכן תפקידה להיות עובדת ה' בדיוק כמוהו'.

כשאני אומר בדיוק הכוונה, לא לעבוד את ה' בצורה גברית-שוביניסטית, אלא לעבוד את ה' בצורה נשית-פמניסטית.

כזה פשוט כזה קצר

שיעורי בית?

השארתי אותך עם שתי שאלות שאני רוצה ומבקש שאולי את תשלחי לנו את התשובה עליהן, כמובן בהכוונה.

א. אם גברים מצווים על פריה ורביה למה נשים צריכות לגדל אותם? מוזמנת לעיין במפרשים על הפסוקים של מצוה זו כמו המשך חכמה והמלבי"ם

ב. אם אעדיף לאמץ ילד על פני לידה זה רע? מזמין אותך לעיין במעלות שנכתבו לאורך השנים על מי שמאמץ ומי שמגדל יתום בתוך ביתו, מחד. מאידך, לחשוב על מתנת החיים ואולי למצוא משהו שמאפיין את ההגדרה של טומאה ביהדות כדי להבין גם כמה את טהורה.

מקווה שהדברים נתנו חומר למחשבה, מעבר לשיעורי בית.

אם יש עוד שאלות, בנושא זה או אחרים - את תמיד מוזמנת לפנות.

נתנאל