למה אני לא מרגישה את הקב"ה? הוא אוהב אותי בכלל?

שלום יקרה.

מותר לשאול הכל. לפעמים נמצא תשובה ולפעמים יקח לנו זמן למצוא תשובה שתספק אותנו, שתענה גם לנפש שלנו, אבל לשאול תמיד אפשר וכדאי. והשאלה שלך באמת נוגעת וחשובה, לא כיף להיות במקום שאנחנו מרגישים רחוקים מהקב"ה, מרגישים שהמציאות קשה ולא 'בעדנו'.. מבינה אותך לגמרי. אני אנסה לענות מה שאני יודעת, וגם אם התשובה תתיישב לך בשכל אבל לא בלב - זה בסדר. אל תמהרי, תחשבי על הדברים ותזכרי שלפעמים יש תקופות של ריחוק ובעז"ה יבואו תקופות טובות יותר, שתרגישי ממש איך הקב"ה הולך איתך יד ביד.. אבל לפני הכל, בואי ננסה להבין כמה דברים.

למה אנחנו לא מרגישים את הקב"ה ??

ה' ברא את העולם ושם בו בני אדם שתפקידם לעשות את שליחותם ולבחור בטוב ולא ברע (כמובן שזה נושא רחב, ואפשר להעמיק בו עוד הרבה, אני כותבת בנקודות מה שרלוונטי לנו). כדי שלבני אדם תהיה בחירה אמיתית בטוב, והם יצטרכו להתמודד ולבחור בדבר הטוב והנכון ולהתרחק מהרע - הקב"ה היה צריך להסתיר את עצמו מאיתנו. תתארי לך שהיינו מרגישים כל הזמן איך הקב"ה מלווה אותנו, כמה כל מצווה שאנחנו עושים היא טובה לנו ולעולם, איך כל בחירה בטוב היא רק טוב.. האם הייתה לנו באמת בחירה? ברור שכולנו היינו בוחרים בטוב ומאמינים בהקב"ה. האמונה היא קלה יחסית במצב שמרגישים פיזית שהקב"ה נמצא ועוזר בהכל - אז ברור שנאמין. אבל הקב"ה רוצה לאפשר לאדם בחירה מלאה ואמיתית בטוב, שהוא יבחר בזה לגמרי, ולכן הוא נאלץ לצמצם את האור שלו, להסתיר את עצמו מהעולם הזה ולתת לנו את ה'שליטה' כביכול על המציאות.

ברגע שאנחנו לא מרגישים אותו, לא מבינים את דרכיו, לא תמיד מצליחים להבין למה ליטול ידיים זה הדבר הכי נכון וטוב לנו - אז פתאום אנחנו נדרשים להתאמץ, להתגבר, לעשות ולהאמין למרות המרחק, להאמין שהוא רוצה בטובתינו למרות שאנחנו לא מבינים, להאמין שכל הרע הוא באמת באמת לטובתינו. זה קשה, אולי לא נבין, אבל אמונה זה מעל כל זה. איפה האמונה נמדדת באמת? כשקשה, כשלא מרגישים ולא רואים ולא מבינים את המציאות. אז האמונה היא בדרגה הכי גבוהה שלה. לא ככה? איזה אדם יותר מאמין - אדם שהכל טוב לו והוא ממש רואה ומרגיש את הקב"ה שמדבר איתו (ואין היום אף אחד כזה, מאז שפסקה הנבואה) או אדם שלא מבין ונדרש להתאמץ ולהתמודד - ובכל זאת מאמין?

בהקשר הזה אני רוצה לחדד עוד נקודה. לפעמים באמת מרגישים שהקב"ה רחוק, וצריך לא לזלזל בתחושות שלנו בכלל (ותכף נראה מה אפשר לעשות איתן), אבל צריך לדעת שהאמת היא שהקב"ה אוהב אותנו כל כך. כתוב שגם אם אדם ידמיין אבא שאוהב את הבן היחידי שלו שנולד לו אחרי הרבה שנים - הוא לא יתחיל להבין כמה הקבה אוהב כל אחד ואחד מעם ישראל.. הרבה יותר מזה. ובאמת באמת, כל דבר שקורה פה בעולם וכל דבר שקורה לי באופן אישי - זה לטובתי. קשה לראות את זה, קשה להבין את זה וזה הכי הגיוני ואנושי בעולם, אבל אפשר אולי לנסות להאמין בזה. לפעמים יום אחד אנחנו מגלים שבזכות הקושי שהיה לנו נהיינו יותר חזקים, או שמהדבר שהיה נראה אז רע גמור - יצאו כמה דברים טובים.. ולפעמים גם לא נראה את זה. אבל באמת באמת הקב"ה רק רוצה בטובתנו. ויגיע יום, בימות המשיח, שנראה איך הכל כאן היה לטובה..

ובכל זאת, מה עושים עם המרחק? עם הקושי?

*לשתף - אני כל כך מבינה את הדמעות שלך.. כל כך הגיוני. כמה אנחנו מתאמצים ורוצים ולא מבינים. אפשר לשתף מישהו, מישהו קרוב שמכיר אותי או מישהו אנונימי (אפשר גם בשמחה להתקשר אלינו, למוקד הטלפוני). לפעמים עצם השיתוף קצת מקל עלינו, מרגיע, עוזר לנו לראות את הדברים קצת אחרת.

*תפילה - לדבר את הקושי - אבל מולו. אשרייך שאת זוכה להודות על הטוב, זה באמת מדהים! ומותר לך גם לבקש, לספר במילים שלך כמה קשה לך המרחק, להגיד שאת לא מבינה, להגיד שאת מרגישה רחוקה, ולמה אתה לא שומע? תדברי איתו, גם אם זה דיבורים קשים. הוא שומע ומקשיב תמיד, והתפילות תמיד מתקבלות. במיוחד שערי דמעות - שלא ננעלו אף פעם. הוא אוסף ושומר הכל הכל, ויש הרבה מקום לכל תפילה הכי קטנה שמקרבת אותנו אליו. והיא תמיד מתקבלת - גם אם לא בדרך ובצורה שחשבנו..

*לכתוב - יש אנשים שכתיבה עושה להם טוב יותר מכל דיבור.. את יכולה לנסות, אולי תמצאי בכתיבה מקום מדהים וכיף להוציא את הקושי.

*ייעוץ - אם את מרגישה שבאמת יש לך קושי אמיתי והיית רוצה להתייעץ עם מישהו - אז לכי על זה! לפעמים עצה טובה באמת יכולה לעזור. מחברה, יועצת מהעבר, אחות, הורים, ייעוץ אנונימי.. ולפעמים גם פסיכולוג טוב עוזר מאד. זה לא קללה, כולנו צריכים מישהו כזה לפחות פעם בשנה :)

*מאמץ מול השתדלות - זה נושא שלם שרבים וטובים ממני עסקו בו, אבל בגדול לפעמים צריך להשתדל ולהתאמץ ולפעמים להרפות.. לעשות משהו אחר, לפתח איזה תחביב או לעשות משהו שטוב לי - ופתאום גם שאר הדברים יסתדרו. והרבה פעמים צריך להמשיך להשתדל, אבל לנסות לפתוח את הראש והלב גם לדלתות חדשות שהקב"ה פותח לנו ולא שמנו לב.. זורקת לך את זה כנקודה למחשבה.

מקווה שעזרתי מעט. תמיד מוזמנת להמשיך ולשאול, וכמובן גם לדבר איתנו במוקד הטלפוני - *8298.

ובעז"ה מאחלת לך שיבואו ימים טובים יותר, שתרגישי ממש איך הקב"ה איתך ואיך יצא קצת טוב מכל הקושי הזה.. ו'שלא תביאינו לידי ניסיון'. בכלל.

רק אור וטוב :)

הודיה