לא רוצה להיות חדרית

שלום

אני לא יודע אם יהיה לך לקבל את דבריי, אבל תאמיני לי שאני כותב לך אותם מלב אוהב, דואג וכואב.

אני חושב, ואני אפילו בטוח, שלעזוב את הבית בגיל שלך, זה מתכון לסבל רב שתגרמי לעצמך.

הקשר שלנו להורים שלנו ולבית שלנו אמורים להיות המשענת היציבה שיש לאדם בחיים. המקום שבו מקבלים אותו בכל מקרה.

בדיוק כפי שגדולי הרבנים ואנשי המקצוע ממליצים להורים לשמור על קשר טוב עם הילד שלהם, גם אם הוא נוטש את הדרך לכיוונים אחרים, כך אני חושב שגם מאוד חשוב שהילד יתאמץ לשמור על הקשר עם הוריו ומשפחתו. זה ממש קריטי לבריאות הנפשית של הילד, המתבגר והבוגר.

אני ממש מבין את הקושי שאת חווה בתוך הבית והסביבה עכשיו, אבל לברוח מזה בגיל הזה, זה לא הפתרון שיגרום לך אושר (לפי דעתי).

אני חושב שאת צריכה למצוא את הדרך איך מצד אחד לא לוותר על הקשר עם ההורים והבית, ומצד שני לא לחנוק את עצמך ולהתפוצץ.

כדאי לחשוב מה מבין הדברים שאת מאוד רוצה יותר חשוב לך בשלב הזה ומה פחות.

כדאי לחשוב איך נכון לשתף את ההורים במה שאת עוברת, עם הדגשה מאוד גדולה שהקשר איתם חשוב לך ואת לא רוצה לוותר עליו, ומצד שני, שיבינו מה מתחולל בתוכך.

אשמח שתגיבי למה שכתבתי ותכתבי מה את חושבת על זה.

בהצלחה רבה