כעס מתוך רגישות לאי צדק - איך מתמודדים?

שלום צחי

נושא הכעס באמת מאוד מבלבל. האם זאת מידה מקולקלת? רגש בריא? יש כל כך הרבה דברים שמתאימים ל"כעס". אז האמת היא שהכעס הוא בראש ובראשונה רגש בריא! זה בסדר להרגיש כעס. אבל, הרבה פעמים יש רגשות דומים לכעס שמתחפשים אליו, והם למעשה שונים. למשל תסכול. למשל קוצר רוח. למשל תחושת צדק ומוסר. אפילו רגשי נחיתות. כל אלה יכולים להוביל אותנו לתחושה של כעס. כרגש, הכעס הוא תמיד מוצדק. כל מה שאתה מרגיש - הוא מוצדק מבחינתך. האם "אבייקטיבית" אתה צודק או לא? זה לא באמת משנה. מותר לך לחוות אירוע מסוים ולהתרגז ממנו, גם אם באמת כולם בו היו בסדר.

כשאנחנו נתקלים בעוולות או חוסר שלמות ברחוב ובכביש וכו', זה יכול לפגוש אצלנו עמדה כללית של תחושת חוסר שליטה. כשאני רעב, כל דבר נראה לי מעורר תיאבון. כשאני מרגיש חסר שליטה, כל סממן של הפרת חוק או ממסכמות מפריע לי באופן אישי. כולנו "סוחבים" תחושת חוסר שליטה, מהסיבה הפשוטה שלאף אחד מאיתנו אין שליטה מוחלטת. ולכן תקריות "קטנות" יכולות, במסווה של תחושת צדק, להרגיש אותנו מאוד.

אז מה אפשר לעשות?

1. לכעוס!

מותר לך לכעוס. מותר לך להרגיש כל דבר. לפעמים נוצר תסכול מתוך אשמה על עצם העובדה שאתה חש כעס. וזה מיותר. רגשות הם טבעיים. ככל שניתן לעצמנו להרגיש אותם, כבר נרגיש יותר טוב.

אתה בהחלט יכול גם לבטא את הכעס שלך, בדרכים שנראות לך מתאימות. כשמישהו מרגיז אותנו בכביש, בד"כ לא נעצור בחריקת בלמים, נוציא מחבט בייסבול מתא המטען ונעשה בו שפטים. זאת לא דרך טובה לבטא את הכעס. יכול להיות שנכנה אותו בכל מיני שמות בינינו לבין עצמנו, יכול להיות שנתהה מי הבוחן שהסכים להעביר אותו את מבחני רישוי הנהיגה, וכו'. אלה דרכים יותר הגיוניות לפרוק ולבטא כעס.

2. לעשות הפרדה

אחת הדרכים להתמודד עם המצבים שאתה מתאר היא לנתק את עצמך מהאירוע. למה הכוונה? במרבית המקרים שבהם אנחנו נתקלים בחוסר צדק כזה, אין לנו נגיעה מאוד אישית לעניין. גם כשמישהו חותך אותנו בכביש, זה לא משהו אישי נגדי. ה"בעיה" היא אצלו. הוא לא חתך אותי כי קוראים לי צחי. נכון שזה משפיע עלי במידה מסוימת, אבל זה לא באמת קשור אלי, ואני לא אחראי להתנהגות שלו. אני גם לא אחראי ללפקח עליו או לדווח או להסביר לו. אני בעצם מנותק מהעניין. אני - בסדר. מה שחשוב לי זה לא להתעמק במה שבעייתי בסביבה, אלא להמשיך בדרכי ולחתור אל המטרות שלי, בלי קשר למה שקורה מסביב. כשאנשים מסביבי בעבודה מחפפים, זה לא באמת קשור אלי. נכון שזה לא הוגן שאני עובד בצורה טובה, והם משתמטים. אבל הם עושים את ההחלטה שלהם, ואני עושה את שלי. אני לא תלוי בהם, ולא אחראי עליהם. לי יש את הנתיב שלי, המסלול שלי.

3. לשתף

את זה כבר עשית! כתבת לנו, ופרקת קצת. טוב להכין לעצמך דרכים לפרוק ולשתף בדברים המעצבנים שעוברים עליך. בשיחה שגרתית עם חבר טוב, קרובי משפחה, ואפילו בתור בסופר אפשר לקטר קצת בזמן שממתינים יחד עם מישהו שלידך. אתה לא חייב להישאר עם זה בבטן, בין אם הטענות שלך "מוצדקות" ובין אם לא.

אתה תמיד מוזמן לדבר איתנו על כל נושא, גם במוקד הטלפונ: כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד