כל הזמן מעוצבנת וכועסת - מה אפשר לעשות?

שלום שירה יקרה.

תודה רבה שפנית אלינו!

אומרים שלדעת מה הבעיה- זה כבר חצי פתרון. למה? כי יש לנו מודעות לבעיה, למה שלא מתפקד כל כך טוב.

אז תשמחי לדעת- או שלא- שרבים רבים מאיתנו לוקים במידת הכעס, לכל אחד יש משהו שיכול להדליק לו את הפתיל, להתעצבן ו-כמה צפוי- להצטער אחר כך על התגובה הפזיזה.

אז מה אפשר לעשות?!

למה מידת הכעס כזו שלילית, מה כל כך נורא בה?

למרות שמידת הכעס קיימת לא מעט אצל האנושות, חז"ל מאוד-מאוד נגד מידה זו (שבת ק"ה):

"המקרע בגדיו בחמתו (-כעסו), והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה"!

אז רגע, למה מידת הכעס כזו שלילית, מה כל כך נורא בה?

אנחנו כיהודים מאמינים, יודעים שהכל לטובה, הכל מהקב"ה. רוצים להאמין באמונה שלמה שיש בורא לעולם. כאשר אדם כועס, הן על דבר קטן הן על דבר גדול, הוא כביכול שוכח את הקב"ה, ואף מערער עליו- רציתי שיהיה כמו שאני רוצה ולא כמו שהקב"ה חושב. הוא בעצם שם את עצמו במרכז העולם. ואם לא קרה דבר כמו שהוא רצה או תכנן, זה גורם לו להגיע לכעס. למשל: תכננתי משהו מסויים והכל השתבש; אני עכשיו עצבנית טילים, אל תתקרבו! זאת לא גישה נכונה, הרי עשיתי מה שיכולתי לעשות.

וכמו שראינו, חז"ל אומרים לנו- אדם שכועס, יכול להגיע לידי עבודה זרה. ולמה? כי הוא נותן ליצר, לכעס ולרגשות שליליים כמו תסכול, עצבים ועוד, להשתלט עליו.. ואז היצר של הכעס בעתם שולט על האדם- ולא הפוך. ומכאן עד לעשות מעשים שליליים, הדרך היא קצרה.. למשל, להגיד מילים לא יפות לבן אדם שאיתו את מדברת, או לעשות מעשה שיפגע בו מאוד ואחר כך קשה להחזיר את הגלגל.

איך להתגבר על מידת הכעס?

קודם כל- לימוד על הנושא יכול מאוד לעזור. כדאי לקרוא או לשמוע שיעורים על כך (כמו כן, יש קשר בין מידת הכעס לבריאות..) בנוסף, כמה תרגילים שיכולים לעזור בעבודת המידות, על מידת הכעס:

- גם אם קרה ונכנסנו עמוק למידת הכעס - לנסות לעצור את כדור השלג, לא להמשיך להתסיס את עצמנו.

- אפשר לעצור, ללכת לחדר אחר ולנסות להירגע, לשמוע מוזיקה או לעשות משהו שאת אוהבת, ואחר כך להמשיך לחשוב על הנושא או לדבר עם האדם בצורה שקולה.

- אם את מדברת עם בנאדם כלשהו ומרגישה שהנה מגיעה מידת הכעס, לנסות לא להסתכל על האדם איתו את מדברת, ואז זה גורם פחות לכעס (כי זה לא "מלבה" את הרגשות השליליים).

- אפשר להחליט שמעכשיו- את ממש ממש משתדלת לא לדבר בצעקות, או לא לדבר בקול רם מדי. ואז, הטון דיבור מאוד יכול לעזור לך להשתלט על האווירה בשיחה, ולא להלהיט אותך (או את האדם איתו את מדברת).

תוכלי לחפש עוד רעיונות באתר או באינטרנט, מה שחשוב הוא- שאת מודעת לכך שמידת הכעס יכולה להשתלט עלייך. לכן תחשבי עם עצמך מה מרגיע אותך הכי טוב, מה מחזיר אותך לאיזון? ומכאן תוכלי בע"ה להתקדם עוד ועוד. ככה לאט לאט, עד שתוכלי להגיע למה שחז"ל ממליצים לנו (אבות ה', י"א): "הווי קשה לכעוס ונוח לרצות".

כמו שכתוב במשלי (ט"ז, ל"ב): "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". הרב זלמן מלמד מסביר, שכדאי מראש לנסות לא להגיע לעימותים ולכעס, מראש לא להסתבך אלא להתנהל בחכמה ובצורה שקולה. ואז- האדם "מושל ברוחו". גם אם הכעס אמנם התעורר אצלו, האדם לוכד ומנצח אותו! והוא שולט על היצר של מידת הכעס.

ובין לבין, עוד דברים שכדאי לעשות:

ממליצה לך מאוד לבוא להורים ולדבר איתם פתוח, כמו שכתבת לנו כאן. אבל! לא בשעת רוגז ורתיחה, אלא הפוך, בזמן שאת רגועה ושמחה. לספר להם שאת מודעת לכך ורוצה לעבוד על עצמך, ושאת מצטערת על דברים שאת אומרת.

כמו כן, כולנו כרגע הרבה יותר זמן בבית- בגלל או בזכות הקורונה.. חשבי על תחביבים ועיסוקים שאפשר לעשות ושאת אוהבת. כתוב בגמרא (בבא קמא צ"ז ע"א): "הבטלה מביאה לידי חטא"- השעמום הרבה פעמים יכול להגיע למריבות וחיכוכים באווירה שלא עושה טוב בבית. ולכן כדאי מראש להימנע מכך, להיות בעשיה חיובית שתוכל רק לעשות טוב (כמו שדיברנו על ה"לוכד עיר").

חשבי עם עצמך: מה משמח אותך? מה עושה לך טוב? ומתוך כך למלא את עצמך, ממש כמו פלאפון שצריך להטעין את עצמו. מדי פעם לצ'פר אותך בגלידה שאת אוהבת, לבקש מאמא לקנות לך בגד לשבת ועוד.

כמו כן, אולי יש דברים שמפריעים לך וכדאי לחשוב למה ולפתור אותם. אולי עמוק בפנים, בתוך מידת הכעס, יש קושי חברתי/לימודי ועוד, שגם אותו כדאי לפתוח ולדבר מול אבא ואבא, וממילא תראי איך דברים לאט- לאט נרגעים אצלך, כי את מטפלת ומשקיעה בעצמך וזה כל כך חשוב.

וכמובן- לא לשכוח שצריך הרבה סבלנות. זו עבודת מידות והיא דורשת הרבה התמדה ונחישות. גם אם נפלת וכעסת וכל מה שקרה לעיל התרחש- זה בסדר, את אנושית!! העיקר לנסות שוב ושוב ולא להתייאש. ובעזרת ה', יום אחד תראי על עצמך ש- וואי, ההערה שמישהו אמר לי עכשיו פחות 'הדליקה' אותי, או שתראי שאת פחות מגיבה מהבטן ויותר בצורה שקולה. לאט לאט, אבל בהתמדה, תראי שאת יותר ויותר תצליחי.

שירה יקרה, המון בהצלחה! כל הכבוד לך!

ברכת ה' עלייך ורק טוב,

שרון