יחס לבן חוזר בתשובה שמנסה לגלות לנו את האור

שלום לכם.

הנושא הזה בהחלט יכול להיות מטריד

כשאדם מרגיש שהמרחב האישי שלו מופר, שמחייבים אותו למשהו זה יכול להיות מטריד.

גם אם זה לא משהו מעשי, אפילו צורת הדיבור.

כשאתה מרגיש שמנסים לכפות עליך עולם מושגים מסויים זה מאוד קשה ומטריד.

אתה מרגיש שאתה צריך לעמוד על המשמר של המקום האישי.

מנגד, יש פה תהליך שקורה לכל אחד מאיתנו שפוגש משהו גדול.

בוודאי שזה קורה ביחס לעולם ערכים, אך לא רק.

כשמישהו מרגיש שהוא נפגש עם נקודה גדולה שממלאת אותו אז הוא מתלהב ורוצה לשתף אחרים.

זה לא רק בענייני אמונה, אלא גם בכדורגל וכדורסל, לדוגמא.

זה בענין של איזה משחק יותר טוב – רבים מאוהבי הכדורגל שפוגשים אנשים שאוהבים כדורסל, או להיפך, ייכנסו למקום של איזה ספורט יותר טוב (אלא אם כן מישהו אוה את שני הענפים).

זה נכון כשרואים מהלך גדול במשחק שמוביל לתוצאה רצויה. מרגישים צורך לשתף מישהו אחר.

בכלל, במיוחד בתרבות הישראלית והדיבורים הפוליטיים שמתחילים מגיל צעיר, אנחנו מרגישים צורך לשתף בהשקפות ובערכים שלנו.

במובן מסוים זה לא שונה כשהבן שלכם מבקש לשתף אתכם תפיסות האמוניות שלו.

כמו כל דבר שמישהו משתף בדבר הגדול שהוא פגש, גם הוא מבקש שתהיו חלק מזה.

פה זה מתחבר לכל השיח של חזרה בתשובה ושל מעבר מעשי, אבל זה לא שונה מכל מקום אחר בו אוהדי קבוצה מנסים לשכנע אוהדים אחרים לאהוד את הקבוצה שלהם.

ככה אנחנו בנויים – כשאנחנו פוגשים משהו גדול אנחנו רוצים שאחרים יהיו שותפים לו על מלא.

אם נצליח להפנים את זה, נבין מאיפה הוא מגיע ומתוך כך גם איך להתמודד.

זה מגיע מתוך שיתוף שלו ולא מתוך חיוב שלכם.

זה מאפשר לנו לשמוע כי אנחנו מבינים שזה הדרך שלו להוציא את זה החוצה.

מנגד, לא צריך להתכופף אלא להגיד שאתם שמחים שהוא משתף אתכם בדברים, גם אם אתם בוחרים בדרך שלכם.

זה לא ענין של שכנוע ואתם לא רוצים שהוא ינסה לשכנע, אתם רוצים לשמוע כמו שאתם שמעתם אותו כילד, גם כשלא הסכמתם איתו על מה הוביל לחוויה כזו או אחרת.

והאמת, דווקא בזמן שהוא לא משתף 'ומגלה לכם את האור', תנסו להסביר לו את הדברים.

תוסיפו לזה גם את הדיבור על כך שאתם מתגעגעים לשיחות שלא ישר מובילות לאמונה, אלא שיחות רגילות שהיו ביניכם של איך היה היום או מה התוכניות הלאה לחיים וכד'.

אפשר גם לשאול אותו אם הוא מרגיש במתח שנוצר וממה לדעתו זה נוצר ואיך הוא רוצה להוריד את רף המתח.

ביניכם לבין עצמכם תשאלו למה זה מאיים עליכם. הצפת הדברים עוזרת לנרמל ולשלוט בתחושה.

אני לא יכול לברוח מנקודה אחרונה שחשוב לי להציף שהיא נגע בקרב פלח מחזירים בתשובה.

יש מחזירים בתשובה שאופן ההחזרה והשיעורים שהם מעבירים לחוזרים בתשובה מוביל למקום של זלזול בכבוד ההורים, לא כי אתם לא טובים אלא כי זה נובע מזלזול של המחזיר בתשובה במי שלא דתי.

כפי שהבנתם, אנחנו לא ככה.

אתם בסוף אנשים נפלאים שגידלתם בן מקסים.

לפעמים המחזירים בתשובה ומי שמעבירים את השיעורים לחוזרים בתשובה מדלגים על זה, למרות שכיבוד הורים נמצא בעשרת הדיברות.

כואב הלב על זה. מאוד.

אני לא יודע איך הבן חזר בתשובה, אבל היכולת שלכם ללמוד לדבר בשפה שלו כדי להרגיע את המתח הוא חשוב.

לבדר איתו על מעלת כיבוד הורים כמצווה בעשרת הדיברות, גם אם אתם לא דתיים אולי יעזור למצוא מקום בלב שלו כדי שהוא ישמע אתכם.

בתקוה שהדברים עזרו.

כמובן, אתם מוזמנים לכתוב לנו עוד, וגם לשוחח איתנו במוקד הטלפוני: כוכבית 8298.

בהערכה גדולה,

נתנאל