חוסר עניין בחיים אחרי טראומה

שואלת יקרה.

כואב לי איתך על התחושות הקשות שאת מתארת ועל המצב שאת נמצאת בו. קשה כשנפגע האמון בעולם ובזה שהוא מקום טוב ובטוח, שנעים להיות בו. נשמע גם שאת מתגעגעת לימים שהכל הרגיש שמח ופשוט יותר. קצת יכולה לעודד המחשבה שמהשאלה שלך נשמע שאת דבקה בחיים ומחפשת את המשמעות, השמחה והחיים שהיו לך פעם. זה דבר נפלא.

חשוב לי שתדעי, שמאוד הגיוני שהתחושות שאת מתארת ייתלוו לטראומות וקשיים כמו שאת מתארת. הרבה אנשים שחוו תקופות קשות ואירועים מטלטלים מגלים אחרי זמן שהם לא מוצאים טעם או משמעות בחיים, ולא נהנים מדברים שפעם היו להם מהנים מאוד. לפעמים הם מרגישים שבעולם שבו יכולים לקרות דברים כל כך קשים, איזו משמעות יכולה כבר להיות? בעולם שבו כל כך בקלות אפשר להיפגע, איך אפשר להרגיש בטוח? בעולם שבו יש אנשים רעים, איך אפשר לסמוך על מישהו באמת?

הרבה פעמים הקשיים גם מגיעים עם פלאשבקים מהאירוע שמציפים מחדש את כל התחושות, הזיכרונות והפחדים, ונהיה קשה מאוד להנות ולשמוח ככה. מנסים כל הזמן רק לברוח מדברים שמזכירים לנו את האירוע וחיים בתחושה של חרדה ודריכות מתמדת שאולי זה יקרה שוב. לא סיפרת עד כמה הקשיים שהיו לך רודפים אותך עד היום, אבל נשמע שהם חלק משמעותי מהקושי שאת מתארת.

עם כל הקושי- דעי לך שזה ממש לא סוף הסיפור. ברוב המוחלט של המקרים, האנשים שמתארים את מה שאת מספרת, מצליחים, עם קצת עזרה מאנשים טובים באמצע הדרך, לגבש את החיים שלהם בחזרה ולחזור לחיות חיים מלאי סיפוק ומשמעות, תרומה ואהבה.

לפעמים זה קורה באופן טבעי כשהזיכרונות מתחילים להיטשטש אחרי שנה-שנתיים והחיים מתחילים לחזור למסלולם באופן טבעי. הרבה פעמים זה לא קורה לבד, ואנחנו צריכים להחליט להחזיר לעצמנו את האור לחיים. זה לא בין רגע. זה לא שאת קמה בבוקר ומחליטה שמהיום אני מתחילה לחיות באמת. זה מסע. מסע שקצת מפחיד לצאת אליו ולפעמים צריך ליווי של האנשים שאת אוהבת, אבל בקצה השני שלו יש כל כך הרבה אור וטוב, שאפילו המסע עצמו הופך למרגש ומלא בחיים.

יצא לך לשתף בזה מישהו שאת אוהבת אותו וסומכת עליו? מישהו שעבר דברים בחיים שלו ויכול להקשיב לך ולכוון אותך? אולי אפילו מישהו מקצועי, שכבר עבר את המסע הזה עם הרבה אנשים ויוכל להוליך אותך בו בבטחה? אני יודע שמאיפה שאת נמצאת זה אולי מרגיש שאת מה שאת מרגישה אנשים אחרים פשוט לא יוכלו להבין, אבל את תהיי מופתעת כמה אמפתיה, ניסיון ואכפתיות מצליחים לגשר על פני מרחקים בין אנשים. ממש כדאי לתת לזה צ'אנס. דברי על זה.

הדיבור משמעותי גם כי הוא מאפשר לאחרים להיות איתך ועם הקושי, אבל גם כי הוא מרגיע את הגורם לחוסר ההנאה- הבריחה. כשאנחנו חווים משהו קשה אנחנו הרבה פעמים בורחים מלחוות אותו עוד פעם. הבעיה שהוא צרוב לנו ברגשות, בגוף ובזיכרון. אז אין לנו ברירה אלא לנטרל אותם. פתאום מרגישים שכל הרגשות מתעמעמים, גם הטובים. הכל, רק לא להרגיש את הלחץ, הפחד והעצבות. פתאום מתנתקים מהתחושות הפשוטות של הגוף ומפסיקים להנות, כדי לשכוח את התחושות הקשות של מה שהיה. בורחים מעצמנו.

המסע שלך, שאני באמת ממליץ לך לעבור אותו עם מישהו שמכיר אותו טוב, הוא מסע חזרה אל עצמך. אל הגוף שלך. אל ההנאות שלך. אל החלומות והתקוות שלכולם הנפש שלך הורידה את הווליום. אמנם לא תחזרי להיות אותה ילדה חסרת דאגות ומאושרת שבטח היית, כי את כבר לא ילדה, אבל את בהחלט יכולה להיות אישה שמחה ומלאת חיים, עם כל מה שקשה לך איתו, ברגע שתדעי לחיות איתו בשלום.

כמה רעיונות:

תעשי טוב בעולם. אחד הדברים שהכי עוזרים זה לעזור לאנשים אחרים. לכולנו יש כל כך הרבה לתת לעולם. וכשאנחנו מוציאים מעצמנו לאחרים זה יכול לפרוץ את הסכר הרגשי ולהחזיר את הזרימה בחיים.

תמשיכי עם מה שעושה לך טוב. יש לך מתנה נפלאה- את יודעת מה עושה לך טוב. מוזיקה ואוכל- זאת התחלה נהדרת. אם את יודעת שמוזיקה עושה לך טוב- תשמעי אותה. תישעני עליה במסע שלך ובכלל בזמנים הקשים בחיים. את אוהבת תינוקות - לכי על זה. תמצאי חוויות ופעילויות שטוב לך בהם. מאוד יכול להיות שתגלי שעם הזמן, הנפש שלך התפתחה והשתנתה, ודברים שונים מבעבר ישמחו אותך. אל תתקבעי על מה שהיה לך טוב פעם. זה בסדר להשתנות ולהתחיל לאהוב דברים חדשים.

תקשיבי לעצמך. בריחה מזיכרונות קשים משתלבת טוב מידי עם התרבות שלנו, שכל כך אוהבת לרוץ כל הזמן ולהעסיק את עצמנו כל הזמן, רק לא להקשיב באמת למה שאנחנו מרגישים, חושבים או חשים בגוף. הדבר הטוב- שיש טכניקות להקשבה לגוף ולרגש שלנו, שעוזרות מאוד מאוד לחזור לעצמנו, ולהיות מסוגלים לחיות עם מה שיש לנו בנפש בשלווה ורוגע. אני מדבר על מה שקוראים היום "קשיבות" (או mindfulness באנגלית). השיטה הזו מאוד מומלצת לכולם בדור שלנו, ובייחוד למי שמתמודד עם קושי להינות מהחיים ועם זכרונות קשים מהעבר. את יכולה למצוא עליה הנחיות בפודקאסט של כאן- "נעים מאוד, מיינדפולנס" (https://open.spotify.com/episode/0cJ36oYJDl54PDvi8SU2mO?si=MWu8ucKZQQmG-vIRxecspQ)

או אם את מסתדרת עם אנגלית- באפליקציהheadspace (חינמית ללימוד של השיטה). לי זה עשה פלאים בנפש.

תצמחי. מחשבה מעודדת היא שהרבה פעמים אנשים מצליחים דווקא לצמוח מתוך החוויות הקשות, ולמצוא בהן משמעות. כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים ששום דבר לא קורה סתם, וכל תהליך שאנחנו עוברים יכול להוביל אותנו לקבל כוחות נפש, ידע או החלטות שיקרבו אותנו למילוי השליחות שלנו פה בעולם. מהצד שלך של המסע קשה מאוד לראות את זה. אבל תדעי שמהצד השני שלו – לפעמים זה הרבה יותר ברור.

לסיכום:

מה שאת מתארת הוא הגיוני מאוד, וקורה להרבה אנשים שחוו חוויות קשות. אפשר להתמודד איתו (מומלץ עם עזרה) ולחיות חיים נפלאים. דברי על זה עם אנשים, תכתבי את הסיפור שלך, תקשיבי לעצמך, תנסי לראות איפה את יכולה לצמוח מתוך הקושי ואיפה את יכולה לתת לאחרים בחיים.

בהצלחה!

נתנאל