שאלה
שלום רב.
אני ב"ה זוכה ללמוד תורה בקביעות יחד עם שלוש חניכות שלי לשעבר, החניכות רק עולות לכיתה ו', אבל יש להן צימאון אמיתי לתורה שנוגעת בהן, ואני משתדלת להתאים את הלימוד כל פעם לגילן ולעיסוקן - להביא רק מקור אחד, לשחק משחקים שיהוו מתודות וכו'
באומץ התחלתי לגעת בנושא שמאוד מעסיק אותן - חברויות בין בנים לבנות, כן כבר בגיל הזה זה נוכח..
אז התחלנו בלימוד כללי בנושא "אהבה" ודיברנו על כך שרגשות הן דבר אנושי ושהקב"ה מצפה מאיתנו להיות "אנשי קודש" ולא מלאכים ושהרגשות שלנו הן כלים לעבודת ה', גם דיברנו על אהבת יעקב לרחל שכתובה במפורש בתורה - כך שבעיקר ניפצנו את המיתוס על כך שתורה ואהבה לא מתחבר.
הן בעצמן אמרו שאהבה היא קשר, חתונה, שהיא יכולה להיות גם במשפחה ועם חברות ואהבה של זוג זה קצת אחר ויותר מיוחד.
השאלה היא - איך נכון עכשיו לקשר את כל זה לחיים שלהן? אני רוצה שהן יבינו שיש להן עוד הרבה שנות התבגרות לבנות את החצי שלהן ושגם רגשות של אהבה שיעלו בהן למין השני אמנם לא מתאים שיתממשו בגילן אבל יש להן תפקיד בקשר עם ה'. בנוסף, שנה הבאה שנת בת-מצווה והן עומדות להיפגש עם מקורות על שמירת נגיעה וצניעות וחשוב לי ממש שיהיה להן בסיס בנפש שמבין את המהות של ההלכות.
השאלה היא אולי אפילו איזה מקור כדאי להביא? או איך לדבר?
תודה רבה רבה!
אשריכם:)
תשובה
תמר יקרה.
קודם כל מרגש ביותר לשמוע על הקשר המיוחד עם החניכות, על הרצון שלהן לגדול ועל זה שאת כזו דמות עבורן. שאכפת לך, שאת משקיעה בגדילה שלהן ומבינה שהמהלכים שלך מולן חשובים ובוחרת לשאול ולהשקיע. מעריכה מאד!
לגבי שאלתך –
שאלת איך נכון לדבר על נושא רגיש ועמוק כ"כ, עם בנות צעירות כ"כ, ככה שייווצר להן רושם נכון בנפש, שיתאים לגיל ולמקום בו הן עומדות.
כמה הצעות פרקטיות :
1. בעיניי בשלב שהן עומדות בו חשוב בעיקר להניח את היסודות להבנה שיש לתת מקום לכל שלב. אני זוכרת שעם החניכות שלי בגיל הזה לקחתי ממש תמונות של בנות בגילאים שונים (תינוקת, ילדה, נערה, סטודנטית וכו' וכו') וכל מיני נקודות מהחיים של כל שלב כזה (בובות, ארגז חול, תיק בה"ס, לוח וכיתה, וכדו') פיזרתי את כל התמונות וביקשתי מהן להתאים בין שתי הקבוצות. באופן טבעי הן התאימו לתינוקת את העגלה, לילדה את הבובות וכו'. וממש דיברנו על זה. למה הן בחרו לעשות את זה ככה? למה לא התאימו לילדה את הספרים? היא הרי כבר אולי יודעת לקרוא.. והן מעצמן דיברו על זה שיש שלב לכל גיל. זו מתודה שבעיניי יכולה ממש להמחיש להן ולבנות קומה טובה של הבנה.
2. לגבי המהות של ההלכות אל מול צניעות ושמירת נגיעה – קצת מתלבטת עד כמה נכון לפתוח את הנקודות האלה, אם הן לא פתחו מעצמן. יש חשיבות גדולה בעיניי לעצם השאלה, לפני שאנו בתור מדריכים/מחנכים מאכילים את החניך בתשובות ובמחשבות, חשוב שזה יעלה אצלו מעצמו. ולכן – בעיניי אל מול ההלכות שווה לדבר באופן נפרד, על מה זו הלכה, על העובדה שהלכה היא ה'פרקטיקה' של התורה, וכו'. ובע"ה כשהן יפגשו עם שאלות – הנקודה הזו תלווה אותן ומתוכה הן ישאלו. מצרפת לך קישור עם פעולה שיש בה מקורות ביחס להלכה ולקשר ההדוק שלה לתורה, אולי תמצאי בה מקורות שיתאימו –
https://toravoda.org.il/files/samchot-hadracha.pdf
3. עם בנות צעירות אני אוהבת להשתמש במשל שאי אפשר לבנות גשר בין שני עמודים עם כל עמוד לא מספיק יציב ומוצק במקומו. (את יכולה ממש להמחיש את זה פיזית) ולדבר על החשיבות של הבנייה האישית שלהן, של המגדל הפנימי שלהן, להסביר מה זה אומר, מה זה דורש מהן – לגדול, להעמיק, לשאול, להקשיב לעצמן, להכיר את עצמן – על מנת שכשזה יקרה בזמן המדויק, הדברים יהיו יציבים, נכונים ובריאים. ותבנו יחד את הגשר הכי יפה בעולם!
ושוב –
אני מאד מאמינה בחשיבות של השאלה של החניך. זה אפילו יותר חשוב מהתשובה...
לכן בעיניי בשלב שהן עומדות בו חשובה בעיניי עצם ההבנה, שיש משמעות לכל שלב, שהן גדלות והגדילה בריאה וטובה ונכונה, (אפשר אפילו לקשר את זה לתהליך הפיזי שמתרחש להן בגוף, הן ממש מתכוננות וגדלות) אבל לכל זמן ועת, וכרגע חשוב שיהיו בשלב שהן עומדות בו.
ובע"ה, כשיהיו שאלות בעתיד (ויהיו..) את תהיי להן מענה מהמם! זה ברור לי.
ברכה רבה. הצלחה במלאכת החינוך. כיף שיש להן אותך!
טליה
(12)