שאלה
היי,
תודה על הכל קודם כל!
מגיל צעיר חונכתי להאמין שהקדוש ברוך הוא קיים, והוא דואג לנו וכל זה.
כשנכנסתי לתיכון (ישיבה תיכונית) הרמה הרוחנית שלי עלתה, וגם האמונה. התחלתי להאמין יותר בזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שהוא אבא של כולנו, והתחלתי יותר לבטוח בו ולשים את כל דאגותיי עליו.
אני מחלק את זה לשני סוגי אמונה-
סוג ראשון-אמונה שהקדוש ברוך הוא קיים, שהוא הראשון, היחיד והוא שליט העולם.
סוג שני- לבטוח בו, להאמין שהוא דואג לי, שהוא אוהב אותי ושהוא יקבל אותי למרות כל החטאים והנפילות שלי.
לאחרונה, אני לא יודע למה, הסוג השני פשוט מתחיל להיעלם לי. כמובן שאני עדיין יודע שהוא אוהב אותי וכל זה, ואני כן מאמין בזה עדיין, וזה כאילו נמצא לי בתת מודע, אבל אני כבר לא חושב על זה יותר מדי.
למשל כשיש לי איזה קושי אז אני כבר פחות פונה אליו ויותר "מסתמך על עצמי", או למשל כשאני חושש ממשהו או דואג, או למשל חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לי בוודאות (למשל צבא או חתונה) אני פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה, ושהוא לא ייתן לזה לקרות (=אני לא בוטח בו).
כאילו הסוג השני הזה מתמסמס לו לאט לאט ונעלם אצלי (אבל עדיין נשאר בתת מודע שלי).
אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, מקווה שהבנתם.
אשמח לתשובה,
תודה רבה!
תשובה
שלום לך.
ראשית, השאלה החשובה שלך, מצביעה על מקום גבוה באמונה שקיימת בך, וזה דבר נפלא. כל שצריך הוא להבין כיצד הקב"ה מתנהל בעולמו, וביחס לבני האדם.
אתה שואל האם הקב"ה יאפשר לדברים שאתה רוצה לקרות? מכיוון שאינך בוטח בו שכך יהיה...
לפני שאענה לך חשוב לי לציין יסוד חשוב. לעתים הקב"ה מראה שהוא נותן לטבע להתנהל בדרכו, וכביכול ההרגשה היא שאין הקב"ה מתערב בנעשה בעולמו, כי עולם כמנהגו נוהג – שמש זורחת ושוקעת, אנשים נולדים ומתים, מתחתנים ובונים את עצמם, ממציאים המצאות, חיסונים למחלות וכו'. לכאורה, ניתן לשאול? היכן התפקיד של אלוקים בכל הסיפור הזה? הרי אנחנו מסתדרים לבד! אלא אנחנו צריכים להבין שהקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל" – מותר לך לנהוג על פי דרכך, להתגייס, להתחתן, לעבוד ולהרוויח כסף (ואפילו הרבה כסף). רק צריך לדעת שאת כל הנהגת הטבע ברא אלוקים. הוא שהטביע את חוקי הטבע בעולם. אמנם מכח ההרגל והשגרה נראה שהשמש תזרח בכל יום כמו שהיא עושה במשך אלפי שנים, אך האמת היא שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". והוא שהטביע (מלשון טבע) בעולם שהשמש תזרח במזרח ותשקע במערב. רק שאנחנו לקחנו את זה כמובן מאליו...
אני לא בוטח בו
אמרת שאתה 'חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לך בוודאות (למשל צבא או חתונה) ואתה פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה, ושהוא לא ייתן לזה לקרות' כדבריך. אינני מבין מדוע הגעת למסקנה הזו. כל מטרת הבורא היא להיטיב לברואים, ואנחנו מאמינים באמונה שלימה שבוודאי הקב"ה רוצה בטובתנו. במקום לחשוב שהקב"ה לא ייתן לזה לקרות – תחשוב שבוודאי הקב"ה ירצה שכך יהיה כל עוד זה לטובתך. למשל, בוודאי שהקב"ה רוצה שתתחתן – אך אם תרצה להתחתן עם מי שטובה רק בעיניך, והקב"ה לא ייעד לך אותה – ודאג שהחתונה תתבטל, כדי שלא תסבול בהמשך הנישואין – האם גם אז אתה תתאכזב מכך שהוא לא נתן לזה לקרות? אנחנו יכולים לחשוב על העתיד ועל מה שאנחנו רוצים שיהיה בעתיד. השאלה היא האם זה מה שבאמת טוב לי? לכן, יחד עם המחשבות על העתיד, עלינו לשים את מבטחנו בקב"ה, שהוא באר אותנו והוא יודע מה הכי טוב בשבילנו, שיוביל אותנו להיכן שאנו אמורים להגיע באמת... או כפי שהטיב לבטא זאת רבי נחמן מברסלב בתפילתו הקצרה: "כפי רצונך באמת, כפי רצון מבחר הברואים...".
כמובן שכדי להרגיש את ה"ליווי הצמוד" הזה של הקב"ה, יש צורך בהרבה תפילות, בלימוד אמונה, ופשוט להיות צמודים אליו. כמו הילד הקטן שנותן יד לאביו, למרות שלא תמיד הוא יודע להיכן הולכים, אבל יודע שהולכים עם אבא למקום טוב (לפארק, לדודים וכדו'), כך גם אנחנו צריכים 'לתת יד' לקב"ה כדי שיוביל אותנו להיכן שאנחנו צריכים להגיע באמת. גם אם איננו יודעים כרגע מהו המקום אליו נגיע בעתיד.
מאחל לך שתזכה להיות צמוד לקב"ה, ותזכה להגיע לכל מה שרצית כפי רצונו יתברך.
בהצלחה!
אבי