מתחזק במשפחה מסורתית שמתנגדת: איך להמשיך בלי לפגוע בהם?

שלום חבר יקר!

לפני שאתייחס לשאלתך אני חייב לומר לך שאני מלא הערכה והתפעלות כלפי הצורה הבוגרת והרגישה שבה אתה מתייחס למצב הזה, על האומץ והנכונות לעבור תהליך מורכב שאתה מאמין בו מתוך רצון שלא לפגוע באף אחד מהקרובים לך. פשוט מקסים בעיני.

ובנוגע לשאלתך. אין ספק שמצב של נער צעיר שמחליט לחזור בתשובה הוא אכן מורכב. מצד אחד אתה עדיין נמצא בבית הורייך, עדיין בגיל שיש להם השפעה ישירה על החינוך שלך, ומצד שני אתה מתחיל לפתח זהות עצמאית ונפרדת מההורים שלך. זו אחת הסיבות שבגללה גם נערים שהולכים כביכול בדרך של ההורים, מגיעים לחיכוכים וריבים בגיל ההתבגרות: רצון לעצמאות.

התהליך שאתה מבקש לעבר הוא תהליך ייחודי שדורש הרבה עדינות אך גם אומץ. עוז וענווה הן שתיים מהתכונות שמיוחסות לקב"ה ומוצמדות אחת לשנייה בפיוט "האדרת והאמונה" שנהוג לשיר בבתי הכנסת בשחרית של שבת. שתי המידות האלו נראות מנוגדות לכאורה, עוז היא מידה שמייצגת כוח ועצמה, ואילו ענווה מייצגת עדינות ורכות. אך אין בהצמדתן סתירה, המידות לא סותרות אלא משלימות אחת את השנייה. התעוזה והאומץ צריכים לבוא לידי ביטוי במצבים שבהם אנו נדרשים לקדם את האמת והערכים שבהם אנו מאמינים, לא נוותר על האמת. ומצד שני יש מקום גדול וחשוב לענווה ולעדינות שמאזנות את העוז, ומראות שלמרות הרצון לממש את הערכים, המטרה היא לא להראות שאנחנו צודקים או טובים יותר אלא רק להציג את האמת שבה אנו מאמינים ובאותו הזמן לנהוג בענווה בעצמנו ובעדינות כלפי הסובבים אותנו. אני מרגיש שהשילוב הנפלא הזה כבר קיים בך, ממה שאתה כותב נראה שאתה חש רצון גדול לדבוק בדבר ה', ומצד שני אתה לא מעוניין לפגוע באף אחד בדרך. אשריך!

השאלה היא איך באמת עושים את זה בפועל?

דבר ראשון והכי חשוב. לנהוג במתינות ובנחת. הרצון קיים בך והוא ימומש בדרך ובקצב שנכונים לך בעזרת ה'. אז נכון שאורח החיים של הורייך שונה מזה שאתה מאחל לעצמך, אך מצד שני נשמע שעמדת המוצא לא רעה בשביל נער חוזר בתשובה, ההורים מכבדים ומעריכים את המסורת ולכן יהיה להם קל יותר לקבל את התהליך שלך. הדבר החשוב ביותר שיש לשים לב אליו הוא המסר שהם מקבלים ממך, ממש לא כדאי שהוריך יקבלו ממך תחושה שהם "טועים" או "פחות טובים" כי בחרת בדרך אחרת מזו שאליה הם חינכו אותך. אתה עלול לשמוע מהם משפטים כמו "למה להגזים? אנחנו חינכנו אותך למסורת. זה לא טוב מספיק?". עליך להבהיר שאתה מעריך את הוריך מאוד ושדווקא בגלל ההערכה למסורת שקיבלת מהם אתה מרגיש רצון להתמסר מלאה לתורה ולמצוות.

תזכור להמשיך לקבל מהוריך. ואני לא מתכוון רק למובן החומרי (כסף או פינוקים), אני מתכוון לחינוך. הוריך נשארים הוריך במאה אחוז גם אם אתה חוזר בתשובה ולכן מה שיש להם לתת לך ואיננו סותר את המצוות- קבל אותו בזרועות פתוחות. ותאמין לי, אתה תתפלא כשתראה כמה יש לקבל מבלי להפריע בכלל לתהליך שלך. תלמד מהם איך להיות אדם טוב ומוסרי, ותראה להם שאתה מעריך אותם על כך, שאתה לומד מהם.

ואחרי הכול, עם כל העדינות. בוודאי שיהיו קשיים ואולי אפילו ריבים קטנים. הכי חשוב לדעת לצאת מזה ולא לשבור את הכלים. תמיד לנסות להשלים ולתת לסובבים אותך תחושה שגם אם לפעמים לא הכול מסתדר, בגדול אתה ממש רוצה את קרבתם.

באופן מעשי, לא כדאי להסתיר. אני ממליץ לך ליזום שיחה עם הוריך שבה תבהיר להם את רצונותיך. תדגיש בשיחה הזו את הדברים שכתבתי למעלה, את ההערכה ואת הכרת הטוב על כל מה שאתה מקבל ותקבל מהם. הכי חשוב שירגישו שאתה לא הולך לשום מקום. כי אתה באמת ילד שלהם, אתה אוהב וצריך אותם והם אותך. הרבה יותר קל לעבור את התהליך הזה יחד עם ההורים ולא נגד ההורים. החלטות כמו באיזה בית ספר ללמוד אלו החלטות שילד בגילך לא אמור לקבל לבד, התמיכה מצד ההורים קריטית עבורך.

דבר הבא שמאוד חשוב, הוא ליווי תורני. אתה פונה אלינו בשאלה וזה נפלא ואני בטוח שגם יעזור במקצת. אך חזרה בתשובה כרוכה בתהליך ארוך שדורש לימוד והתפתחות רוחנית. לשם כך אתה זקוק לליווי מצד רב או דמות תורנית שתסייע לך. ופה מדובר בעניין מורכב מעט, אז אתן לך מספר דגשים. דבר ראשון, לדעתי, סדר הפעולות הוא כפי שכתבתי לך כאן, קודם כל תדבר עם ההורים ואז תמצא מי שילווה אותך בתהליך באופן מוצהר. אם תגיע להורים כשיש כבר איזה רב שמייעץ לך הם עלולים לחוש שמישהו "לקח להם את הילד", בלבל אותך או משהו בסגנון. אם קודם תצהיר שזה רצון אמתי שלך, ואז תחפש (אולי אפילו עם ההורים) דמות שתוכל לסייע, אני בטוח שזה יתקבל בנעימות גדולה הרבה יותר.

דבר שני, חשוב לדעת שהקשר עם הקב"ה הוא קודם כל בינך לבין הקב"ה. הרב שילמד אותך ויעזור לך להתקדם יהיה בשבילך מורה דרך. וזה עניין זהירות, כי בסוף הרב הוא זה שיודע הכול ואתה יודע הרבה פחות בכל הקשור לתורה ומצוות, לכן חשוב למצוא רב בעל ענווה ולאו דווקא אחד מרשים מאוד שאולי יש בו קצת גאווה. אתה צריך מישהו שידריך אותך ולא מישהו שיהפוך בשבילך לאלוהים. כי התהליך הוא שלך, אתה מול הקב"ה, וצריך מי שידריך ויסייע, לא יותר מזה.

כתבת על "בית הספר שידוע בחילוניותו". אפשרות אמתית היא לעבור לתיכון דתי או אפילו ישיבה תיכונית. זה יכול לקרות עכשיו או מאוחר יותר, אך מה שחשוב הוא שגם כלפי חברייך, לפחות עכשיו תשדר שהם בסדר ושאתה אוהב אותם למרות התהליך שאתה מעוניין לעבור. דרך אגב אני מכיר אנשים שחזרו בתשובה בגיל צעיר וגם נשארו בתיכון חילוני עד סיום הלימודים, זה קשה אבל אפשרי. ועדיין אני לא בטוח שזו האופציה מומלצת ביותר. תדבר אתם ותסביר להם מאיפה הרצון מגיע. כמובן שהחלטה לעבור בית ספר צריכה להיות תוך תיאום ושיתוף מול ההורים. אם תעבור למוסד דתי, ייתכן בהחלט שהמחנך שלך יוכל להיות הדמות שתלווה אותך.

עוד דבר, התהליך שאתה פותח בו הוא תהליך של חיפוש ולא צריך לפחד מבירורים. כלומר, היהדות היא עולם שלם ורחב ידיים ובו תפיסות עולם שונות. ייתכן שיהיו תקופות שבהם תתחבר לצד כזה ותקופות שבהם תתחבר לצד אחר. אולי גם תתייעץ עם רבנים שונים. וזה בסדר גמור, אין מה להילחץ או לפחד מכך וזה ממש לא אומר שאתה מבולבל. זה קורה גם לאנשים דתיים מבית. בסופו של דבר אנחנו בונים את הבניין שלנו קומה אחרי קומה וזה שבנינו קומה חדשה לא סותר את הקומה הראשונה או מוריד מערכה. לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו.

לסיום אני רוצה לאחל לך המון הצלחה, שתשמור על העוז- על הרצון החזק לבטא את אמונתך בה' יתברך ולשמור את תורתו ומצוותיו, ומצד שני את הענווה, את היכולת הנפלאה שלך להעריך ולכבד את הוריך אף על פי השוני החיצוני שקיים ביניכם.

מעריך מאוד מאוד, ומתפלל להצלחתך,

אסף.