חושב שאני לא יכול להמשיך יותר בהתחזקות

שלום לך.

דבר ראשון, ממש תודה שאתה כותב לנו.

בהחלט זה נשמע קשה.

אין מישהו שהיה רוצה שיערערו לו את המקום שלו, בטח במקום שלך שבונה את עצמך ועושה תהליך שהוא באמת ראוי להערצה והערכה גדולה מאוד אבל עם כל זה – זה אולי גם סימן טוב.

זה סימן טוב בשני מובנים.

א. זה אומר שאתה חושב, אתה לא מקבל את הדברים כשלעצמם אלא אתה מפעיל את הראש וחשוב על הדברים. הדברים מגיעים מהחלטה מודעת שלך

ב. בכל תהליך בחיים יש מה שנקרא 'רצוא ושוב' – תהליך של התקדמות ונסיגה, לפחות בתפיסה שלנו. באמת, זה יותר כמו ספירלה, אבל כשאנחנו רק דו מימדים זה נראה כמו הלוך ושוב ואנחנו לא קולטים שאנחנו צומחים ולא נשארים במקום.

אז מה עושים במצב כזה?.

עצם המודעות נותנת לנו את היכולת לעשות מיסגור מחדש למה שאנחנו חווים ומתוך כך לא לשבור את הכלים אלא להיבנות.

אצלך הדברים מקבלים ביטוי בברכות, בתפילה – בעצם בקשר שלך עם הבורא.

האמת, שבשביל לגעת בזה נקודתית צריך להבין את המקום של התפילה והברכות.

התפילה והברכות הן החלק שלנו עם ה' בדו שיח התמידי שיש לנו (אכן את הדברים שלו אנו שומעים דרך התורה).

אז בעצם לך יש קושי לדבר עם הבורא, וכנראה זה רק הסימפטום, לא השורש. השורש הוא בערעור האמוני שמייצר את השאלה האם יש עם מי לדבר, או אולי אפילו ממקום שאתה מרגיש שאתה לא יכול לדבר איתו בגלל המקום שלך. כביכול מרגיש לא ראוי.

אם זה קושי לדבר עם הבורא, באמת צריך להתמודד עם השאלה עצמה, ואתה מוזמן בשמחה לכתוב לנו אותה.

אם זה מתוך תחושב של- ראוי או לא, אז המיסגור שאמרנו יעזור, אבל לי חשוב מעבר לזה להגיד את הדברים כפשוטם:

הצעדים שאתה לוקח, ההתחזקות שלך, הם לא דבר קל ולא מובן מאליו בכלל בכלל. הצעדים שאתה לוקח הם אלה שמראים שאתה ראוי ביותר! אתה עושה פה תהליך של בירור פנימי ושל בחירה מודעת להתקדם ולהתחזק (אצלך אולי זה לא מרגיש ככך בגלל הדו מימדיות שלא נותנת לראות את התהליך הספירלי).

אני מקווה שהדברים עזרו ונתנו חומר למחשבה.

כמובן, אם יש עוד שאלות בנושא הזה או בנושאים אחרים אתה מוזמן לפנות בשמחה.

בהצלחה,

נתנאל

(14)