שאלה
שלום רב.
אני ושתי חברות שלי היינו חברות ממש קרובת כל החטיבה עד שהתיכון הפריד בינינו ושם אותנו בכיתות אחרות. מאז לא ממש ראיתי אותן ביום יום, אפילו שגם בקורונה שנה שעברה לא ממש ראיתי אותן חוץ מהזומים. אבל התברר שהן תמיד עשו שיחות וידיאו בלעדיי והתכתבו ונפגשו. ואני אף פעם לא הבנתי למה הן כאלה קרובות אם הן כאלה שונות ומדי פעם גם מרשות לעצמן להיות מגעילות אחת לשנייה, אז למה הן ולא אני? ואז גם עוד חברה הצטרפה והרסה לי את היחסים איתן.
עם אנשים אחרים אני מצליחה להיות לא ביישנית ולהיפתח. אבל היא לא משנה מה יגידו לה היא תמיד תענה בתשובות קצרות ויבשות. ואני מרגישה שזה רק איתי ככה. ואני יודעת מה תענו שאני אפסיק להיות חברה שלה אבל זה לא כזה פשוט. אני לא מסוגלת לדמיין אפילו מצב שאנחנו לא חברות, זה לא קיים בראש שלי.אני כל ככה רוצה להציע לה להיפגש אבל אני מפחדת. אני כל כך הרבה פעמים אני רוצה לדבר איתה בוואצפ אבל אני לא יודעת על מה. ועד שאני יודעת על מה היא עונה לי בתשובות קצרות ולא מפתחת שיחה.ואני לא זוכרת שהיא הייתה כזאת. מה רק בגלל שאנחנו לא באותה כיתה היא מתנהגת ככה. היא כבר לא צריכה אותי. אני לא מצליחה לפתור את הבעיה הזו וזה גורם לדיכאון וחוסר רצון מלעשות דברים.כמו להשקיע בלימודים.
נ.ב-מה שהכי מוזר זה שפעם אחת היא אמרה לי שהיא אוהבת שולחים לה הודעות בוואצפ ושזה גורם להרגיש שמחה כי מישהו חושב עלייה. ואני לא הבנתי אם את כל כך אוהבת שפתונים עלייך למה את עונה תמיד ביובש ואדישות?בן אדם שרוצה שיפנו עליו גורם לאנשים האלה להרגיש טוב ולא להרחיק אותם כל הזמן עם האדישות שלהם. לא משנה בטח אני היחידה מהחברים שלי שסובלת ממנה. אולי אני פשוט דפוקה.
תשובה
שלום לך.
שמחתי מאוד לקבל את השאלה שלך, לראות אותך מנסה לשנות ולהבין מה קרה ולא נותנת לדברים לחלוף. כל הכבוד!
אני רוצה להתחיל דווקא מהמשפט האחרון שכתבת- אולי אני פשוט דפוקה.
בהרבה מצבים חברתיים שקורים לנו בחיים, אנו נוטים להאשים את עצמנו, לחשוב שאולי זה קרה בגללי, וזו אשמתי, ואני זו שבגללה החברה שלי מתנהגת ככה. אנו עושים את זה הרבה פעמים כי יש לנו נטיה ראשונית לקחת את האחריות עלינו, ומעבר לכך, להסיק שכנראה אנחנו ממש בעיתיים.
אני רוצה להציע לך הסתכלות אחרת על כל סיטואציה כזו שקורית לך-
אני מזמינה אותך לשאול את עצמך- במה אני טובה? מה החוזקות שלי? האם מה שחברה שלי עושה קשור באיזושהי מידה לכמה אני טובה? האם התכונות הכ"כ יפות שה' נטע בי נעלמות כל פעם שאני פוגשת אותה?
נסי לחשוב על סיטואציה חברתית בה את מרגישה אהודה מאוד, זה יכול להיות במשפחה, בסניף, עם חברות מסוימות ועוד. הרי שם את אהובה ורצויה חברתית, וברור לך שזה בגלל שאת חברה כל כך טובה ומעניינת, ומישהי שכיף להיות איתה.
עכשיו נחזור לסיטואציה שאת נמצאת בה עכשיו, האם נינה השתנתה? האם פתאם כבר לא מדובר בנינה?
ברור שלא. ברור שאת נשארת אותו דבר, ולכן אני מציעה לך להסתכל על כל סיטואציה קודם כל עם הבנה שאני טובה. מה שקורה מסביבי ועם חברות שלי לא מעיד כלום (!) על מי שאני ועל כך שאני טובה ורצויה.
ואחרי כל זה, בואי נצלול קצת פנימה.
חברות
בואי ננסה יחד להבין מה פירוש המושג חברות. על איזה סוג יחס מדובר כאשר אני מתייחסת למישהי כאל חברה שלי. איזו מערכת יחסים זו? על מה היא מבוססת? מה חלקם של כל אחד משני הצדדים בקשר הזה?
כל אלו הן שאלות שאנו נוטים לא לחשוב עליהם אבל במקרים מעין אלה הם חשובים. חברות בסופו של דבר היא מערכת יחסים לכל דבר. מערכת יחסים טובה מבוססת קודם כל על הדדיות. חברות לא תוכל להתקיים בלי שאחד מהצדדים מרגיש בנוח, מרגיש רצוי, מקובל, מוערך. חברות היא מעין מרחב בטוח עבורינו, בו ניתן לשתף, לפרוק, להנות ולהיות יחד. חברות טובה מתבססת על כנות, על פתיחות בין שני הצדדים.
הקדמה זו היא חשובה כשאנו באים להבין את החברות שלך. פעמים רבות, הסיבה לקשים במערכות יחסים היא פספוס של אחד מהערכים האלה או אי הבנה על מה חברות נכונה נבנית.
לכן אני מציעה לך ראשית כל להתבונן פנימה ולבחון- האם אני מרגישה שהחברות הזו היא הדדית? האם אני מרגישה בה בנוח לשתף במחשבות או רגשות שיש לי? האם אני מרגישה שוות ערך ורצויה בחברות הזו?
אם התשובה לכך היא לא, אני חושבת שכדאי שזה יאותת לך שיכול להיות שעל אף הרצון הגדול שלך להיות חברה שלהן, עדיין את צריכה לדעת לשמור מרחק. מערכת כזו תחומה בגבולות מוגדרים מה אני יכולה ורוצה לעשות למען החברות הזו ומה כבר מעבר לכוחותיי. מערכת כזו דורשת ממני התבוננות עמוקה והבנה- אילו סיטואציות שקורות עם חברה שלי לא נעימות לי? מהם הכוחות שלי? עד כמה אני יכולה להיות נחמדה ולהשתדל לשלוח ווצאפ ועוד, ומתי זה פוגע בי?
גבולות
תשאלי את עצמך את השאלות הללו, ונסי להגדיר לך את הגבולות שלך. גבולות מתוחמים ומוגדרים היטב, אחרת הגבול מהר מאוד יכול להתמוסס. חשבי עם עצמך- האם נוח לי לפנות אליה כל הזמן? האם אני מרגישה נעים כשאנחנו ביחד?
לאחר שתגדירי לעצמך גבולות, אני מציעה לך לגשת אליה ולנהל איתה שיחה בארבע עיניים. תתחילי כמובן מההערכה הגדולה שלך כלפיה, מהרצון שתהיו חברות טובות. יחד עם זאת, הסבירי לה בעדינות וברגישות שיש גבולות שאת לא מוכנה לעבור (למשל, לך לא מתאים שלא תקבלי מענה על הודעות שאת שולחת לחברה כ"כ טובה שלך) ושאת מרגישה שזה פשוט פוגע בך. תסביירי לה שלא מדובר מחוסר אהבה כלפיה חלילה, אלא מצרכים אישיים שלך. אני בטוחה שהיא תשמח מאוד בשיח הזה, בצורה בוגרת וכנה.
גיל ההתבגרות הוא גיל שטומן בחובו הרבה שינויים בחברויות, בין אם נרצה ובין אם לא. גם אם לעיתים נראה שחברות אחת מתפרקת, זה לא אומר שלא תבוא בקרוב חברות חדשה ושהכל יבוא על מקומו בשלום.
פעולה
יחד עם זאת, אני מציעה לך בד בבד גם לחשוב יחד איתה כיצד אתן בכל זאת נותנות לקשר שלכן מקום משמעותי. תחושת שייכות או קרבה בין אנשים לא חייבת בהכרח לבוא לידי ביטוי בכמות הזמן שאת מקדישה לה או מספר השיחות השבועיות שאת מנהלת איתה, אלא דווקא באיכות שלהן. נסי לחשוב כיצד תוכלו לחזק ביניכן את הקשר גם בזמן בית הספר. נסי לחשוב האם יש אולי זמן קבוע בשבת אותו תוכלי לנצל איתה כהזדמנות להעמקת החברות שלכן?
שימי לב האם את נותנת לך לבטא את עצמך, להיות האת או שמא את בעיקר מנסה לכבוש אותה, מה שיכול ליצור לה תחושה של חוסר אונים ואולי אף תלות בה. תני לעצמך את התחושה שהאת רצויה ואהובה גם במעט מאוד הזמן שאתן יחד.
בנוסף, אם תוכלי אני מציעה לך לנסות להשתלב במעגלים נוספים שכוללים אותה. למשל מפגשי שבט בסניף, מפגשים של הכיתה ועוד.
הכי חשוב לזכור שאת העיקר כאן. הרצון שלך להיות חברה שלה והרגישות שלך כלפיה מקסימים אבל שימי לב היטב לכוחותייך וליכולות שלך. את לא צריכה לעבור אותם.
דבר אחרון, אני ממליצה לך בחום לשוחח עם אמא, עם המחנכת או עם הקומונרית שלך ולשתף אותה בתחושות. אני חושבת שהן יוכלו לעזור לך בעצות שלהן בשמחה.
בהצלחה רבה יקירה, ואל תהססי לפנות אלינו שוב אם אין שיפור.
מעריכה אותך מאוד!
נועה
(28)