הערכה עצמית: איך להשתחרר מהשוואות של עצמי לאחרים?

לשואל היקר.

כאב לי לקרוא את הדברים. גם כי ניכר התסכול הגדול מן המילים שלך, וגם כי סוף סוף יש כאן אדם גדול שמוכן להתבונן על חייו לא להדחיק ולא להזיז הצידה את התחושות הקשות ויושב וכותב את הדברים – זה דבר כל כך גדול, ומיוחד ומשמעותי(!) ולכן כבר חשוב לי להביע את הערכה הענקית על עצם השאלה שמעידה עליך כאדם.

אתה מתאר נקודה מורכת ומאתגרת שאנו חווים בעולם – ההשוואה והשאיפה לשלימות. אלו שאיפות טובות אך יכולות להיות מסוכנות כי הן מכניסות אותנו לסחרור שקרי שקשה לצאת ממנו והוא מביא אכזבה גדולה, תמיד יש משהו שיש למישהו, ואין לנו..

הייתי רוצה שנתבונן בשתי נקודות חשובות שמשתלבות זו בזו ולאחר מכן לחשוב יחד כיצד ניתן לפעול באופן פרקטי

הדרך ולא התוצאה

אנו לא פעם תופסים את עצמנו על פי התוצאה – הצלחתי או לא הצלחתי, השגתי או לא השגתי. הנקודה היא שהאדם מעולם לא נתבקש להמדד בתוצאה אלא תמיד על פי הדרך. מה המאמץ שהשקיע, אילו כוחות גילה בעצמו, איזו התמדה הייתה בו. ברגע שאנו תופסים שהמדד האמיתי לזהות שלנו, ל"אני" האמיתי שלי – הוא בנתיב שאני סולל, בכוחות שאני מגלה אני עושה צדק גדול ואמת שהיא מזוקקת.

עלמא דשקרא

תיארת מציאות נכונה, אנו רואים אנשים מוכשרים סביבנו כל אחד בדרכו, והלוואי הלוואי והיינו מצליחים להיות הם. אלא שכשרון – תחום בו אדם ייחודי- הוא כל כך רחב, וכל כך מלא רבדים. ראה רק משאלתך ניתן לומר שיש בך רגישות לעולם, שיש בך יושר פנימית, כנות, וענווה גדולה להכיר באתגרים של עצמך – אלו תכונות שניתן לראות רק משאלה אחת ששאלת!!

כמה אנשים היו רוצים להיות ישרים, כמה אנשים משתדלים חיים שלימים להיות בעלי ענווה. כעת, אינני יודע אם אצלך הדבר טבעי או שעבדת עליו – כך או כך, בחוויה שלי-הוא נוכח חזק! למול עולם השקר והדברים הנוצצים, האנשים ה"מצליחנים" חשוב שננסה לאתר בעצמנו הן את התכונות שלנו והן את המשאבים שלנו להשקיע ולגלות עוד חלקים בעולם שנרצה לייצר בעצמנו.

כפי שאמר חברך – יתכן ואם לך הלימוד הוא אתגר גדול – אזי אתה גדול מחברך עשרת מונים. וזו לא אמירה מהפה ולחוץ זו אמת שסתכלות לרגע בעיניים אלוהיות על העולם, בהנהגה האמיתית של הבורא את המציאות – מרובה כשרונות, שונות מוחלטת וכל אחד סולל את נתיבו ונמדד לפי מה עשה כדי להצליח, כמה השקיע כמה התאמץ ובמילים אחרות – כמה גדל!

לדוגמא: יושבים שני תלמידים בכיתה האחד עם הפרעות קשב ואילו השני לא – מי היותר גדול? מי שנאבק על הלימוד, או מי שבא לו בקלות? אז נכון במבחן הציון היבש, הרגיל, הפשוט – זה שהולך לו בקלות כנראה נראה גדול יותר – האם זו האמת? יתכן מאד שחבירו, בנקודת המאמץ, הדרך, הלחימה על החיים הגדילה להיות אדם בעל משמעת עצמית, בעל סבלנות, בעל חמלה עצמית ויכולת להיות רגיש לאחר – עולה על חבירו פי כמה וכמה – כי הוא עבר דרך גדולה יותר.

אז איך בכל זאת עובדים על זה?

התרכזות בטוב שבי

קל לנו לשכוח את הטוב בנו, כדי לזכור זאת שווה להכין איזה פנקס וכל יום לכתוב לעצמי שני דברים טובים בי, או שני דברים טובים שעשיתי לאט לאט יצטברו שם עוד ועוד תכונות אופי, מעשים טובים, מאמצים שאני אוכל להתבונן בהם.

חוויות הצלחה קטנות

חשוב גם שמידי פעם נציב לעצמנו יעדים המתאימים לנו, וכאשר אנו כובשים אותם – לציין אותם או במתנה קטנה לעצמי, או בשיתוף. ככל שאנו צוברים בעצמנו יעדים והצלחות (שמתאימות לנו!) אנו מבינים עד כמה הכוחות והמשימות שהקב"ה נתן לי באופן ייחודי מתממשות בעולם, בדרך שלי ועם סך היכולות שלי.

מנטרה

ככל שחוזרים על משהו, קל יותר להפנים אותו. לכן, שווה לחשוב על משפט אותו אני אומר כל יום כדי שיחזק אותי למשל: "אני טוב כפי שאני", "אלהים נתן לי את התפקיד הייחודי לי בעולם". כך לשוב על המשפט כל בוקר, או ברגעים של אתגר.

והכי חשוב לזכור שוב ושוב, הקב"ה נתן לי את הכוחות שלי, עם הייחודיות שלי, והמשימה שלי בעולם הזה – והיא אך ורק שלי. אנו נמדדים על פי הדרך, ועל מיצוי היכולות שלנו! ולא של אחרים..

בהצלחה בכל,

חנן