הכנסה להדרכה

שלום....,

שאלת ההכנסה להדרכה היא אחת השאלות הרגישות ביותר הקיימות.

היא רגישה מאוד כלפי אלה שייעדו אותם להיות מדריכים, ועוד יותר כלפי אלה שאינם חלק מצוות ההדרכה, והם פגועים מכך, ורואים בכך סטירת לחי לעצמם;

היא רגישה מאוד כלפי השבט, כיוון שיש אחריות כלפיו לבחור את המתאימים ביותר, שהלוא מדובר בהנהגת ציבור.

ולכן, בראש ובראשונה, לפני כל דבר אחר, הכנסה להדרכה חייבת להיות בנקיות גדולה, ביושרה, בחיפוש אחר המתאימים, באי לקיחת שוחד (כמו חנופה למדריכים ולקומונריות, לחץ של הורים ופחד מהם) וכדו׳. זהו תנאי הכרחי לכל העניין. לא פחות מכך – באנושיות, ברגישות, בזהירות. ובד בבד – לא להעניק לה את המשמעות היחידה החשובה שקיימת בסניף.

מתוך נקיות זו צריך להתייחס בעיקר לשלושה עניינים:

א. אישיות המדריך (אני כותב מדריך, אבל כמובן הדברים זהים לחלוטין כאשר מדובר על מדריכות): האם הוא מהווה דוגמה לחניכיו, בהתנהגותו האנושית, במוסריותו, בנאמנות שלו לתורה ולמצוות וכדו׳. ישנה חשיבות עילאית לדמות האישית של המדריך כלפי עצמו, שכן אין טעם בדברים הנאמרים מהפה ולחוץ.

ב. התנהגותו עם החניכים – האם הוא נעים, אוהב, מקרב, מכיל, מקרין אהבה ורצון טוב. זו תנועת נוער – לא מערכת שליטה. היכולת להתקשר עם החניכים, לחוש בכאבם ולשמוח בשמחתם.

ג. יכולתו להדריך אחרים: האם הוא מוערך כמי שיש בידו להנהיג קבוצה, להקשיב לה, לזכות בקשב שלה, לעבור איתה ביחד מסכת של ערכים, של עניין.

אלו היסודות העיקריים שצריכים להיות לנגד עיני העוסקים בהכנסה להדרכה.

כל טוב ושמחה