הכל לטובה?

שלום שקד יקרה.

מעריכה את הרצון שלך לשאול. זו גדלות ואני בטוחה שיש הרבה חבר'ה שמתמודדים עם שאלות, ולא שואלים.

אני מבינה מדברייך שעשית משהו שאת מתחרטת עליו.

יש אמרה חסידית, יחסית מוכרת, שאומרת כך:

"אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:

לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.

בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז)."

ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

כלומר, נראה שיש כאן 2 אמירות סותרות שקוראות לנו לאיזון. מצד אחד, ראוי לנו לנהוג ביומרה ובביטחון שבכוחנו להשפיע , שכל מעשה שלנו משמעותי. שכל העולם כולו נברא למעננו ועל כן עלינו לנהוג במשנה זהירות, כדי לא לקלקל ח"ו, ובתעצומות כדי להשפיע ולהוסיף טוב. מצד שני, ראוי לנו לנהוג בצניעות ובענווה שמזכירה לנו את מגבלות הכוח והזמן שלנו. כלומר עם כמה שיש לנו כוח ושכל מעשה שלנו חשוב, העולם לא קם ונופל על המעשים שלנו. אנחנו בסה"כ בני אדם קטנים, עפר ואפר. ואנחנו טועים. הקב"ה ברא אותנו כאלה. לטעות זה חלק מהטבע שלנו ואין אדם שלא טועה. אדם קטן – טעויות קטנות. אדם גדול – טעויות גדולות. אני חושבת שטוב יותר להסתכל כל הזמן קדימה. לשאוף, היכן אפשר עוד להוסיף טוב. באשר לעבר, כדאי להסתכל עליו מתוך מבט של לימוד ולא מתוך מבט של ייאוש. אם נתמקד על המעשים הקודמים שלנו ורק נחשוב מה היה קורה אילולא עשינו אותם, זה בהחלט יכול לייאש אותנו ולגרום לשיתוק כזה שלא נרצה לעשות כלום, שמה נטעה שוב. האנשים הגדולים ביותר טעו את הטעויות הגדולות ביותר, והם הגיעו לאן שהגיעו רק כי ידעו להסתכל נכון על עברם, ללמוד משם את מה שצריך ולהמשיך ולהתקדם.

מציעה לך גם להסתכל על החיים שלך (או על החיים של האנשים בסביבתך) ולנסות לזהות נקודה בה חשבת שטעית, ובדיעבד למדת וצמחת מה"טעות" הזו ואם היא לא היתה קוראת לא בהכרח בכלל שהיית מגיעה לנקודה בה הגעת בסוף.

בקשר לשאלתך. נראה לי שהנקודה שאת מבציעה עליה היא בעצם סעיף של שאלה גדולה יותר – איך מצד אחד יש לנו בחירה בעולם, ומצד שני הקב"ה מוביל את הכל ויודע הכל?

רבים תוהים ועוסקים בשאלה זו. ותשובות רבות לעניין. אציע לך כמה, ומקווה שיהיו דברים שיתיישבו על ליבך וישמחו אותך.

התשובה הפשוטה ביותר היא – באמת, ה' מוביל את הכל. ואכן הוא מוביל לטובה והוא מחליט מה יקרה. לנו רק נראה שיש לנו בחירה. אבל בעצם הוא זה שבוחר.

תשובה נוספת היא, שזה כמו ילד קטן שיביאו לידיו שוקולד וגזר, וברור לכולם מראש שהוא יבחר בשוקולד. אז האם היתה לו בחירה או לא? ודאי שהייתה. רק שכשנתנו לו את הבחירה היה לנו ברור במה הוא יבחר. כך גם הקב"ה כלפינו.

עוד כיוון. באמת באמת, אנחנו באמונתנו מאמינים שהכל לטובה, ואם נגיד את זה במילים אחרות – הכל מדוייק. שום דבר לא קורה בטעות, הקב"ה לא מתבלבל אלא הכל קורה כמו שהוא צריך לקרות והכל מוביל לטוב. עם כל זה, אין זה מפחית מערכה של הבחירה שלנו. ברגע האמת, אכן יש לנו בחירה וזוהי הזכות הגדולה ביותר שהקב"ה יכול היה לתת לנו. אנחנו היצור היחיד עלי אדמות שיכול לבחור. שאר הבריות – החי, הצומח והדומם, אין להם בחירה אלא הם פועלים בצורה אינסטינקטיבית. לנו יש בחירה להשפיע על עולמו של הקב"ה. אז ברגע בו אנחנו בוחרים, נכון, יש לנו בחירה. ויכול להיות שנבחר ואח"כ נסתכל ונגיד שבעצם היינו צריכים לבחור אחרת. אבל בדיעבד, אחרי שכבר בחרנו, אין לזה שום משמעות כלשהי כרגע, מעבר למה שכבר אמרנו – להשפעה על העתיד. מה שכבר קרה – קרה. ובדיעבד, בהסתכלות לאחור, כנראה שהוא היה צריך לקרות ושהוא היה לטובה. גם אם עכשיו היו מחזירים אותי לסיטואציה והייתי בוחרת אחרת. והראיה היא – שזה לא אפשרי! רק בסרטים ניתן לחזור אחורה ולשנות..

כלומר: ברגע שיש לנו בחירה, אז יש בחירה. אח"כ, בדיעבד, מה שהיה צריך לקרות קרה. וזה בטוח לטובה. מה המשמעות של ההסתכלות אחורה? רק בשביל ולמען המבט קדימה. רק בשביל ללמוד ולהשתפר.

נקודה נוספת. העולם שלנו מתנהל ב-2 מישורים. המישור האלוקי-הניסי-הנסתר, והמישור האנושי-הטבעי-הגלוי. אני אגיד בזהירות שבאופן כללי האמירה ש"הכל לטובה" נאמרת בעצם על התוצאה של העולם שלנו, ב-2 המישורים. שהכל מוביל בסוף למשהו טוב והכל מדוייק ומכוון לשם. אבל בעצם בעצם, זה לא רק הסוף, זה גם האמצע וההתחלה. גם הם טובים. אז למה אנחנו לא רואים את זה? אולי, כי אנחנו לא הקב"ה ואנחנו לא חיים במישור האלוקי. במישור האלוקי, אכן הכל טוב כבר עכשיו. אבל במישור שלנו, האנושי, אנחנו עדיין לא מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כשקורה משהו רע, אנחנו אומרים, מתוך אמונתו זו: "ברוך דיין האמת". חשבת פעם על המשמעות של הברכה הזו? אנחנו מברכים את הקב"ה על הדבר הרע שקרה! אבל עדיין, לא מברכים כמו שמברכים על טובה. לא אומרים "הטוב והמטיב" אלא מבינים שמה שקרה פה, עם כמה שקשה לנו איתו, זו האמת. ושזה מה שהיה צריך לקרות. גם אם אנחנו לא מרגישים ואנחנו לא מבינים. כי אנחנו יודעים שיש פה את המישור האלוקי והנסתר אותו אנחנו לא רואים. גם את התוצאות וההשלכות שנגרמות מהבחירות שלנו, אנחנו רואים רק במישור האנושי. אבל חשוב שנזכור שבמקביל אליה, קורים דברים במישור האלוקי שהם טוב מוחלט. גם אם אנחנו לא יכולים לראות זאת.

(מה זה בעצם נס? נס זה מעין חדירה והתגלות של המישור האלוקי למישור הטבעי. בעצם הכל נס, כל מה שקורה פה זה הקב"ה מכוון. אלא הוא תכנן את המציאות ככה שהניסים יהיו קבועים. ואז הם כבר לא נראים לנו נס. מתי אנחנו אומרים נס? כשיש קריעת ים סוף, כשיש שינוי של הטבע כלומר חדירה שונה של המישור האלוקי למישור הטבעי. אבל בעצם? הכל נס.)

לדוגמא בסיפור של יוסף ואחיו. האחים עשו מעשה שהוא נוראי! זרקו את אח שלהם לבור! האם מישהו יכול להגיד שזה לטובה? (מסייגת את דבריי מפני שמדובר בגדולי עולם, ראשי שבטי ישראל. אבל מרשה לעצמי לנקוט בכאלו מילים כי רבנים גדולים בישראל דנים בסוגייה) ובסוף, יוסף אומר להם: "כי למחיה שלחני אלוקים" כלומר הקב"ה גלגל פה מעשה גדול שבגלל זריקתו של יוסף לבור הוא מגיע למצרים ונהיה משביר לכל ארץ מצרים ולעולם כולו ובתוכו, ליעקב ולבניו. אנחנו לא רואים את המהלך האלוקי כי אנחנו לא חיים במישור הזה. ואנחנו לא אומרים שהמעשה של האחים היה נכון. אבל יחד עם זאת מבינים ומאמינים שבמישור האלוקי מתרחש משהו גדול.

וחלילה שלא נבין שזה שהכל לטובה זה מסיר מהאחריות שלנו לחשוב ולפעול בצורה נכונה. יש לנו תורה שמדריכה אותנו ואומרת לנו בפירוש מה טוב ומה לא. ב"ה להיות יהודי זה דבר ענק! ולכן יש לנו משימה גדולה – לשים את המשקפיים שרואים את העולם ומבינים שיש 2 מישורים. וללכת יד ביד עם הקב"ה. נכון, זה מורכב, אבל זה אפשרי. שמעתי פעם משל יפה שאומר שהאדם נברא עם 2 עיניים כדי שיידע שיש לעולם 2 דרכים של הסתכלות – עין אחת למישור האנושי ועין אחת למישור האלוקי...

נקודה אחרונה, ואולי המהותית והעמוקה ביותר. המושגים "טוב", "יודע", הם מושגים של העולם שלנו. הם לא מושגים של עולמו של הקב"ה. אנחנו לא כ"כ יכולים להגיד על הקב"ה שהוא "יודע" או שהוא "טוב". אנחנו אומרים את זה, ואפילו בתפילה. אבל זו "האנשה". אנחנו מדברים עליו במושגים של בני אדם כדי שיהיה לנו קל יותר לתפוס. אבל בעצם אנחנו לא יכולים לתפוס כלום. זה גדול ממנו בהרבה מידות. וזה מדהים! יש משהו ענק שמנהל אותנו, שמוביל אותנו. אנחנו בידיים הכי טובות. אבל כן, זה אומר שאנחנו לא מבינים הרבה מאוד. אולי את הרוב אנחנו לא מבינים. כי זה פשוט לא המושגים שלנו. ואנחנו לא יכולים להתעסק במשהו שהוא לא המושגים שלנו. חסד עשה עמנו רבש"ע שנתן לנו תורה שמדברת בשפה שלנו. ושם כתוב מה לעשות. וזה מה שמצווה עלינו! להשתדל, ולפעול לפי מה שנכתב בתורה. לא מצווה עלינו לעשות משהו שאין בכוחותינו לעשות! אגב, יש גם התייחסות מה לעשות עם מעשה שאת מתחרטת עליו. מוזמנת בשמחה להסתכל וללמוד את הנושא בהלכות תשובה לרמב"ם. וזהו רצונו של הקב"ה! וחלק מהתהליך שהכל מוביל לטובה. אני לגמרי מאמינה בזה...

ממליצה מאוד לפתוח את הדברים ולהתייעץ עם אדם קרוב, אולי מבוגר יותר. זה מאוד עוזר לדבר על הדברים ונותן שיקוף אחר לחוויה שאנחנו מרגישים. לעיתים גם אדם שמכיר אותנו (אני לא מכירה אותך.. למרות שנשמע מדברייך ששווה להכיר!) יודע יותר להצביע על נקודות שיעזרו לנו.

מקווה שעניתי. אם לא, מוזמנת בשמחה לשאול שוב.

הרבה הצלחה יקרה. שוב, מעריכה מאוד את הרצון שלך להתקדם.

רק אור וטוב

נעמה