החיים קשים לי ואין לי כוח לקום בבוקר. מה עושים?

שלום לך.

קודם כל, אני רוצה לחבק אותך חיבוק ענק-ענק. פשוט דמייני ממני חיבוק ענק, בסדר? כי מגיע לך.

ואחרי החיבוק, בואי נמשיך הלאה ונתבונן במה שאמרת.

נגעת כאן בנקודה אמיתית וכואבת: החיים דורשים. והרבה.

יש שיודו בזה, ויש שלא.

אבל מי שמוכן להסתכל לאתגרי החיים בעיניים ולא להתכחש להם – כנראה יודה שיש הרבה אתגרים בחיים. שיש מהמורות בדרך. ויש נפילות.

כי ככה ה' יצר את העולם שלנו. הוא מורכב מאתגרים, מלכתחילה. ב-"built-in".

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מצליחים להתמודד בהצלחה עם קשיי החיים. ולפעמים לא.

כשאנחנו מצליחים – יש לנו יותר מרץ וכוחות להמשיך ולהתמודד עם מה שהחיים מזמנים.

אבל כשאנחנו לא מצליחים, או כשאנחנו לא מבינים שאנחנו מצליחים – אז קשה לנו. קשה לנו לאזור כוחות ולהתמודד עם מה שיש. קשה לנו להיאבק על החיים. קשה לנו להילחם על מה שחשוב לנו.

ולמה קשה לנו?

כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו. אחרי הרבה זמן בו אנחנו לא מספיק חווים הצלחות או לא מבחינים בכך שאנחנו מצליחים – האמון העצמי שלנו אט אט דועך, ואיתו גם שמחת החיים שלנו. ומה שמגיע במקום האמון העצמי – זה אותו קול מרושע בתוכנו, שזה הרגע שלו. כשאנחנו מדוכדכים, לא מאמינים בעצמנו, מתעייפים מהחיים, הקול הזה מגיע ומתחיל לנאום לנו עד כמה אנחנו לא יוצלחים. עד כמה אין לנו סיכוי להצליח. עד כמה אין בנו שום דבר מספיק טוב וייחודי להציע לעולם הזה.

הקול הזה לא נותן בנו כוחות, אלא הוא שואב מאיתנו כוחות.

וגם אם אנחנו מנסים התמודדות חדשה, אנחנו לא באמת מאמינים בעצמנו שנצליח בה. כי הקול הזה מזמר לנו שעוד רגע ניכשל. ואז אנחנו נכשלים. כי קשה מאוד להצליח, כשהקול הזה שלא מפסיק לומר לנו "עוד רגע תבוא הנפילה. כי אתה פשוט כלום. לוזר. אז מה אם הצלחת עכשיו? זה כלום. לא נחשב בכלל. חכה לנפילה, שם תראה מי אתה באמת. מפסידן."

ואנחנו מקשיבים לקול הזה, כי הוא אומר לנו גם דברים נכונים. הוא באמת מצליח להצביע על מקומות בהם נפלנו. הוא באמת חושף את נקודות התורפה שלנו, שאנחנו מתביישים בהן. והקול הזה לא מרחם עלינו, בכלל. חושף הכל, ומלגלג על הכל. קשה לנו להיפטר מהקול הזה, כי באיזשהו מקום – אנחנו מאמינים לו..

והדרך להיפטר מהקול הזה היא להילחם בו.

ואיך עושים את זה?

א. מבינים שהקול הזה קיים

מבינים שיש בתוכנו כוח כזה ששואב אותנו למטה. כוח שטורח לציין כל חולשה, פגם וכישלון שקיימים בנו, ולהעצים אותם. לגרום לנו להיות עוורים מרוב חושך עצמי, ולא לשים לב לשום דבר טוב בעצמנו. ברגע שאנחנו נבין שהוא קיים, אולי נצליח להבין שאנחנו עוורים כרגע, ולא מצליחים לראות את האור. ומשם – הגיע הזמן להיאבק כדי לפקוח עיניים. בשביל להסביר על דרכים לפקוח עיניים - נמשיך לנקודות הבאות.

ב. להחליף משקפיים

חלק מההצלחות בחיים נובעות מזה שאנחנו מאמינים ביכולת שלנו לנצח את אתגרי החיים. שיש לנו את הכוח להצליח, לפעול, לשנות – ולטובה.

והקול המרושע המדובר, יכול לגרום לנו לשכוח שהצלחנו בכלל במשהו בחיים.

אבל אחרי שאנחנו מבינים שהוא פועל 24/7 כדי להשכיח מאיתנו את ההצלחות שלנו, אנחנו יכולים להתחיל להיאבק בו, ולנסות להיזכר אט-אט בהצלחות שלנו. בפעמים בהם התעלינו על עצמנו. בניצחונות על היצר. בהישגים שלנו. באנשים טובים שאוהבים אותנו ורואים בנו טוב. ובהקשר הזה, אני מצרפת לך קישור לשיר "נקודה טובה" של שולי רנד. השיר הזה בדיוק מחזק את הנקודה הזו, של ניסיון לאסוף נקודה טובה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, ופתאום מצטברות כמה נקודות מכובדות וטובות, שמאפשרות לנו קצת לזקוף קומה. קצת להרים מבט.

תיאחזי בדברים הטובים האלה. תשנני אותם לעצמך. תיזכרי ותזכירי לעצמך את כל הנקודות הטובות הללו, ופעם הבאה שהקול הזה יופיע שוב, אז תשיבי לו מלחמה. תטיחי בו את כל הדברים הטובים שאת יודעת על עצמך, ושאם הוא לא מוכן להודות שהם קיימים בך – הוא כנראה קול שקרי ומעוות, שאין לך סיבה להקשיב לו. ושוב שיר של שולי רנד בהקשר הזה, "אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות":

ג. להקיף את עצמך במראות הנכונות

לפעמים אנחנו כל כך שקועים בנקודת המבט האישית שלנו, עד שאנחנו שוכחים שיש דרך אחרת להסתכל על הדברים. זה נכון להרבה דברים במציאות, ובהקשר הנוכחי – זה נכון גם לגבי הקול הזה. לפעמים אנחנו רגילים כל כך לשמוע את הקול האחד והיחיד הזה שאומר לנו כמה אנחנו לא בסדר, שאנחנו לא מצליחים להשמיע לעצמנו שום קול אחר שמזכיר לנו מה טוב בנו.

ובשלב כזה, יכול לעזור לך להקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך, מעריכים אותך, תומכים בך, ורואים בך דברים טובים שאולי את בעצמך שכחת. תשהי עם האנשים הללו גם פשוט כדי להרגיש נאהבת, שווה, מוערכת, וגם – תוכלי לבקש מהם שיזכירו לך דברים טובים שעשית, אתגרים שהצלחת להתמודד איתם, תכונות ייחודיות בך.

נסי לא לבקש זאת בקול המיואש, אלא תשאלי את זה עם קול התקווה שיש בך. כי כפי שאמרת – ב"ה, עוד יש בך תקווה. והתקווה הזו תהיה לך אבוקת אור בתוך החושך, ואיתה תאירי ותחפשי את האורות הנוספים שבתוכך. חיפוש האורות הנוספים נעשה בהצלחה רבה יותר, כשבאמת מחפשים אותם. לכן, נסי לשאול אחרים על הטוב שבך – מתוך שביבי התקווה שלך שיש בך עוד טוב. מתוך רצון אמיתי לחפש את הטוב שבך, ולא מתוך ייאוש וחוסר אמון שבכלל קיים בך משהו כזה.

ד. לבנות את הגשר

לפעמים אנחנו מסתכלים על החיים ועל מה שעוד יש לנו להשיג, ואנחנו מרגישים איזו חולשה גדולה כזו. פיק ברכיים. תחושת "אנוכי עפר ואפר". לפעמים התחושה הזו מוצדקת, ולפעמים – לא ממש.

לתחושות הללו יכולות להיות הרבה סיבות. ואחת מהן – בלבול בין אידיאל למטרה.

מה זאת אומרת?

אידיאל הוא אותו רף גבוה שאנחנו מציבים לעצמנו. זה מבט העל שלנו, החזון, היעד הסופי אליו אנחנו רוצים להגיע.

מטרות הן פירוק האידיאל לצעדים קטנים וברי יישום.

לפעמים אנחנו מרגישים חסרי אונים ונתקפים ייאוש מול התמודדויות החיים, מהסיבה הפשוטה שהתבלבלנו בין אידיאל למטרה. ניסינו מראש להגיע לאידיאל, ולא הצלחנו. למה לא הצלחנו? כי אי אפשר להגיע לאידיאל בבת אחת!

אנחנו מתקדמים לעבר האידיאליים טיפין טיפין, צעד אחר צעד, וזו דרך חיים שלימה להתקרב לאידיאל יותר ויותר. אנחנו לא יכולים פשוט לחיות את האידיאל בין-רגע.

הדרך הנכונה יותר להתקדם בחיים היא דרך המטרות הקטנות. המעשים הקטנים שלאט לאט מקרבים אותנו אל עבר היעד הסופי שחשוב לנו.

אם אנחנו מרגישים שההתמודדויות שלנו "גדולות עלינו", שזה יותר מידי בשבילנו, זה יכול להיות סימן שאנחנו צריכים להוריד קצת את הרף. לפרק אידיאליים למטרות קטנות. לא מתוך פשרנות, אלא מתוך ריאליות. יש אידיאליים גדולים אליהם שואפים, אבל הדרך לאידיאליים היא בצעדים קטנים.

אפשר לדמות את זה לשני עברי נהר: אם העבר השני נראה לנו רחוק מידי ואנחנו מרגישים חסרי אונים ושלעולם לא נגיע לעבר השני – כנראה זה אומר שעוד לא שמנו מספיק אבנים בנהר בשביל לדרוך עליהן בדרך לעבר השני. חייבים את האבנים הקטנות הללו, כדי להגיע לצד השני.

ואם הרף גבוה מידי – זה אומר שאנחנו צריכים להפסיק להסתכל על הרף הגבוה והמסחרר, אלא להתחיל להישיר מבט למקום הנוכחי שלנו, ולבדוק מהם הצעדים הקטנים שאנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לרף הגבוה אליו אנחנו שואפים.

חשוב לא לאבד את המבט אל הרף הגבוה, כי הוא מה שמכוון אותנו איזה אבנים לשים ואיפה. אבל לא להסתנוור מהרף הגבוה. לזכור גם להסתכל למקום הנוכחי שלנו.

אם כן, חשוב שתבחני אם עצמך מהם האידאליים שלך, ומהן המטרות הקטנות שאת יכולה להציב לעצמך בדרך. אם את מרגישה שיש מטרה שיותר מידי גדולה בשבילך – אז אולי היא כרגע אידיאל, ועוד לא מטרה. תציבי לעצמך משימות קטנות שאת מרגישה שמאתגרות אותך, אבל ברמה סבירה. ברמה שנכונה לך לעכשיו, שאת מסוגלת להתמודד איתן.

חלק מהדרך להצליח בחיים היא לחוות הצלחה. אז תציבי לעצמך מטרות שאת מרגישה שאת יכולה לעמוד בהן, שיוסיפו לך לחוויות הצלחה ואמון עצמי. ובעז"ה תלכי משם מחיל אל חיל.

עוד כלי עזר אפשריים

בנוסף, אולי גם יעשה לך טוב להיחשף קצת לתכנים של פסיכולוגיה חיובית. התכנים הללו יכולים לעזור לך לשנות את החשיבה שלך כך שתאמיני יותר בעצמך, ותתמקדי יותר בהצלחות, ביתרונות ובכישרונות שלך, ולא להיפך. וגם, בפסיכולוגיה החיובית יש הרבה כלים מעשיים בשביל ליישם את ההסתכלות החיובית בחיים. אני כותבת לך כאן כמה המלצות שעולות לי כרגע לראש, ומוזמנת לחפש לעצמך עוד כלים שעושים לך טוב ומועילים לך:

- תכנים של יהודית כץ, למשל הפודקסט השבועי שלה "חושבים טוב"

- ספרים של ד"ר טל בן-שחר, למשל הספר "101 דרכים לאושר"

- הספר "בוחרים להרגיש טוב" של ד"ר דייויד ברנדס

- סרטונים של ג'ורדן פיטרסון. יש מבחר גדול מאוד ביוטיוב (הרוב באנגלית בלי כתוביות בעברית). הוא פסיכולוג קליני שיודע לעורר השראה ומוטיבציה, עם הרבה חוכמת חיים ואכפתיות מבני אדם

חיזוקים ראשונים לתחילת המסע, וסיכום

לפני שאסכם, אני רוצה לתת לך שיקוף קטן ממה שאני מרגישה ממך על מה שכתבת. וכל זה, "רק" מכמה משפטים שכתבת. ואם אני, שקראתי רק מספר משפטים שכתבת יכולה לראות כמה וכמה דברים טובים בך, קל וחומר שמי שמסביבך יוכל לראות פי כמה יותר ממני, איזו בחורה נהדרת את. ולהלן מקצת מהנקודות:

- כואב לך על המצב הנוכחי. את לא חיה עם מצב חלקי מבחינת עצמך, ואומרת לעצמך שזה האידיאל וזה המצב השלם. לא ולא. את לא מתפשרת עם עצמך. את שואפת ורוצה להגיע למקום אחר, והכאב שאת חווה הוא המדד הכי אמיתי ואמין שיש כדי להמחיש לך ולאחרים, שאת באמת ובתמים רוצה להגיע רחוק יותר.

- את שואפת גבוה. לא משנה איך מסתכלים על זה, את רוצה יותר ממה שאת עכשיו. ואני לא מכירה אותך כדי לומר לך שגם מי שאת עכשיו זה בטח נהדר, אבל מהמעט שאני קוראת כאן בין המילים שלך – יש לך הרבה דברים לפרגן לעצמך עליהם. ועם זאת – את שואפת ליותר מזה. וזה נהדר שאת שואפת גבוה.

- את כנה עם עצמך, ועם אחרים, ומוכנה להודות במצב החלקי שאת רואה על עצמך. זה לא פשוט. זה דורש הרבה מודעות עצמית, כנות, אומץ. ואחת ההוכחות לאומץ הזה, זה שניגשת לאתר, עשית את הצעד וכתבת לנו (איך אני שמחה שעשית את זה!)

- ומעל הכל – יש בך מוכנות לשינוי. מעצם העובדה שכתבת לנו, ומהתוכן שכתבת, רואים את הרצון והמוכנות שלך לעשות את הצעדים הנדרשים כדי לשנות את מצבך. לא כתבת לנו נטו כשיתוף, אלא ביקשת עזרה. מפורשות. ממה שאני מבינה, זה מעיד על כך שאת מוכנה לאזור עוד אומץ, ועוד כוחות – כדי לשנות את מצבך הנוכחי.

אסכם בכמה מילים, מה אמרנו כאן:

הבנו שיש קול שלילי שמסתתר בתוכנו שאסור לנו לוותר לו. חייבים להילחם בו!

הבאנו כמה דרכים להיאבק בו, ואת מוזמנת לבחור באיזו דרך שנראית לך טובה ומתאימה לך. הוספנו כמה כלי עזר בדרך, והארנו לך כאן כמה נקודות מאוד יפות עלייך, שהלוואי ותראי אותן (ונקודות נוספות) גם את על עצמך.

אני מאחלת לך המון המון הצלחה בדרכך בחיים,

שתצליחי לבנות את הגשרים שנכונים לך,

עם הרבה אהבה ואמון עצמי.

אנחנו כאן, לשמוע ממך איך הולך, להמשיך לייעץ או פשוט להקשיב. מה שתרצי.

מעריכה ומאמינה בך,

ריבי