שאלה
שלום רב,
אני מגיעה מבית דתי לייט, התחזקתי מגיל קטן והשאיפה שלי אחרי בירורים ומחשבות רבות היא להקים בית אמיתי של תורה ולהיות אשת אברך, לתת לבעלי ללמוד ולפרנס את הבית.
עם השאיפה הזאת יצאתי לפגישות שידוכים וב"ה אני עומדת לפני אירוסין עם בחור צדיק ומתוק מאין כמוהו שרוצה בזה גם.
החלטנו בינינו שאנחנו רוצים להתחתן, והגענו לשלב של להכיר את המשפחות את ההורים אחד של השני. כאן בדיוק הבעיה מתחילה, ההורים שלי שהבינו שזה אכן קורה, קיבלו רגליים קרות והתחילו להם פחדים שלא הכרתי, הם נורא לא אוהבים את הרעיון שאני אפרנס את הבית למשל, למרות שהם היו שותפים לרצון הזה, והם אנשים מאוד מאמינים ותורמים לישיבות אבל פתאום החלו להם חששות.
נוצר מצב ממש מתוח בבית, כל דבר הכי קטן שאני מספרת על הבחור הם ישר חושדים בו שאולי זה אומר עליו ככה וככה.. בנוסף, הבחור הוא ממוצא אשכנזי ויש הבדלי מנהגים שגם הם התחילו להפריע להורי, כשאני מספרת על כל מיני דברים שכנראה יצטרכו להיות באירוסין ובחתונה הם פשוט מביעים התנגדות וסלידה.
בנוסף, הקצב של הדברים מהיר להם, בעיניהם להחליט להתחתן אחרי חודשיים זה מהיר מדי והם לא מספיקים לעכל ורוצים עוד זמן.
ומהצד השני, המשפחה שלו כל כך שמחה שאני אגיע, מדברים איתי בטלפון, מחכים לי וחמים כל כך, ההבדלים האלו מתסכלים אותי.
אני לא יודעת איך לנהוג, כל שיחה עם הורי פשוט מסתיימת בבכי, אני מרגישה כאילו הבאתי להם הביתה איזה פושע חלילה, מרוב ההתנגדות והפחדים שלהם, ויחד עם זאת אנחנו נמצאים בשלב שכבר אי אפשר לחזור אחורה.
אני יודעת שכרגע הגישה שלי לא נכונה ואין לי מושג כיצד לנהוג, כרגע המצב פשוט גורם לי לפחדים לחששות, והכי קשה שאני לא יכולה לשתף את הבחור, מגיע לו את אותו היחס שהמשפחה שלו נותנת לי וברור לי שזה יהיה לו קשה מאוד לשמוע על הגישה של ההורים שלי לגביו.
איך אפשר לנהוג במצב כזה? מה אפשר לעשות? מה אפשר להגיד כדי שגם ההורים שלי ישמחו? אני פשוט אובדת עצות והשמחה הפכה לי לעצב.
תשובה
שלום תמר.
קודם כל, מזל טוב!
מדהים לשמוע איזה תהליך יפה עברת, לראות שהשקעת את גיל הנעורים שלך להתבוננות ומחשבה איזה בית את רוצה.. אשרייך שבנית את עצמך כך, זה כבר מראה על גבורה וכוחות נפש שקיימים בך.
לעניינינו- ויכוחים עם ההורים זה בהחלט עניין לא נעים. אבל לפעמים נראה לנו ש'רק אצלי זה קורה'.. אז קודם כל תדעי שאין כמעט זוג שמתארס שאין לו מתחים עם ההורים, כל אחד מהזווית שלו. ההחלטה להתחתן היא החלטה משמעותית ומטבע הדברים יש חששות ופחדים וההורים שלך, שהם הכי בעולם רוצים בטובתך, לפעמים קצת חוששים.. תוסיפי לזה את המתח הנפשי ואת הארגונים של החתונה- והכל ביחד יוצר מתחים והתמודדויות. אז תדעי שזה קיים, זה קורה לכולם, וזו תקופה קצת מתוחה בבית אבל היא עוברת בסוף וכולם מתפייסים ושוכחים אחר כך את הבעיות שהיו..
ואם ניכנס רגע לנעליים שלהם, אז יכול להיות שהם חוששים איך תסתדרי כלכלית אחרי החתונה או שהם מפחדים שאת עדיין לא מבינה את המשמעויות של בעל אברך. אני מניחה שהם רוצים להזהיר אותך, ואולי עושים את זה בדרך שלא נעימה לך.. אבל בטוח שאם תשאלי אותם הם יגידו לך: ברור שאנחנו שמחים בארוס שלך! אז לפני שנחשוב מה עושים, בואי ננסה טיפה להבין אותם, גם אם את לא מסכימה וזה בסדר והגיוני.. לחתן בת זה לא פשוט, והם רוצים בשבילך את הכי טוב. יש להם חששות שיוצאים בצורה קצת לא נכונה. ברור לי שהם עדיין שמחים בשמחתך. כל זה כמובן לא סותר את הקושי שלך.. אני רק מנסה לתת לך הסתכלות קצת אחרת.
ואחרי שכבר הבנת אותם טיפה, אני אדגיש את הצד השני שהוא לא פחות חשוב: הבחירות שלך וההחלטות שלך צריכות להיות לפי מה שאת (במקרה שלך, בשיתוף עם ארוסך) רוצה ומאמינה. גם אם ההורים חושבים אחרת, בסוף זה החלטות שלכם. אתם יכולים לשמוע את דעתם בכבוד ואולי לפעמים תשתכנעו, אבל בסופו של יום אתם קובעים מה הכי נכון לכם. זה גבול דק ועדין שכנראה תתמודדו איתו גם בהמשך, וכדאי מעכשיו לשים לב אליו..
טוב אז.. מה אפשר לעשות?
הכי טוב אם את יכולה לשבת איתם לכוס קפה ולדבר. תנסי להסביר להם בכנות את המקום שלך, שקשה לך שיש ויכוחים, וזה לא פשוט לך המצב הזה.. בנוסף, את יכולה להסביר להם בעדינות שאלו הבחירות שלך, זה הבעל שבחרת ואילו ההחלטות שקיבלתם. שיחה כזאת באווירה טובה, מבלי לתקוף אלא רק לספר להם את התחושות שלך, ולהראות להם שאת יציבה בהחלטותייך- אולי דורשת ממך טיפה אומץ ובגרות, אבל היא בהחלט שווה את זה. אם קשה לך שיחה- אפשר גם במכתב. ככל שתנסי להסביר יותר את במקום שלך, כך יש יותר סיכוי טוב יותר שהם יבינו אותך.
תמיד הדשא של השכן נראה ירוק יותר- משמח לשמוע שאת מסתדרת עם המשפחה של בעלך! זה יהיה לך טוב בעיקר בהמשך.. אבל אל תשכחי שלכל משפחה יש את המורכבויות שלה, ואנחנו צריכים להשתדל לא להשוות.. כי כל משפחה עם השריטות שלה, ובטוח לא חסר דברים שהמשפחה שלך מדהימה בהם.. אם מראש נפריד בין המשפחות ולא נשווה כל פעם איזה משפחה יותר "טובה", אז יהיה לשניכם הרבה יותר קל גם בהמשך, כי תמיד יהיו יתרונות וחסרונות של כל משפחה.
וזה מוביל אותי לנקודה הבאה-
אל תפחדי לשתף אותו. זאת המשפחה שלך, אלו המורכבויות, ואל תתביישי לספר לו. אני בטוחה שהוא ירצה לשמוע כי הוא רוצה בטובתך, ואם תציגי את הדברים מנקודת מבטם של ההורים שלך כמו שדיברנו בהתחלה- אני בטוחה שהוא יבין אותם ואותך.
וכמו שאמרתי- אני מניחה שהוא לא מצפה לאותו יחס כמו ההורים שלו, כי זה פשוט משפחות שונות והכל בסדר..
מקווה שעזרתי. מוזמנת תמיד לדבר שוב. והכי חשוב- אל תשכחי איזה דבר גדול ומשמח את עושה.. תקופת ארוסין היא תקופה לחוצה וקשה לפעמים גם נפשית, אז תזכירי לעצמך לפעמים שזאת תקופה והיא תעבור. ותרשי לעצמך לבכות מדי פעם או להיות מתוסכלת קצת.. הכל בסדר. מותר לך!
בהצלחה ומזל טוב,
הודיה