האם לשון הרע חל גם במקרים של "לפרוק" ולשתף?

שלום לך.

ראשית, תודה רבה שפנית אלינו בשאלה חשובה בעניין לשון הרע. אין ספק שתיקון הפגם של לשון הרע מקרב מאוד את הגאולה לעם ישראל.

את שואלת האם לדבר על מה שקורה עם המשפחה עם חברה נחשב ללשון הרע?

ובכן, איסור לשון הרע הוא איסור לספר בגנות אנשים אחרים, בוודאי בני משפחה (או לספר עליהם דברים המביאים לגנותם), גם אם הדברים הם אמת כידוע, וכפי שמביא החפץ חיים בספרו 'חפץ חיים' (פתיחה, עשיין יג; כלל א, א). וכדי שהדבר יהיה מותר צריך שיתמלאו במלואם כל התנאים הבאים:

א. החברה לא מכירה את המשפחה או מי מבעלי העניין עליהם את מספרת.

ב. לא להתכוון בסיפור לגנות או לזלזל בבן המשפחה (או כל אדם אחר) או ליצור אצל החברה רושם מוטעה על בני המשפחה, אלא להתכוון לתועלת.

ג. לא להגדיל ולהגזים את הסיפור אלא לספר אותו כפי שהוא.

ד. מטרת הסיפור היא לתועלת, כדי להרחיק מעבירה, להזהיר מדבר לא טוב, או לשם קבלת עצה והדרכה מה לעשות.

ה. יש להקפיד שהדברים שסיפרת לא יעברו הלאה מאותה חברה, שהרי היא תעבור על איסור רכילות, ואת תעברי על 'לפני עיוור לא תתן מכשול'...

ו. "היתרא דאפי תלתא", הוא ההיתר לספר דבר שכבר נאמר בפני שלושה אנשים, מכיוון שהדבר כבר מפורסם וידוע לכל, ולכן אין באמירתו משום לשון הרע. היתר זה הוא מצומצם ביותר, ודיניו מפורטים בספר חפץ חיים (לשון הרע, כלל ב).

ז. הכי חשוב! צריך לדבר עם המשפחה קודם, להסביר להם את מה שמפריע לך, או את מה שראית ולא מצא חן בענייך, או את מה שאת נפגעת ממנו. אחרת, אין שום היתר לספר עליהם דברים כשעדיין לא ברור האם הם מודעים למה שעשו, האם התכוונו לפגוע, האם ישנה חשיבה הגיונית מאחורי מה שעשו.

אני מבין שזה מאתגר, אבל בדורנו – דור הגאולה – ישנם אתגרים רבים שתכליתם לתקן את גופנו (בכח הדיבור), את נפשנו, ואת צלם אלוקים שבנו. לכן חשוב מאוד ללמוד (אולי בחברותא עם החברה) את הלכות לשון הרע ושמירת הלשון מתוך הספר 'חפץ חיים'. פגם הדיבור הביא אותנו לגלות ולפירוד (לכן השו"ע שנכתב בגלות לא מדבר כלל על הלכות לשון הרע), ותיקון פגם הדיבור, ובפרט לימוד הזכות על בני אדם (ובוודאי על בני משפחה) יקרב את הגאולה...

מאחל לך למצוא את נקודת הטוב בכל אחד ואחת.

בהצלחה,

אבי