אין לי כוח, אין לי חשק, אין לי תחביבים, מיואש. עכשיו מה?

הי.

יש אנשים שזה מתאים להם. באמת. סבבה להם לקום בבוקר, ללכת לעבודה משעממת ולא מאתגרת, להעביר את היום עד שחוזרים הביתה, אוכל, מקלחת, לישון, ושוב פעם. יש כאלה שבנויים לזה. הנפש שלהם בנויה לזה. אין לה שאיפות גבוהות יותר. והאנשים האלה עושים בחיים האלה ובעבודה הזו המון טוב לעולם ולעצמם.

אבל אתה לא כזה. לך זה מפריע. לך זה כואב. הנפש שלך צועקת בכאב: "זה לא מספיק לי. החיים האלה קטנים מידי. יש לי יותר מזה לתת לעולם!!!". וזאת, התחלה מעולה. עמוק בפנים, מאחורי כל העייפות, ההרגלים, והשגרה אתה עוד שומע את הקול של הנשמה שכל כך הרבה מאיתנו הפסקנו לשמוע לפני שנים. אני מקנא בך.

אבל מה עושים עם זה עכשיו? המכתב שלך צועק שאתה תקוע. שאתה לא מצליח להוציא לאור את השאיפות שיש לך בפנים. המעיין שלך נתקע בחסימות של עייפות, חוסר מוטיבציה, תסכול וייאוש. אתה גם מתאר מצב שבו אתה מרגיש אבוד. לא יודע לאן לפנות. גם אם היו לך הכוחות והמוטיבציה, לא היית יודע לאן לנתב אותם. באמת, נשמע מורכב.

יש מסע שאתה צריך לעבור. מסע שממש לא מאוחר מידי להתחיל. עכשיו זה בדיוק הזמן הנכון. המסע הזה (לדעתי, אבל זה המסע שלך אז אתה תחליט) מתחיל ב'עצמאות', ממשיך ב'חיפוש', וצובר תאוצה כשהוא מגיע ל'התמדה'. בוא נסביר. הנפש שלנו היא דבר חי. וכמו כל דבר חי, היא צריכה תנאים מסויימים בשביל לפרוח. אחד התנאים האלה זה עצמאות. כלומר היכולת לנווט בעצמי את החיים שלי, להחזיק את עצמי כלכלית ונפשית ולהחזיק ביד את המושכות של החיים שלי. זה קשה. אחד הדברים הכי קשים שיש בעולם בעייני. אבל כשזה קורה, מתחילים לנבוט בנפש זרעים של חיפוש. כי אם אני זה שמחזיק את ההגה, אז הנפש שלי מתחילה לשאול יותר חזק 'לאן בעצם אני רוצה להגיע?', וזה מוליד בנפש תהליכים שמבררים יותר את השאיפות ואת המוטיבציה. בשלב הזה מתחיל חיפוש. אתה פתאום מרגיש שחסר לך משהו ומתחיל לחפש אותו. קורא ספרים בנושא, מחפש עליו באינטרנט, מדבר עליו, חולם עליו, ופתאום, בלי ששמת לב הוא במרכז החיים שלך. ואז מגיע השלב השלישי – התמדה. אתה מתחיל להיכנס לעולם הזה באופן מסודר ומאורגן. עושה בזה תואר, מתאמן על זה בעצמך, או חוקר על זה באינטרנט. מקצה לזה זמן בלו"ז שלך, ועושה את זה יום אחרי יום.

בוא נדבר על החלק של העצמאות. הנה מה שאני לא הולך לומר – אני לא הולך לומר לך מעכשיו להיות עצמאי. אני לא אעשה את זה כי זה לא עובד. לא ככה תהליכים בנפש קורים. הנפש זזה לאט. ומשתנה לאט. תהליכים מהירים בנפש הם בדרך כלל לא מאוזנים, ונעלמים באותה מהירות שבה הם הופיעו. מי שרוצה להזיז הר, לא הולך לתחתית ומרים את כל ההר, הוא מתחיל מלמעלה ומזיז אבן אחרי אבן. אם אתה רוצה שדברים ישתנו, אני ממליץ לך לשנות אותם לאט. ממש לאט. תכוון לשנה. שנה זה זמן שאפשר לעבור בו תהליך משמעותי.

אחר כך, תעשה רשימה של 50 דברים קטנים שיכולים לקדם את העצמאות שלך. אני אביא כמה דוגמאות כדי שתבין את הרעיון. (כמובן, אני לא מכיר אותך מספיק כדי לדעת מה מהדוגמאות רלוונטי. כל דבר שאתה כבר עושה, והוא כבר הרגל שלך, תדע להעריך (יש אנשים בוגרים ורציניים שלא מסוגלים לבשל לעצמם ולנסוע בתחב"צ):

- לבשל לעצמי ארוחה

- ‏לסדר אחרי בעצמי

- ‏ לארגן ציוד לעבודה / לארוז

- ‏ התניידות בתחבורה ציבורית

- ‏ לקנות רכב

- ‏ לקנות לעצמי בגדים

- ‏ לקחת תחום בבית שרק אני אחראי עליו

- ‏ ללמוד משהו בעצמי

- ‏ לצאת עם חברים.

- ‏ ליצור קשר עם חבר

- ‏ לעצב את החדר שלי

- ‏ לבחור תחביב, לתרגל אותו, להקצות זמן ריק לזה

- ‏ להזמין חבר הביתה

- ‏ ליזום קשר עם קרוב משפחה

- ‏ לדבר מול קהל

- ‏ לקבל לבד החלטות כלכליות

- לשכור דירה לבד או עם שותפים

- לצאת לדייט

- לכתוב רעיונות/ מחשבות/ סיפורים/ שירים

אחרי שיש לך כזו רשימה, תסדר אותה מהקל אל הקשה. ממה שהכי בקלות אתה תצליח לעשות (בצד אחד) למה שנראה לך פשוט בלתי אפשרי (בצד השני).

את השנה תחלק לתקופות של שלושה שבועות. בכל תקופה כזו אתה תיקח שלושה הרגלים מהרשימה (בהתחלה קלים, וככל שיעבור הזמן תעלה את הקושי) ותעשה אותם. (רק שלושה בכל פעם. אל תתפתה לרוץ ולדלג על שלבים). למה שלושה שבועות? כי זה הזמן שלוקח למעשה חדש להיטמע ולהפוך להרגל. זה הזמן שלוקח שינוי.

סביר להניח, שדרך כל השינויים הקטנים, לאט לאט תתחיל לראות שינוי אחד גדול.

כמה טיפים לאיך לגרום לזה להצליח:

1. לכולנו קורה לפעמים שאנחנו קמים בבוקר ואומרים לעצמנו: "זהו. מעכשיו אני נכנס לכושר. אני חייב". מה קורה למחרת? ב- 95% כלום. ממשיכים לא לעשות כושר כמו תמיד. אבל יש שיטה בדוקה לגרום לזה לקרות. שיטת ה- מה, איפה ומתי. בכל פעילות שאתה מתכנן תגדיר לעצמך גם בדיוק מה אתה הולך לעשות, איפה אתה הולך לעשות את זה ומתי אתה הולך לעשות את זה. ("כל יום, בשעה 20:00, ברגע שאני חוזר הביתה מהעבודה, אני עושה 40 שכיבות שמיכה בחדר שלי").

2. מה שהצעתי לך כאן דורש התמודדות עם אתגר לא פשוט - שבירת הרגלים. אני מכיר על עצמי עשרות פעמים שאמרתי לעצמי משהו בסגנון של: "עכשיו אני חוזר הביתה. אני יודע שבדרך כלל הדבר הראשון שאני עושה בכניסה הביתה זה לקרוס על הספה. אבל הבטחתי לעצמי שאני הולך לעשות כושר, אז אני מייד הולך לעשות את זה". והדבר הבא שקורה הוא שאני מוצא את עצמי מרוח על הספה ולא מצליח לקום. ההרגל... המוח שלנו לפעמים מתרגל כל כך חזק לדפוס פעולה מסויים עד שקשה מאוד לשבור אותו.

קשה, אבל יש דרך. מה שצריך לעשות זה לספור "חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת..." ומייד להתחיל לעשות משהו. נשמע טיפשי ופשוט מידי? אולי, אבל זה עובד. משהו בספירה לאחור תוקע מקל בגלגלי שיניים של ההרגל ונותן לך שנייה וחצי של הזדמנות להחליט מהראש מה אתה רוצה לעשות. אם זה מעניין אותך, אתה יכול לחפש ברשת על 'מל רובינס', שגילתה את הטריק הזה ומלמדת אותו.

3. לפעמים אנחנו נכנסים למצב של דחיינות. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות משהו אבל מתעסקים בכל דבר אפשרי, רק לא במשימה. הסיבה שזה בדרך כלל קורה, היא בגלל לחץ וחרדה שהמשימה מעוררת. לדוגמא, נגיד שאתה החלטת למצוא לעצמך תחביב. קבעת שביום שני בשעה 15:00, בהפסקה של העבודה, אתה תפתח בחדר הצדדי רשימה באינטרנט של רעיונות לתחביבים ותחפש אחד שנראה לך. (מה איפה ומתי, ככה עושים את זה). נשמע פשוט, לא? אבל האמת היא שממש לא. כי להתחיל לחפש תחביבים זה לחשוב על זה. זה לחשוב על זה שאין לך תחביב. וזה מוביל אותך מאוד מהר לחשוב על כמה שאתה תקוע בחיים. וזאת כבר תחושה קשה מידי, אז אנשים במצב הזה פשוט נמנעים מלחפש תחביב. הכי פשוט...

מה עושים? שלב ראשון – מכירים במצב. אתה יכול לומר לעצמך "אני יודע, הבאתי את עצמי למקום תקוע בחיים וזה מלחיץ אותי. אני סולח לעצמי, ומוכן לעשות משהו בנידון". ואז, סופרים חמש ארבע... אחד, ומתחילים לעשות את זה. רק חמש דקות. אחרי שעברת את ההתחלה, הרבה הרבה יותר קל להמשיך.

כמה נקודות כלליות לסיום:

- אתה ממש לא חייב לספר לאבא שלך (או לכל אחד אחר) על כל דבר שאתה עושה. תקשורת זה מעולה, אבל מותר (וכדאי) שיהיו לך דברים שאתה מרגיש שהם שלך, ואתה בוחר לשתף אותם רק עם עצמך, או רק עם חבר קרוב שאתה בוחר.

- אם קראת את כל זה וקיבלת קצת סחרחורת, כי זה מרגיש לך מסע שמורכב מידי לעבור לבד, אולי שווה לבקש בשבילו ליווי. חבר טוב, אחיך, או אפילו איש מקצוע. כל אחד שאתה מרגיש שהעצות והליווי שלו ידחפו אותך קדימה ויגרמו לך להיפתח ולהתמלא במוטיבציה.

לסיכום

זה רצון נפלא, הרצון לממש את החיים במלואם. גם אם עכשיו הוא כואב לך, תאמץ אותו אליך. אחת הדרכים לפתיחה של הרצון והממוטיבציה היא להגדיל את העצמאות האישית. ממליץ לך לעשות את זה בצורה הדרגתית ואיטית, שלושה הרגלים כל שלושה שבועות ולתכנן את השינוי לשנה קדימה. תעשה רשימה של הרגלים טובים ותתחיל להטמיע אותם שלושה שלושה. אתה יכול להתמודד עם הקושי להתמיד בעזרת חוק ה-"מה, איפה ומתי", בעזרת חוק החמש שניות, ובעזרת סליחה עצמית. תשמור על הפרטיות שלך, ותיקח עזרה אם אתה צריך, גם זה סוג של עצמאות.

בהצלחה ענקית,

העולם שלך בידיך,

נתנאל

(6)