דיכאון קשה- פוחדת לא להשאיר אחריי כלום

בס"ד

שלום רב,

בשורה האחרונה כתבת: "המחשבות משתלטות עליי".

לא מחשבות משתלטות עליך. אלו רגשות שמציפים אותך. המחשבות המטרידות הן ביטוי של רגשות שליליים.

מחשבות שליליות שמטרידות בזמן דיכאון צריכות להתברר בתוך טיפול נפשי. אין טעם לדיון הגיוני כאשר הרגשות השליליים מציפים אותך. במצב כזה, פתרון הגיוני לא עוזר.

בכל מקרה - גם אם תצליחי לשכנע את עצמך בשכל שאין טעם למחשבה הזאת, המצוקה הרגשית תעורר מיד נושא אחר שיגרום לך רגשות שליליים.

המוצא מהמצב שלך מצוי בטיפול נכון.

לגופו של עניין: התשובה שלי לשאלה שלך: "מוטרדת קשות מהמחשבה שלא אשאיר אחריי זיכרון".

מי זוכה להשאיר אחריו זיכרון?

אולי משה רבינו, דוד המלך, רבי עקיבא. ולהבדיל: איינשטיין, פרויד...

אבל כל אדם פשוט כמוני וכמוך - איזה זיכרון נשארי אחרינו? את זוכרת את סבא שלך - אולי גם את אביו, אבל את סבא של סבא שלך את בכלל מכירה?

החיים שלנו בעולם הזה הם זמניים. יום אחד נעלם. גם אם יישאר מעט זיכרון אצל בנים או נכדים, אחרי מספר שנים גם הם יעלמו והזיכרון שלנו יעלם אתם.

בסך הכל, גם מפורסמים גדולים בעבר כמו נפוליון או קולומבוס, הולכים ונשכחים.

המסקנה היא שחשוב להיות נזכרים לפני הקב"ה בעולם הבא (ולא בעולם הזה).

בעניין זה אין שום כישלון. כל מה שאת עושה נתפס בשמיים בברכה ובהערכה. בשמים יודעים להעריך את המאמץ הגדול שאת משקיעה בעצם ההישרדות שלך. בשמים יש רק מבחן מאמץ אין בכלל מבחן תוצאה.

שנה טובה!