שאלה
היי
בנושא של דיבור עם בנים אני מדברת על שתי סיטואציות
1. אני נמצאת בסניף עם החניכים או הצוות וצריכה לדבר איתם ויכול להיות שהשיחה תהיה גם פחות על דברים שחייב אלה סתם שיחה לכיף בגלל שאני איתם הרבה זמן.
2. והשני זה סתם דיבור עם בנים
השאלה שלי היא מה ההלכה כיום האם מותר או אסור ולמה?
תודה
תשובה
שלום
1. צריך להשתדל מאוד שהדיבור והשיחות יהיו ענייניים, בלי צחוקים, בלי שחנשים ובלי שיחות סתמיות. אני יודע שזה לא קל כשזו החברה מסביב. אכן לא קל להיות נאמן לערכים שלך, כשהנורמה מסביבך שונה. זה חלק מהותי מעבודת ה' שלנו. מעבר לדיבור בענייני והמנומס, צריך להפנות את הצורך בקשרים חברתיים לקשר עם החברות שלך.
2. בסעיף הקודם בעצם עניתי על הצד ההלכתי.
למה למשל נאסר המגע? בפשטות זה בגלל שהקשר בין איש ואישה הוא דבר שיכול להיות נמוך מאוד ויכול להיות שיא הקדושה, וזה כאשר מדובר באיש ואישה נשואים. בגלל הפוטנציאל הגדול והסכנה הגדולה שיש בקשר הזה, התורה מכוונת אותנו שהקשר הזה יופיע רק בין בני זוג נשואים. וכך במצב אידיאלי, כאשר איש ואישה מתחתנים, כל אחד מהם יודע שהוא היחיד מבחינת בן הזוג. האיש יודע שהוא לא עוד אחד מהגברים שלאשתו היה מגע איתם, אלא הוא היחיד, וכך גם האישה יודעת ביחס אליו. זו מציאות שונה לחלוטין ממציאות שבה המגע בין בני הזוג הוא לא דבר כל כך מיוחד, כי אין להם בעיה לגעת גם באחרים.
אותו דבר נכון גם לתחומים אחרים שיש בהם קירבה, גם אם זו קירבה נפשית. ולכן מציאות של קלות ראש, צחוקים, שיחות נפש וכיוצא בזה היא לא נכונה על פי התורה. זה הכל עוד ועוד דברים ששוחקים בנפש שלנו את היחס העתידי לבן או בת הזוג.
לכן ההכוונה של ההלכה היא ליצור מרחק (דיסטנס) בין כל איש ואישה זרים, כדי שהכח הרגיש הזה בנפש - היחס למין השני, יופיע רק במקום המותר, הטהור והקדוש של חיי נישואין.
כפי שכתבתי, כמובן שזה לא סותר יחס מנומס, וקשר ענייני במקום שיש צורך, אבל צריך להישמר מאוד (בטח בגיל ההתבגרות, אבל גם אחרי) שזה לא יגלוש למקומות אחרים.
מקווה שעניתי.
שבת שלום