שאלה
שלום,
אני לומדת באולפנה עם פנימיה די מוכרת בשמינית ואחד הדברים שלצערי מלווים את הכיתה שלי לאורך שנים זה גניבות, של כסף ואוכל בעיקר. האולפנה לא ככ יודעת איך לטפל בעניין ועם הזמן זה הצטבר לסכומי עתק, כמה אלפים, ולבנות שנועלות את הארון במנעולים מפחד שיגנבו להם.
היה דיבור מצד האולפנה ובירורים שנעשו ועזרו קצת אבל אחרי תקופה רגועה יחסית זה חזר והאולפנה לא מרשה לעשות כלום בנידון כי זה התעסקות עם נשמות ודיני נפשות, מה שמותיר בנות בלי עזרה ועם פראנואידיות, חוסר נעימות מול ההורים, רכילויות בכיתה וכיס ריק.
אז רציתי לשאול, מבחינה הלכתית ומוסרית מה צריך או מה אפשר לעשות? ולא רק בשבילנו אלא בעיקר בשבילה, אנחנו לא רוצות שהיא תסחב את הדבר הזה איתה גם לשירות- כי שם ההתנהלות תהיה אחרת ובטוח שהדיבור על זה בחדרים וברשמי פוגע ומזיק לה יותר. וגם זה דיני נפשות, לא?
תשובה
שלום לך יקרה!
את מתארת מציאות לא פשוטה עם הרבה גורמים מעורבים והרבה אנשים שיכולים להיפגע. ממש יפה לראות שגם בתוך הלחץ שסובב סביבך את מצליחה לראות את המורכבות של הדברים, לחשוב בשיקול דעת ואפילו לגלות אמפתיה כלפי אותה בת. מעריכה אותך על כך!
למען הסר ספק- בוודאי שמבחינה הלכתית אין שום היתר לגנוב מחברות לכיתה או מכל אדם אחר. אני בטוחה שגם ההנהלת האולפנה שלך מכירה בכך ומבינה את חומרת המעשה. אבל כמו שאמרת בעצמך, יש פה דיני נפשות.
אז בתוך המציאות הלא נעימה הזאת את עומדת ובצדק שואלת את עצמך מה את אמורה לעשות.
האולפנה אחראית לדאוג לחינוך שלך ושל חברותייך. אם מקור הגניבות הוא באחת התלמידות, אני מאמינה שנעשים מאמצים כדי לעזור לה להתמודד עם המצב שנוצר ובמידת הצורך להפנות לטיפול מקצועי, שיסייע לה כרגע וגם כהכנה לעתיד בשירות הלאומי ובהמשך.
ההתחשבות שלך בבחורה שגונבת נובעת ממקום אכפתי וטוב. עם זאת, אולי במקרה הזה הכי נכון להישאר מחוץ לסיפור ולמנוע מאנשים נוספים להיות מעורבים בסיטואציה. יכול להיות שבמקרה הזה דווקא התנהגות "פסיבית", לא מתערבת, היא זו שתסייע יותר. זאת אומרת, להשתדל לקחת את המצב בפרופורציות (למרות שהוא באמת לא פשוט), לדבר על הנושא כמה שפחות, לשמור על אווירה חיובית בכיתה ולהתמיד בשגרה נורמלית למרות ההתרחשות שמתחת לפני השטח.
זה לא אומר שהחפצים שלך ושל חברותייך צריכים להיות הפקר. נדרשת זהירות ואפילו קצת טרחה בשמירה על כסף ואוכל שלכן, ואני מתארת לעצמי שזה בפני עצמו יכול להיות מלחיץ ומעיק. נסי לראות את המעשים האלה כעזרה כלפי אותה חברה שבטח נמצאת בתוך התמודדות לא פשוטה. אולי בשמירה על החפצים אתן מסירות מכשול ועוזרות לחברה להתגבר על הקושי שלה.
אני מציעה לך גם לשתף את מחנכת הכיתה במחשבות שלך, בטח היא מכירה את הנושא מקרוב ותוכל לדייק איך להסביר את הנושא להורים ומה עוד כדאי לעשות מבחינה פרקטית.
מקווה שעשיתי קצת סדר בדברים, אם תרגישי צורך לפנות שוב ולהתייעץ- אנחנו כאן בשבילך.
בהצלחה רבה!
עידית