נפרדתי מהרבה בנות והן נפגעו - איך לתקן?

אהלן.

שאלה מעולה שנוגעת בכל כך הרבה רבדים בנפש ובחיים, תודה עליה!

לא פעם בחיים אנו פועלים בכיוונים עליהם אנו מתחרטים מסיבות שונות – חוסר הזדהות עם המעשה, פגיעה בזולת וכד'. במקרה שהצגת, הרצון לייצר קשרים בין המינים שמלבד היופי והטוב שבו הוא גם פוטנציאל לפגיעה ולאכזבה. אכן, זהו אחד הרצונות החיובים והטובים שהקב"ה נטע בעולם ובאדם. הצורך בקרבה, ובהיכרות בין המינים הוא צורך קיומי, ולכן גם חשוב לי לפתוח דווקא בחשיבות שבו ובמשמעות שלו לאדם, כמה טוב שהוא נוכח וחי!

אך כפי שכתבת כדי להביאו לידי מימוש בפועל שווה לחשוב האם המציאות של הקשר אוחזת בהקמת בית, באיזה נצח משותף לשני האנשים. וכפי שאתה מתאר יפה, אתה מרגיש כי זהו איננו הזמן ולכן תיארת מן "רצוא ושוב" - התחלת קשר והתחרטות.

לתחושת האשם שתי פנים – מחד, כשאנו פועלים באופן שפוגע בחר הדבר קשה לנו משתי סיבות, האחת ההזדהות שלנו בכאב של האחר, התחושה הקשה הזו שהיה אדם שנפגע בגלל מעשה שלנו. הצד השני הוא חוסר היכולת שלי לסלוח לעצמי על משהו שאני לא הייתי מזוהה איתו. זהו עניין שלי עם עצמי, תיקון פנימי שלי למעשים או מחשבות שהן אינן תואמות למי שאני או מי שאני רוצה להיות. ולכן נתייחס לשני הפנים האלו.

מצד הזולת – כפי שכתבת מצד אלו שהיה איתן קשר, לכאורה, אם ניתן לייצר בקשת מחילה שגם תרצה את הצד השני ולא תפגע שווה אולי לשקול זאת. אך חשוב מנגד לזכור כי לכל קשר בין בני אדם יש שניים. שני אנשים שמעוניינים בזמן נתון לקיים קשר, אין רק אדם אחד שרצה. חלק מיצירת קשר הוא גם ההבנה שלעיתים קשר מתנתק מסיבות שונות – שינוי תפיסה, חרטה של אחד הצדדים, הבנה שהקשר לא מתאים לאחד הצדדים – וכל צד לוקח זאת בחשבון כשהוא נכנס לקשר. זה קורה לנו בחברויות שפתאום מתפרקות, זה קורה לנו ביחסי עובד מעביד שלעיתים הופכים להיות לא מתאימים. כך שנכון לעיתים אנחנו פוגעים, וחשוב להמנע מכך, האדם שמולנו הוא יקר וחשוב – והמצפון הוא טוב! הוא מראה שיש אנושיות ויש חמלה לצער של האחר(שמח בו!) ובנוסך לזכור, שהבחירה החופשית להכנס לקשר שמורה לכל אדם עם הידיעה הזו שיש סיכוי שהקשר לא ימשך.

ולכן, ניכר שאתה עושה שיקול – מה יותר יועיל לצד השני, וזה מעולה, כי יש לך הזדהות עם הכאב ואם תחליט שהטוב הוא לא להציף שוב יתכן וזה נכון וכן להיפך.

מצד הסליחה הפנימית – באופן אוטומטי אנחנו חושבים כי תחושת אשם או חרטה נוגעת לצד השני, אך כאמור, סליחה היא בראש ובראשונה משהו שלנו עם עצמנו, שכלל לא נוגעת לאדם האחר. תחושת האשם על חוסר הלימה שלי עם עצמי. באמת יש תהליך שהוא שלי, שהוא כלל לא קשור באדם שמולי. היכולת שלי לסלוח לעצמי תלויה בהבנה פנימית שלי – מה בדיוק לא טוב לי, היכן נפלתי, מה עשו לי בעבר שפגע בי באופן דומה? מה בדיוק גרם לי לפספס את עצמי וכיצד אני שומר על עצמי להבא? ברגע שהאדם מבין עם עצמו מה מניע אותו לפעול כך ולא אחרת? כיצד הוא שולט בתכונת נפש הזו ומתעל אותה לטוב הוא יכול להתחיל תהליך של מחילה.

למעשה ארבעת שלבי הכפרה נוגעים ביכולת לייצר חמלה פנימית, וסליחה לעצמי. :הכרה, חרטה, עזיבה וידוי.

הכרת החטא - היכולת שלי להכיר בעצמי מה הנקודה שבה אני מפספס את עצמי.

חרטה - כשאני מבין בדיוק מה ההחטאה שלי יש לחרטה יש משמעות ממוקדת, אני יכול לעבוד על הדברים.

עזיבת החטא – כשהחרטה היא ממוקדת, וברור לי מה שורש המעשה שלי, אני יכול להתחיל תהליך של התנתקות מהמעשה.

וידוי - הבנה עם עצמי שהתנקתי ממנו – ואני יכול להתבונן עליו מהצד ולהתוודות עליו כמשהו שהיה בי וכבר אפשר לראות אותו בנפרד.

קבלה לעתיד - מחשבה על עצמי איך אני שומר על עצמי שלא אפול שוב.

אם כך מה לעשות? שווה לנסות אולי חלק מהדברים הבאים:

א. תיעוד התהליך - כתבת כי אתה כבר בתהליך, ואתה מתחיל להבין את שורש העניין (כתבת שזה מתכונת נפש חיובית: "אני אלחם" מן מקום של הישגיות בנפש) וכי אתה כבר פחות בעניין הזה, שווה אולי לתעד לעצמך את התהליך, את המפגש עם ההישגיות והמלחמה עד הסוף והאם בכל פעם זהו דבר שנכון מבחינתי להילחם עליו או לא, ולסמן לעצמי הצלחות כשאני בוחר להמנע ממלחמות שלא הגיע זמנן.

ב. סליחה לעצמי – כדי להגיע להבנה פנימית אפשר לנסות ללכת להתבודדות ולדבר עם ה' על התחושות, לעיתים התשובות יכולות לבוא מתוך השיח. או לנסות כתיבת רצף – להניח את העט על הדף ולהתחיל לכתוב בלי להפסיק במשך חמש דקות (גם ללא הקשרים, ללא צנזורה ומחשבות לכתוב בלי להפסיק) זה יכול לפעמים להעלות לנו רעיונות שנמצאים בתוכנו ולא חשבנו עליהם.

ג. עשיית חסד – היציאה לפעולה יש בה כדי לרפא חליים בנו. אתה כותב כי אתה מתחרט על פגיעה באדם אחר ולכן מתן חיים לאדם אחר (חבר, בארגון, בתנועת נוער, במשפחה וכד') יכולה להביא איזשהי תחושת מרפא להחטאות שלנו בעבר.

וזהו:)

בהצלחה צדיק!

ותודה על השיתוף החשוב

חנן