שאלה
שלום.
אני מרגיש לאחרונה שאני מקנא. אולי עצם הקנאה כבר מראה על על גאווה. אני לא יודע איך להסיר את הקנאה באחרים. אולי אני צריך לשנות את צורת ההסתכלות על הדברים, ולא יודע איך .
אולי כי אני לא מכיר עצמי עדיין ?
מה זה אומר להיות עניו? לומר לאנשים את האמת על עצמי? כלומר אני רואה הרבה חברים שלי שאומרים: יואו, אין לי שקל עכשיו, אני לא יכול לצאת למסעדה. לעומת זאת אני כל הזמן חיפשתי תירוצים אחרים: אני לא יכול להגיע כי אני צריך להיות באיזה מקום. אבל באמת לא רציתי להוציא כסף באותו זמן .
כשאני הולך ברחוב הומה אדם תמיד תקפוץ המחשבה קודם ללכת זקוף, לסדר את השיער ולהיראות מרשים. זה בא לי באינסטינקט. אני אוהב להתגאות בדברים שאני מצליח בהם, למרות שהכל מהשם אבל כשאני שומע על הצלחה של חבר אני נרתע וחש בקנאה.
אני לא יודע איך להפסיק את הקנאה שלי. קשה לי לברך חברים על ההצלחות שלהם. אני לא יודע למה!!
אני רוצה להשתנות אבל לא יודע איך.
תודה רבה לכם, אתם עוזרים מאוד.
תשובה
שלום יוני.
תחושות הגאווה והקנאה שאתה מתאר בהחלט יכולות ליצור בלבול גדול. גאווה וקנאה הם יצרים שנמצאים בתוכנו, ולפעמים באים לידי ביטוי בצורה חזקה מאוד שיכולה להוציא מאיזון. מכיוון שבכל אדם יש יצר הרע, כך בכל אדם יש נטייה לגאווה ולקנאה ואצל רוב האנשים היא גם באה לידי ביטוי בצורות שונות. מכיוון שהאדם הוא יצור חברתי הוא מושפע מאוד מהאופן בו החברה מסתכלת עליו, ומחפש את האישור מהחברה כדי להרגיש שהוא "בסדר". פעם שמעתי מאיזה רב שרוב האנשים עסוקים בלחשוב על האופן בו אחרים חושבים עליהם, בזמן שהאחרים חושבים על האופן בו אחרים חושבים עליהם... מה שעולה אצלך, משותף להמון אנשים ובמיוחד לאנשים צעירים בגיל שלך. זה טבעי לגמרי.
כדי להתחיל ולתקן את המידות האלה, נדרשת העמקה בחשיבה, לשאול שאלות, להתבונן על החיים שלך קצת מבחוץ. לזכותך יאמר, שזה בדיוק מה שאתה עושה! בזה שאתה חושב ומשקיע זמן בתיקון עצמי, אתה כבר מתחיל את התיקון של עצמך. זה מבורך ונפלא ועל כך ראוי שתטפח לעצמך על השכם ותחמיא לעצמך.
בדברים שכתבת יש כמה חלקים: האופן בו אתה מתבונן על עצמך, המבט על אחרים והצורה בה אני מתייחס לאחרים ומה אני אומר להם. בשאלותיך, רואים שאה מחבר בין הדברים ואני חושב שיש באמת קשר משמעותי בין החלקים השונים והבנת הקשר יכולה לעזור בתיקון המידות. אנסה לתמצת מספר נקודות שיוכלו לסייע לך בעבודה עצמית:
מקור הקנאה
ממה נובעת הקנאה בין אדם לאדם?
הרמב"ם קרא לחלק שלו במשנה תורה שעוסק במידות- "הלכות דעות", בכך הוא גילה לנו שכדי למצוא את המקור למידות שיש לנו, אנחנו צריכים להתבונן על התפיסות שלנו, על המחשבות. כשאנחנו רואים שיש מישהו שטוב לו והוא מצליח במשהו, זה יכול לעורר בנו קנאה אבל לרוב הקנאה תתעורר בנו רק אם אנחנו קשורים לאותו עניין. למשל: אם אני רואה שיש מישהו שזוכה בפרס בתחרות במתמטיקה ואותי ממש לא מעניין מתמטיקה כנראה שאני לא ממש אקנא בו. אבל אם אני אוהב כדורסל ויודע לשחק ואני אראה מישהו שמאוד מצליח במשחק, זה יכול לגרום לי לקנאה גדולה. למה?
הקנאה נובעת מהתחושה שכמות ההצלחה/השפע/הטוב בעולם היא מוגבלת, ויש תלות בין הטוב שאדם אחד יקבל לבין הטוב שמישהו אחר יקבל. זאת אומרת אם הוא יקבל הרבה טוב, אז המחשבה היא שלי יישאר פחות. יש כאן איזו תפיסה של מצב הישרדותי. אם מישהו יקבל יותר, אולי לי לא יישאר כלום. האדם המקנא (שזה כולנו לפעמים) מפחד על המקום שלו בעולם ולכן הוא חושש וזה יוצר אצלו מעין תחושת חשש וכעס כלפי האדם שבו הוא רואה איום עליו. אם מדובר במשהו שאותי לא מעניין (כמו פרס במתמטיקה) אז לא יהיה לי חשש על מקומי ולכן כנראה שלא אקנא.
בעקבות התפיסה הזו, יש לנו במחשבה תפיסה חזקה של תחרותיות. אני חייב להיות הכי טוב כי אם לא יהיה אז אני מפסיד בתחרות. בעצם אני מתחרה עם אנשים על המון דברים בעולם- על מי זה שנראה הכי טוב, למי יש הכי הרבה כסף, מי הכי יצליח וכו'. התחושה שאני בתחרות, גורמת לי כל הזמן להסתכל ימינה ושמאלה כדי לבחון שאף אחד לא עוקף אותי ואם מישהו עוקף אותי, זה יכול להיות מאוד כואב...
ומכאן לגאווה וענווה
התמקדנו בקנאה אבל מכאן הדרך לגאווה קצרה מאוד. אם אני בתחרות עם אחרים אז אני עסוק מאוד בעצמי ולא מסוגל לשים מישהו אחר במרכז. אם אני מרגיש שכמישהו אחר מרוויח , אני מפסיד אז מאוד חשוב לי להראות לעולם כמה אני טוב ומצליח אחרת אני אפסיד בתחרות.. בפשטות, גאווה היא המחשבה שאני עומד במרכז העולם. יכול להיות שאני בכלל לא מדבר על עצמי ונראה עניו אבל אני עסוק בעצמי כל הזמן וחושב על איך מסתכלים עלי. זאת לעומת ענווה, שבמרכזה עומדת ההבנה שלא אני מרכז העולם אלא אני כאן בשביל משהו שהוא גדול ממני- עם ישראל, הקב"ה. אדם עניו יכול להיות אדם שמדבר ולכאורה בולט אבל בפנים הוא לא מרגיש שהוא המרכז אלא הוא עושה זאת בצורה פשוטה וטבעית בלי עיסוק בעצמו ובמחשבה על המקום שלו ואיך תופסים אותו.
איך מתמודדים?
כפי שכתבנו, מקור הקנאה נמצא במחשבה של האדם. אז כדי לטפל בקנאה, אנחנו צריכים להתבונן במחשבה שאותה תיארנו קודם. לכאורה, התפיסה שיש איזו תחרות בעולם היא תפיסה הגיונית. לא רק שהיא הגיונית אלא זו תפיסה שנמצאת בהמון דברים שאנחנו פוגשים סביבנו. כל הפרסומות מסביב מזמינות אותנו לבוא ולהצליח, להיות הכי טובים, לקבל הכי הרבה. לצערי, לפעמים גם במקומות שנועדו לתת לנו השכלה וחינוך כמו אוניברסיטאות או בתי ספר קיימת הרבה פעמים תפיסה של תחרות, ונותנים לאדם את התחושה שכדי להיות שווה משהו הוא חייב להיות יותר טוב מאחרים. לכן ההתמודדות היא כל כך קשה.
מה התפיסה הנכונה ביחס למקום שלנו בעולם? ביחס שלנו לטוב שאחרים מקבלים?
" אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (יומא לח). חז"ל מלמדים אותנו במשפט הזה את הצורה בה הם רוצים שנתבונן על המציאות. הם מגלים לנו שלמרות שנראה שיש כאן תחרות בעולם וכל אחד מרוויח על חשבון השני, באמת זה לא ככה. לכל אחד יש את ה"מוכן לו", מה שהוא אמור לקבל משמים בהתאם למעשיו ובהתאם לשיקולים אלוהיים הנשגבים מבינתנו. אין תלות בין מה שאתה תקבל לבין מה שמישהו אחר יקבל. תפיסה כזו ממקדת את המחשבה שלי בחיים ביחס שלי עם אלוהים, בתפילה אליו, במבט על הטוב שאני מקבל ומרחיקה ממני את העיסוק באחרים ובמה שקורה איתם. על פי ההבנה הזו, יש לי את המקום שלי בעולם, בלי קשר למה שיקרה לאחרים.
במקום לעסוק באיך אני ביחס לאחרים, עלי להיות עסוק באיך אני רוצה להיות? מה אני אוהב? מה מתאים לי? מה נכון לי? כיצד אביא את הטוב שבי לידי ביטוי בעולם?
איך זה נראה?
כמו שכתבנו קודם, האופן בו קנאה או גאווה נראית יכול להיות שונה ואפילו הפוך. אותו דבר גם לגבי ענווה. יכול להיות אדם שאומר משהו שהוא כאילו של ענווה "לא יודע", "לא הצלחתי" , "אין לי".. אבל זה נובע אצלו מגאווה. זה משהו שהרבה פעמים גם יהיה מורגש. מה שחשוב זה המקום הנפשי אצלך ביחס לדברים, אם כשמגיע שאלה מבחוץ האדם עסוק באיך זה יראה בעיני אחרים אז יש כאן משהו שדורש מחשבה והתבוננות. מה שמשנה באמת זה לא איך הדברים יראו אצל אחרים אלא מה אתה חושב שנכון וראוי להגיד? האם מבחינתך נכון לספר את כל האמת או אולי לשמור אותה אצלך?
תחילת עבודה
כמו שכתבתי קודם, זה שאתה מעלה את הדברים וחושב עליהם זה דבר גדול. תחילת התיקון מתחילה בכך שהאדם מודע לכך שהוא חסר ויש בו פגמים. כדי להתמודד איתם, כדאי שתקבל את עצמך ותקבל את הפגמים שיש בך. אל תנסה להילחם בהם, אל תכעס על עצמך ואפילו תגיד לעצמך "אני יודע שיש בי קנאה וגאווה כרגע ואני מקווה ואשתדל שזה ישתנה". ככל שיותר תקבל את החסרונות שבך, כך אני מאמין שיהיה לך יותר אפשרי להתמודד איתם. אם תילחם בהם ותכעס על עצמך על כך שיש בך חסרונות זה כנראה יגרום לך ליאוש וכעס ולא תתאפשר התמודדות אמיתית כפי שהצגנו קודם.
לסיכום: בשאלתך הצגת את הבלבול שאתה נמצא בו סביב תחושות של גאווה וקנאה. כתבנו שכלל האנשים מתמודדים עם היצרים האלה וזה דבר טבעי. עליך לשמוח בעצמך על כך שאתה מודע לחסרונותיך ומטפל בהם. הצגנו מספר נקודות שיוכלו לסייע בהתמודדות: העלנו את מקור הקנאה שנמצא במחשבה של חוסר מקום ותחרותיות, הצגנו את האופן בו הדברים באים לידי ביטוי בגאווה וענווה, דיברנו על צורת ההתמודדות מול תפיסת הקנאה ועל כך שחז"ל לימדו אותנו שלכל אחד יש מקום בעולם ללא קשר לחברו, כתבנו שעיקר ההתמודדות נמצאת במקום הנפשי ולא בנראות החיצונית וסיימנו בכך שתחילת העבודה הפנימית מתחילה בקבלה עצמית.
לסיום, אני ממליץ לך למצוא דמות שאתה חש איתה בנח ונותן בה אמון ולהתייעץ איתה ביחס למחשבותיך ותחושותיך. זה יכול להיות מישהו מתנועת הנוער, מורה מהמקום בו אתה לומד/למדת, מישהו מהסביבה או קרוב משפחה. אני מאמין שמישהו כזה יוכל לסייע לך מתוך הכרות וללוות אותך בהתמודדות.
בהצלחה גדולה
דן