בעלת תשובה: התנגדות מצד ההורים

שלום וברכה

ברוכה הבאה.

המפגש שבין העולם שלך – כבעלת תשובה – ובין ההורים שלך המתקשים לראות אותך בדרכך החדשה מתחולל בדרכים שונות ומגוונות בכל תהליך בו הילדים אינם הולכים בדרך בה ההורים היו רוצים שהילדים שלהם יצעדו. בעולמם של בעלי תשובה המפגש הזה חריף יותר מסיבות רבות: הפער גדול; ישנו פחד הדדי של ״הדתה״ ו״החלנה״; מדובר באורח חיים שונה ועוד ועוד.

קשה לי כמובן לכתוב על משפחה שאיני מכיר, כיוון שהתהליך הזה שונה כמובן בכל משפחה ומשפחה. אכתוב אפוא את מה שלמדתי מניסיוני, מקשר עמוק מאוד עם הרבה אנשים ששינו את אורח חייהם, ואת תגזרי מהדברים את מה שמתאים לך מתוכם.

נקודת המוצא היא שילדים אינם חייבים ללכת בדרך של ההורים. אלו החיים שלך. את בעלת בחירה חופשית ועצמאית לעשות את עולמך. אפשר שזה מכאיב מאוד להורים, אך זו נקודת המוצא. זה נכון בכל כיוון של שינוי. לכן, טפחי את גרעין הקיום שלך עצמך באמונה פנימית, בחוסן, ובשמחה על הדרך שבחרת.

בדרך כלל, טוב להתחיל במבט על ההורים בעין טובה, גם אם זה קשה מאוד. להבין את הקשיים שלהם; להאמין שהם רוצים בטובתם, והם סוברים שמה שאת עושה אינו לטובתך; שיש בהם פחדים שמא את תתנתקי מהם, או שמא את תנסי לכפות עליהם דברים; ולעתים – סתם חוסר ידיעה והבנה.

מתוך עמדה כזו, נסי קודם כל להקשיב להם. להקשיב – גם כשאת לא מסכימה. צאו פעם אחת ביחד מהבית למקום בו אתם מקדישים זמן לדבר על הנושא, והקשיבי להם. בדרך כלל, הדבר הראשון שאדם רוצה הוא שיקשיבו לו, ואז גם נפתחת אפשרות שהוא יקשיב לאחרים.

במקביל, הקריני להם את שמחתך, את אהבתך, את העובדה שהבחירה שלך בדרך המיוחדת של תשובה וחיבור אינה קוראת לניתוק, ואינה הופכת אותך לעצובה ומסוגרת. שמחה, חיוך, הקרנת אהבה – הם כלים מצוינים, והם פותחים לבבות.

העובדה שההורים שלך אינם הולכים בדרכך – היא מצערת, אבל את לא חייבת לחוש שזה מרחיק אותך. לא כך את רוצה לבנות את הבית שלך, ובעזרת השם – אכן בבית שלך לשבת יהיה אופי מקודש והאוכל יכונן לאור ההלכה. כשאת אצל ההורים שלך – העובדה שהם מחללים שבת אכן אינה נוחה, אך היא לא צריכה לגרום לך מבט שלילי על עצמך. את יכולה להשתמש בשבתות האלה שאת בבית ככלי שמציב בפנייך ראי – לאן התקדמת ואיפה את נמצאת היום; את יכולה להשתמש בהם כהזדמנות של פתיחת לבבות, הארה, הקשבה, עידוד לזהירות מרכילות ולשון הרע בשיחות המשפחתיות, וכן הלאה. ראי זאת כאתגר – לא כאסון.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ? האם הם פותחים רבדים נוספים שאת רוצה לעסוק בהם ?

כל טוב ושמחה גדולה