שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 19, בעלת תשובה.
אני בקשר עם בחור מאז גיל 16. באותה תקופה הוא נשר מישיבה ואני הייתי רחוקה מהדת.
חטאנו המון, בעוונותינו הרבים. בסופו של דבר חיזקנו אחד את השניה. אנחנו שומרים נגיעה (כבר חצי שנה) הוא עבר לגור בישיבה (היינו גרים ביחד) ואנחנו בעז"ה עומדים להתחתן עוד חודשיים. אנחנו נפגשים כמה פעמים בשבוע, אבל כרגע אין לו אוטו והסדר יום (עבודה, תפילות, תלמוד תורה) לא מאפשר לנו להיפגש יותר משעה כל פעם. וגם בשעה הזאת, מרוב כל הלחץ והעייפות של מהלך כל היום- יש בינינו חילוקי דעות על נושאים שהם על סדר היום (חדשות,פוליטיקה) ששנינו מסכימים איתם, פשוט צורת הדיבור לעיתים פוגעת... כל פעם אני חוזרת הביתה עצובה ומאוכזבת.
אני מנסה ללחוץ עליו שילך להדרכת חתן לפני החתונה, קנינו ספרים בנושא, הוא טוען שאין לו זמן לקרא או ללכת להדרכת חתן בגלל סדר היום שלו.
ב"ה גם מחלתי על כל המקרים שהוא פגע בי בעבר לפני החזרה, ומאמינה שכל זה קרה בגלל שהוא לא היה על דרך האמת והסביבה הבעייתית היא זאת שהשפיעה עליו. אני באמת עושה הכל בשביל להראות לו שאנחנו בדרך חדשה...
היום, הוא אמר לי שבגללי יש לו הרהורי עבירה. עצם זה שהוא נפגש איתי ומדבר איתי. אני באמת מרגישה צער, אני עושה כל שביכולתי. אני קידמתי את הנושא של שמירת נגיעה, אני מתלבשת צנוע, אין בינינו נושאי שיחה אשר עלולים להוביל לדבר שכזה.
חשבתי על האפשרות שניפגש פחות, אבל כרגע- הפגישות הן מועטות, וגם אז, יש בעיקר חילוקי דעות.
מה עליי לעשות?
תודה רבה.
תשובה
שלום.
ראשית, אשריכם שהצלחתם לעלות מתהומות החטא אל מסלול הקדושה. ממש לא מובן מאליו, ועוד להצליח לשמור כל כך הרבה זמן. ממש מעורר התפעלות.
לגבי חילוקי הדעות על ענייני החדשות - למה שלא תחליטו שאתם לא מדברים כרגע על דברים כאלו? התקופה הזאת של אירוסין היא גם ככה טעונה ולא פשוטה לשני הצדדים. אין צורך להוסיף עליה דברים מיותרים שמעיקים.
אני מסכים איתך שהדרכת חתנים חשובה מאוד, אבל זה דבר שהוא צריך להבין אותו, ולא שהוא יעשה את זה כי את אמרת. אולי תנסי בדרך עקיפה שזה יגיע מאחד הרבנים שלו או מראש הישיבה?
לגבי צורת הדיבור - זה אכן דבר מאוד לא נעים. אני מציע לפתוח את זה בשיחה, אבל לא בצורה של האשמה שלך כלפיו - 'אתה לא בסדר', אלא בצורה שמדגישה שאת ממש לא מאשימה, אבל לך זה מאוד לא נעים. כלומר, באופן שהוא יבין שלך יש איזשהו קושי עם צורת הדיבור, אבל לא שהוא ירגיש צורך להתגונן. הדבר הזה הוא יסוד מאוד חשוב בהתמודדות עם קשיים בבניין הבית - שלומדים ומתאמצים לא להאשים אלא לבטא את הקושי שלי, עם כמה שפחות שיפוט והאשמה כלפי הצד השני.
מה שהוא אמר לך לגבי ההרהורים שלו זה ממש לא בגלל הלבוש או ההתנהגות שלך. את ממש נוהגת בצורה צנועה. אבל כפי שאת כבר מכירה מהעבר שלכם, היצר בנושא הזה הוא מאוד חזק, ובמיוחד כשמדובר במי שבעבר כן היה רגיל לתת דרור ליצרים שלו, וכעת זו תקופה ארוכה שצריך לעצור אותם, ומצד שני יש קרבה נפשית גדולה. זה מאוד טבעי שתהיה (במיוחד עבורו) התמודדות קשה.
לכן אני בהחלט מציע שתשתדלו למעט בפגישות. אפשר להתמקד בשיחות טלפון. זה לא קל, אבל נצרך ביותר להתאמץ בעניין עד החתונה (זה גם בהחלט חשוב שהוא ישקע בלימוד תורה לקראת החתונה).
גם בשיחות הטלפון אני מציע להתמקד לא בענייני חדשות ופוליטיקה, ומצד שני לא לשקוע יותר מדי לעומק בעצמת הקשר ביניכם. תנו לגעגוע להיווצר ביניכם לקראת החתונה.
ועוד משפט אחד - גם אחרי החתונה תהיינה התמודדויות. זה דבר טבעי ונורמלי. והסוד של חיי הנישואין זה ללמוד איך להתנהל מול הצד השני, איך להקשיב לו באמת, ואיך להתמודד יחד במשברים.
בע"ה שיהיה בנין עדי עד בהצלחה ובמזל טוב