שאל את הרב

מה עושים עם אהבה בגיל צעיר?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 03/09/20 13:51 יד באלול התשפ

שאלה

יש מישהי שאני מחבב מגיל 11, מאז שהיא הייתה בת 14.

אנחנו מכירים מגיל קטן ממש .

ההורים שלנו חברים טובים...

ואני מתלבט אם לדבר אם ההורים על זה, כי אני לא יודע מה לעשות, והמחשבה על זה שהיא גדולה ממני בכמה שנים מפריע לי....

בבקשה אשמח לקבל עזרה בנושא .

חשבתי גם לדבר איתה שאני יהיה בן 14 ככה אבל אני מפחד בגלל שהיא גדולה ממני...

ואני לא כזה יודע אם היא בקטע שלי...

וכל המחשבות מפריעות לי לישון ואני לא סיפרתי את זה לאף אחד...

תשובה

שלום לך.

אני מאוד שמח שפנית אלינו. חשוב מאוד לברר את הנושאים שאתה מתאר, ולהתייעץ עליהם זה חלק חשוב בבירור. אשריך שאתה מבין את זה.

ההרגשה שאתה מתאר היא הרגשה נפלאה. הרצון הזה בקשר, במישהו לחלוק איתו את החיים, להיפתח ולצאת מתוך עצמנו הוא רצון נפלא. אפשר לומר שזו אחת המתנות היפות ביותר שריבונו של עולם נתן לנו. אנחנו ממש מברכים אותו על זה: " ברוך אתה ה' ... אשר ברא... אהבה ואחווה ושלום ורעות". התחושה הזו, שבה האהבה ממלאת את כל כולך היא סוחפת ומדהימה דווקא מכיוון שהיא נוגעת במקום כל כך עמוק בנפש, ואולי אפילו בנקודה שעושה אותנו לבני אדם.

לפני שנחשוב מה נכון לעשות עם המצב, חשוב לי שנקדים כמה דברים, אולי קצת מפתיעים, על אהבה:

הדבר הראשון הוא שאהבה היא לא רגש. כן, זה מפתיע, אבל בוא נסביר את זה רגע. אם מישהו שאתה אוהב שמח, מה אתה מרגיש? כנראה שמחה. אם מישהו שאתה אוהב נכשל, מה אתה מרגיש? כנראה עצב. אם הוא קרוב אליך אתה מרגיש בעננים, ואם הוא רחוק אתה מתגעגע. אם הוא הולך עם מישהו אחר אתה מקנא, ואם הוא פוגע בך אתה נפגע. אם אהבה היתה רגש, היא היתה מרגישה אותו דבר כל הזמן, אבל מכיוון שאהבה מייצרת כל כך הרבה רגשות שונים וסותרים, היא לא יכולה להיות רגש בעצמה.

אז מה זאת אהבה? אהבה היא רצון. רצון לצאת מעצמנו ולפגוש מישהו אחר. להפסיק להתרכז כל הזמן בעצמנו ולנסות להיפתח אל מה שמעבר לעולם השטחי שלנו. לאנשים אחרים, לערכים אחרים, לריבונו של עולם ולעולם הפנימי שלנו. כל יצור חי באופן טבעי אוהב את עצמו ורוצה להנות, אבל כשאנחנו מגיעים לגיל ההתבגרות אנחנו מגלים את המדרגה הגבוהה יותר – אהבה. האהבה היא תכונה בנפש. סוג של שריר שמצליח לדאוג לאחרים, להרגיש אותם ולהתעניין במה שעובר עליהם. אחד הביטויים הכי גבוהים שלו הוא האהבה בין בני זוג. שם יש הכי הרבה אינטימיות, הכי הרבה קרבה, והכי הרבה אכפתיות. כשגבר אוהב אשה (ולהפך) הוא בעצם רוצה שיהיה לה טוב, רוצה להיות קשור אליה. והרצון הזה, משפיע הרבה מאוד על איך שהוא מרגיש.

למה זה משנה שאהבה היא רצון ולא רגש? משני סיבות. סיבה ראשונה היא שאם אהבה היא רצון אז היא כמו שריר שצריך לאמן אותו. היכולת לאהוב באמת רק מתחילה בגיל 12-13, אבל לוקח שנים עד שבונים ומפתחים אותה בנפש לרמה כזאת שממש אפשר לפתח קשר עמוק ויסודי עם אישה. למרות שזאת השאיפה וזה האידיאל, ולשם הרצון הזה רוצה בסוף להגיע, יש עוד דרך ארוכה עד לשם.

למה הדבר דומה? – נגיד שאדם מסויים חולם לטפס על האוורסט. הוא רוצה את זה מאוד. על זה הוא חושב כל הזמן, מזה הוא מתרגש וזה מה שמעסיק את כל כולו. העצה הכי גרועה שאפשר לתת לו היא: "מה הבעיה? פשוט תתחיל לטפס...". ברור שאם הוא באמת רוצה להצליח, מה שהוא צריך לעשות זה להתחיל לבנות את הגוף והנפש שלו שיהיו מוכנים לאתגר הגדול הזה. הוא צריך להיכנס לכושר, הוא צריך ללמוד איך טפסים על הרים. הוא צריך להכין תוכנית מפורטת לאיפה הוא משיג מים ואוכל, לארוז תיק וציוד טיפוס הרים, ורק אז, כשהוא מוכן – להתחיל לטפס.

אותו דבר עם האהבה. ריבונו של עולם עשה איתנו חסד גדול שהאהבה, הרצון הנפלא לצאת מעצמי, מתגלים כבר מגיל צעיר. זה נותן לנו הזדמנות להתכונן לשלב שבו נוכל לממש אותה כמו שצריך. נוכל לבנות את עצמנו, ואת הנש שלנו להיות נפש שיודעת באמת איך לאהוב.

ופה מגיעים לסיבה השניה שזה חשוב לדעת שהאהבה היא רצון. אם היא רצון, אז היא מתבטאת בהרבה תחומים בחיים. אפשר (ונכון) בגיל הזה לפתח את האהבה דרך כיוונים אחרים, לפני שמגיעים לזוגיות. האהבה יכולה להתפתח בהיכרות מעמיקה יותר עם הנפש שלנו. היא יכולה להתפתח בנתינה – בבית, בתנועת הנוער, בחיוך לחברים ועזרה לכל מי שצריך עזרה מסביבנו. האהבה יכולה גם להתפתח בגילוי הכשרונות שלנו ובמחשבה על איך אפשר להביא איתם טוב וברכה לעולם. היא מתפתחת בריקוד, בשירה, בטיולים, בלימוד ובשיחות נפש עם חברים. האהבה יכולה להתפתח במגוון עצום של תחומים בהם אפשר להתרגל לפתוח את הלב. וככל שמאמנים את האהבה, ככה ברגע האמת, כשיוצרים קשר זוגי, מצליחים לבנות אותו בצורה אמיתית וטובה הרבה יותר.

אז מה בתכלס?

האהבה שמתחילה להתעורר בך היא נפלאה והיא מתנה מיוחדת. זה לא אומר שבהכרח הנערה שכרגע אתה מרגיש משהו כלפיה היא היא אישתך. את זה אתה תוכל לברר בעתיד, כששריר האהבה שלך יהיה מפותח יותר. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. מה שבטוח – הדבר הנכון כרגע הוא לקחת את כל הכוחות האלה ולכוון אותם למקום של לבנות בך את האהבה, החברתיות, הנתינה, הבגרות הנפשית וההיכרות עם עצמך. להתחיל כבר עכשיו לבנות את הכלים לטיפוס ההר, אפילו שיש עוד זמן עד שיהיה נכון להתחיל לטפס בו.

כמו כן, תחשוב עם עצמך, איזה דברים אתה אוהב לעשות, במה אתה טוב? איזה כשרונות יש לך, שתשמח לפתח? למשל- נגינה, נגרות, ספורט כלשהו. איזה תחביבים אתה אוהב לעשות: קריאה, יצירה, להפגש עם חברים ועוד.. כשתהיה עסוק ומלא בעשיה, זה יביא אותך לשמחה, וגם לפחות מחשבות מייסרות בנושא.

לגבי ההפרש של הגילאים - קשר כזה יכול לעבוד (בגילאים מבוגרים יותר). אבל חבל להטריד את עצמך בשאלה הזאת לפני שהיא רלוונטית. כשתפתח את שריר האהבה בנפש שלך ותהיה מוכן לקשר זוגי אמיתי, בעוד כמה שנים טובות, תוכל לברר איזו אישה אתה מחפש, ואם נכון לך (ולה) לצאת עם מישהי גדולה ממך. ואם זה יתאים – נהדר.

מבחינת התייעצות – תמיד טוב למצוא מישהו ולשתף אותו במה שעובר עליך. זה יכול להיות ההורים, אבל זה גם יכול להיות מדריך בתנועת הנוער, היועצת בבית הספר, מורה או אח גדול, וכל אחד אחר שאתה סומך עליו.

המון הצלחה.

נתנאל

(6)

כתבות נוספות