אמונה

שלום

אני רוצה לכתוב לך כמה נקודות:

א. יכול להיות שיש קשר בין הרצון החזק שלך בסימנים ובקשר עם סבא לבין הנפילות שלך. אני חושב שאתה מאוד מחפש תחושה טובה וודאית, וכשהיא לא מגיעה מהמקום הרוחני או מקשר קרוב, אתה מחפש אותה בפתרון המהיר של ההנאה הגופנית. אבל זה לא באמת מספק אותך אלא רק לרגע ובעיקר מתסכל.

בעניין זה אני חושב שני דברים - מצד אחד, אתה צריך לדעתי ייעוץ קצת יותר מקצועי בהתמודדות עם היצר. מציע לנסות לפנות לארגון 'בקדושה', וכן לבקר באתר הבא, יש שם הרבה חומר וסרטונים בעניין (נראה לי שגם אפשר לפנות אליהם) - http://mitbagrim.org.il/, וכמובן להשתדל מאוד למנוע התמודדויות מיותרות (אינטרנט לא מסונן, מקומות לא צנועים וכו') מצד שני, אני חושב שמאוד כדאי לך להשקיע בצד של הקדושה, אבל לא בדרך שאתה מנסה לכפות את עצמך, אלא להיפך במקום שמח, במקום שטוב לך - דבר עם ה', בשפה שלך ובשפת התהילים, תלמד דברים שמדברים אליך ועושים לך טוב, תעשה חסד שמשמח אותך. הדברים הללו יחד עם מה שכתבתי לעיל, יכולים לעזור אולי קצת להשתחרר.

ב. אני חושב שאתה מסתכל לא נכון על התפילה שלך. אתה בודק כמה לא התכוונת, וזו טעות. לכולם יש מחשבות זרות בתפילה, וברור שזה לא דבר קל בכלל. אני מציע לשנות הסתכלות, ואחרי כל תפילה תבדוק כמה כן הצלחת לכוון - משפט אחד? נפלא. ברכה אחת שלמה? מדהים. וכך הלאה. אתה יכול להציב לך יעדים להתקדמות לתפילה הבאה, אבל יעדים קטנים, כאלה שתצליח בהם בקלות, וככה לאט לאט תצליח להוסיף עוד ועוד.

ג. נכון שאתה עדיין לא עושה הכל לשם שמים. אבל לא רק אתה. רוב האנשים לא נמצאים בתכלית הכוונה ופועלים מכל מיני אינטרסים. אנחנו בני אדם. לא אמורים להיות מושלמים, אלא משתלמים - מנסים להתקדם כל הזמן. חז"ל אמרו - "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". זו הדרך. בהדרגתיות ובלי לחץ. במיוחד זה מעולה שאתה גם מודע למצבך ומפריע לך שאתה לא עושה דברים לשמה. הלוואי על הרבה אנשים ההכרה הזאת.

העיקר העיקר לא להתייאש ולא ליפול. גם אם נראה לנו שאנחנו לא מושלמים עדיין (וזה נורמלי ביותר), צריך להרגיל את העין לראות את הטוב במה שאנחנו עושים, ומתוך כך לשאוף להתקדם עוד עוד.

כל טוב