איך לחבר תלמידים לאמונה ומצוות באופן תכליתי ויעיל בלי ססמאות?

שלום לך.

נהדר שאתה מתחבר לנפש של התלמידים, ומחפש עבורם תשובות טובות למה שמעסיק אותם.

לאדם יש צרכים. גופניים, נפשיים, חברתים. לפעמים אפשר לזהות אצל מתבגרים קושי להתרכז בסיפוק הצורך במשמעות "קיומית" (למשל אמונה), כאשר הם חווים מחסור בצרכים בסיסיים יותר. ילד רעב - יתקשה ללמוד. אבל גם ילד שלא מרגיש מספיק תחושת שייכות בחברה, או כזה שעובר דיכאון או חרדה ואין לו מענה, גם לו יהיה קשה להתרכז ולהתעניין בתחומי הלימוד או להיות מחויב ומסור לקיום מצוות. כשאין לנו "דרך ארץ", כלומר תפקוד תקין וטבעי, ממילא קשה לנו לקיים את התורה.

משמעות התורה והמצוות מתבררת באופן שונה מאדם לאדם. לכל אחד יש את החלק שלו בתורה, והחלק הזה נשזר בנסיבות חייו הייחודיות. אף אחד מאיתנו לא מקיים הכל, ואת מה ששני בני אדם מקיימים, כל אחד מהם מקיים מתוך מניע ועניין קצת שונים. במובן הזה אפשר לתאר את היהדות פחות כ"עול" שכולנו חייבים בו ("וזהו!"), ויותר כהזדמנות: לגדול, לחקור, לפגוש עוד צבעים ועוד מרקמים במציאות הפרטית שלנו, בנפש שלנו, ובטיול הארוך שלנו בעולם המעניין הזה. ביהדות הכל מתחבר להכל, וכל אחד מאיתנו מתחבר לחלק. אחד יותר למשנה, אחר יותר לשליחות חברתית... חלקים שונים, שמבטאים בדרכים שונות את אותה מהות. ממש כמו שבקבוצת כדורסל או כדורגל יש תפקידים שונים. האם השוער פחות חשוב מהחלוץ, בגלל שהוא לא רץ? ממש לא. בלי שוער - אין משחק.

במשימת ההתבגרות הילד מונע ע"י הצורך להוכיח לעצמו שהוא באמת בוגר ועצמאי, ולא איזו בובה על חוט של המבוגרים. וזה דבר חשוב, כיוון שגם אנחנו בעצם לא רוצים שהוא יהיה בובה על חוט של אף אחד.. אבל זה בהכרח כולל גם אותנו. התהליך הזה מביא למה שמכונה "מורטוריום", כלומר השתמטות מסוימת מהחובות השגרתיות, ומבקרים מסוימים אפילו "מרד", כלומר נסיעה מכוונת נגד כיוון התנועה כדי לבדוק גבולות. וזה טבעי. השאלה היחידה היא: האם אנחנו - המבוגרים, ההורים והמחנכים - מתמקמים בתהליך הזה אל מול הילדים, או לצידם? וזאת כבר החלטה שלנו. היכולת שלנו לשדר להם: "מה שעובר עליכם זה טבעי, ועדיין יש לנו אמון בכם", היא חיונית כדי שהתהליך יהיה בונה ולא מערער. ובדרך כלל, כשהמתבגרים מרגישים שיש להם גיבוי, ואמון, ושבאמת אכפת לנו מהם גם אם לפעמים הם לא פועלים כמו שצריך, היא המבחן הכי חשוב שיוכיח להם שהם לא לבד, ושיש מי שנמצא איתם לא רק בגלל שהם עושים דברים ש"צריך", אלא פשוט כי הם חשובים.

אז מה אפשר לעשות עם התלמידים שלך?

1. לא להתעלף מהשאלות. לפעמים זה קשה לשמוע דברים כמו "מי צריך מצוות", ודברים אחרים. וזה גם סוג של מבחן. אם אתה מצליח לשמוע את זה ועדיין לשבת ליד הילד ולהגיד לו: "אני מבין את מה שאתה אומר. ספר לי עוד", כבר עברת בהצטיינות. אתה כמובן לא חייב להסכים איתו! אבל לשמוע אתה יכול. להתחבר לרציונל שלו אתה מצליח. וזה הדבר החשוב. אם אני אומר "חזיר", זה לא אומר שאכלתי חזיר. לדבר על דברים, חשקים, מחשבות ורגשות - זה עוזר.

2. לצאת מהראש של "הכל או כלום". הרבה פעמים מתבגרים נופלים לפרשנות הזאת: באידיאולוגיה, ביחסים עם ההורים, וגם בשמירת מצוות. "אני לא מצליח לגמרי, אז מה זה בכלל שווה!". זה באמת מאוד מתסכל. ולכן אפשר להסביר שהשאיפה היא אמנם גבוהה ומוחלטת, אבל בפועל אנחנו לא מלאכים אלא בני אדם, ויש בעולם מורכבות שלא מאפשרת לאידיאלים להתקיים באופן מלא אצל כל אחד, ולא באופן זהה בין אדם לחברו. האם זאת "צביעות"? ממש לא. זאת השתדלות שלא תמיד מצליחה. וזה כן שווה. אתה יכול לנסות להשתמש בדוגמאות מעולם התוכן שלהם כדי להסביר את זה. אנחנו במוקד משתמשים הרבה פעמים בדוגמא של קבוצת כדורגל. אני לא מכיר קבוצה אחת בליגות הטובות בעולם, שלא חוטפת גולים מדי פעם. אז מה פתאום הם ממשיכים לשחק?? כי זה המשחק. יש עבירות, ופנדלים, ופציעות, ועדיין ממשיכים למשחק הבא.

3. לחוות הרבה סוגים של הצלחות. בחברה הדתית לפעמים נוצר "צמצום" של מה שחשוב אך ורק למרחב התורני. חשוב תפילה. חשוב תורה. חשוב מצוות. וכל השאר זה רק כדי לזרוד: לאכול קצת, לישון קצת, וכו'. לדעתי - לא לכך כיוונה התורה. אבל איכשהו, זה הרושם שנוצר. יש לך הזדמנות לתקן אותו. לעודד את התלמידים לחוות את ההשגחה לא רק בלימוד או בתפילה, אלא בעוד מרחבים: בגיבוש חברתי דרך משחק מלהיב (אני מעדיף כדורסל אבל אתם יכולים גם כדורגל...), בטיולים חווייתיים בטבע, בישול, אפייה, גילוף בעץ, וכל פעילות אחרת שמאפשרת לנו להרגיש טוב. להרגיש סיפוק, הצלחה, ועוד זווית של העולם הנפלא שנברא בשבילנו. המגוון הזה מאפשר לנו להרגיש מאוזנים יותר בחוויה היומיומית, ולשלב בין היצרים הטבעיים שלנו לבין הקידוש שלהם ע"י התורה והמצוות.

אתה וגם התלמידים מוזמנים לשוחח עם הצוות שלנו באמצעות האתר, המוקד הטלפוני (כוכבית 8298) ובווטסאפ: 052-468-3927. נשמח לדבר ולברר יחד איתכם איך לעשות טוב וגם להרגיש טוב. הצוות שלנו מגיע למפגשים עם צוות, הורים ותלמידים בבתיה"ס, ובאמצעות הרצאות או סדנאות אפשר לתת הרבה "תחמושת" לעבוד איתה ולשפר את יכולות ההתמודדות. גם בנושא הזה אפשר לפנות למוקד ולקבל עוד פרטים.

בהצלחה!

אוהד שקלים

מנהל מוקד חברים מקשיבים