אלוהים רחמן?

שלום לך.

ראשית, יישר כח על הכנות והישרות שלך. השאלה שלך היא סופר חשובה כדי להבין את מהלכיו של הקב"ה בעולמו, וכדי להבין היכן אנחנו נמצאים בכל המהלכים האלה ומה תפקידנו? אני מאמין שזה הרקע לשאלתך, ואני מודה לך על ההזדמנות לענות לך על כך.

להבנתי ישנן שתי שאלות חשובות שעולות מדבריך.

הראשונה, האם אלוהים הוא אל רחמן? (נוסיף לכך את העובדה שאנו מתפללים המון, מזילים המון דמעות ולא תמיד נענים)

השנייה, האם הקב"ה איכפת לו מעולמו והוא משגיח עליו?

נשתדל בעזרת השם להשיב בצורה מסודרת, ואולי תמצא גם תשובה לשאלה הפרטית שלך. עם זאת חשוב לי להקדים ולומר את מה שנאמר בישעיה (פרק נה): "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם", ולא תמיד נוכל להבין את כל מהלכיו של הקב"ה, שהרי אנחנו ברואים ולא בוראים בעצמנו, וממילא גם מה שאנו תופסים בהנהגת הקב"ה בעולמו הוא רק לפי מיעוט שכלנו והבנתנו. לדוגמא: ילד קטן שרואה את הוריו עושים מעשה מסוים (למשל מסרבים לו ללכת למקום כלשהו), ובעיניו אותו מעשה הוא אינו הגיוני שהרי אין שום בעיה בכך. אבל מכיוון שהוא רק ילד – הוא אינו מסוגל להבין את כל שיקוליהם של הוריו. אבל דבר אחד בטוח – מה שהם מחליטים הוא בוודאי לטובה, גם אם הילד לא רואה זאת כרגע. כך גם לענייננו. אין לנו את היכולת להבין לגמרי את נקודת מבטו ואת שיקוליו של הבורא יתברך, אלא רק את האפשרות לצמצם כמה שאפשר את התהיות על דרכיו ומעשיו.

מה שבטוח, שהקב"ה הוא מקור כל הטוב, שהרי כתוב: "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". איננו תופסים את אמונתו בקב"ה מתוך מה שאנו רואים במציאות, אלא מתוך מה שלמדנו בעיוננו השכלי. ומה עם המציאות? יש לה הסברים משלה כפי שנכתוב בהמשך....

תפקיד הרע בעולם

אם הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב – הרי שאנחנו היינו צריכים להיות מונחים על מיטה, והקב"ה היה דואג להזרים לנו עונג ללא הגבלה, והיינו מאושרים. הרב קוק בספרו 'אורות' מסביר שכל מטרת הרע היא כדי שאנחנו ניבנה ממנו, ע"י שנילחם בו, שנוכל לבנות את עצמנו ולהפוך למוסריים יותר וטובים יותר. הרי שעולם ללא רוע הוא עולם ללא יצירתיות, ללא צורך במאמץ, וללא צורך בהתקדמות כשלהי, שהרי טוב לנו היכן שאנחנו. כל גדולי העולם וכל אלו שתרמו לאנושות הגיעו לאן שהגיעו בזכות הרצון שלהם להילחם ברוע ובעוולות, להיטיב את העולם, להפוך אותו למקום טוב יותר (ללא מלחמות, אונס, רצח נשים, קריסה ככלכלית ועוד דברים כפי שכתבת). מכאן אתה מבין שהרע בטווח הארוך הוא משתלם שהרי רק בזכותו העולם והאנושות מתקדמים ומתעלים.

התערבות הקב"ה – ביטול הבחירה החופשית

כידוע, רוב הרעות והצרות שיש בעולם הם מעשה האדם בעצמו (למעט מה שקורה ע"י כוחות הטבע, וגם על זה יש לדון האם זה קשור למעשה אדם או לא), וזה נובע מכח הבחירה החופשית שהקב"ה נתן באדם. זאת אומרת, שהקב"ה לא מתערב במעשי האדם ונותן להם לפעול כרצונם, אחרת – ללא בחירה חופשית – היינו רובוטים. ואם הקב"ה היה מתערב בכל פעם שהולך לקרות משהו רע (למשל הורג את מי שהולך לשדוד) – היינו כולנו בוחרים רק בלעשות טוב, וממילא גם כאן אין שום משמעות לבחירה החופשית. העולם הזה יכול להיות גן עדן עלי אדמות או לחילופין גהינום. במה זה תלוי? במעשיו של האדם. לדוגמא: במקום לבוא בטענות מדוע השואה קרתה, ניתן לשאול מה גרם לבני האדם לעשות מעשים נוראים כאלו (אני מאמין שאם היית שואל את הקב"ה על שאיפשר את השואה, היית מקבל את התשובה הנגדית כיצד בני האדם הם שאפשרו אותה).

במקום לבוא בטענות מדוע יש קריסה כלכלית, ניתן לשאול מה עשו בני האדם שגרמו לכך? בטח תשאל – האם איכפת לקב"ה ממה שעושים בני האדם? (ואם כן, מדוע אינו מונע מהם את הרע?) התשובה היא בוודאי שאיכפת! אבל רק ע"י הבחירה החופשית הקב"ה נותן לבני האדם ללמוד מהנפילות שלהם ומהעוול שהם גורמים כדי לשפר את מעשיהם לדורות הבאים! דמיין לעצמך שהורה לא היה נותן לבנו הפעוט ללכת לעולם כדי שלא ייפול, או מצמיד לו הליכון כדי שלא ייפול ויינזק – במקום לאפשר לו ללמוד ללכת לבד, להתנסות ולטעות וליפול - היית קורא לו אבא טוב?

התקדמות העולם

אם תסתכל על הרע שיש בעולם, תגלה שהוא מועט לעומת כל הטוב שיש בעולם, ובוודאי ביחס למה שהעולם היה פעם. אתה מדמיין לעצמך איך אנשים היו חיים בעבר ללא רפואה מתקדמת? עם תמותת תינוקות גבוהה? עם מחלות שאין להן תרופה? עם בית ללא אמצעי חימום או קירור? לדעתי בעבר הם לא היו עצובים יותר ממה שאנשים עצובים היום. הם הבינו שזו המציאות (אני מאמין שגם ילדיך ישאלו אותך כשתתבגר כיצד יכולת לחיות בתקופתך ללא החידושים הטכנולוגיים של תקופתם). העולם התקדם וגם המוסר שלו. למשל, לא תראה כיום אנשים שמקריבים את ילדיהם לעבודת האלילים, או כאלו ששותים דם מפרה שרק עכשיו נשחטה. העולם הולך ומתקדם כי האנושות הולכת ומתעלה, מתוך ההתמודדות שלה עם הרוע. תוסיף לכך את כל הטוב שיש בעולם – האמנות השונות למניעת מלחמות, לשמירה על כדור הארץ, הדאגה לזכויות האדם ובעלי החיים, הדאגה לעניים ולמורעבים וכו'. תראה שיש הרבה יותר טוב מאשר רע. פשוט צריך את המשקפיים הנכונות....

הרע נמדד ביחס לטוב

באופן טבעי כשאנו באים למדוד את הרע, אנו מודדים אותו ביחס לטוב. זאת אומרת שהרע הוא יחסי. יחסי לטוב שהיה אמור להיות. למשל, אדם שנגנב לו ארנק מלא בכסף הוא עצוב על הרע שקרה לו, אבל אדם שאין לו כלל ארנק יכול להמשיך ולשמוח. אבל את הטוב איננו מודדים ביחס לרע. הטוב הוא טוב כשלעצמו. לדוגמא: תינוק שנולד בתוך הכלא (אסירות בכלא נווה תרצה יכולות ללדת ולגדל את תינוקן עד גיל שנתיים) יכול להיות מאושר בכלא, לשמוח ולקפץ בין הסורגים, כי הוא איננו מכיר טוב אחר. לעומת זאת אימו, שכן מכירה את החירות והחופש שיש בחוץ, עצובה מאוד בין כותלי הכלא. אם כן, יש בפנינו 2 אפשרויות: לשמוח על מה שיש, או להרגיש רע על כך שיכול היה להיות יותר טוב.

הרבה פעמים הרגשת הרע שלנו נובעת מכך שאנו מצפים למשהו טוב יותר. השאלה היא האם איננו יכולים להיות מאושרים גם ללא אותה ציפייה, ופשוט לשמוח בחלקנו? ובכלל, מי מחליט אם נקבל את הטוב אליו אנו מצפים, או האם אנחנו ראויים לאותו הטוב? כתבת שיש לך סיפור רפואי של שנים שמנע ממך להגיע לכמה דברים שממש כיוונת אליהם, ועד היום מונע ממך שגרת חיים נורמלית. יש לך את האפשרות לשמוח בשגרת החיים ה'לא נורמלית' שלך ולצמוח ממנה, כמו אותם אנשים שצמחו מתוך התמודדות עם קשיים וסבל, (כמו מחלות, נכויות, אובדן, מצוקה או ניסיונות אחרים), או כמו אותם אנשים שמעידים על עצמם שדווקא הייסורים שחוו הפכו אותם לאדם טוב יותר, רגיש ואכפתי יותר, בעל מוטיבציה גבוהה יותר וכו'. מצד שני האפשרות בידך להיות מתוסכל וממורמר מהמצב אליו הגעת. האפשרות היא בידיך.

אם תשאל למה דווקא אני צריך להתמודד עם מצבי? כנראה שהקב"ה החליט שיש לך את הכוחות להתמודד עם מצבים קשים, ולהפיק מהם את הטוב ביותר בשבילך ובשביל העולם כולו.

דין = אין אכפתיות?

כתבת על המבול ועל סדום כהוכחה לכך שהקב"ה לא רחמן ב-100%. ועוד ראייה לכך, שהקב"ה היה צריך לצרף את מידת הרחמים לעולם כדי שהעולם יוכל להתקיים. למיטב הבנתי, דווקא הדין הוא הראייה שלקב"ה איכפת מהעולם. וכי איזו משמעות יש לעולם אם הקב"ה לא מעניש על הרוע או משלם שכר טוב על הצדק? אם מעשים טובים ורעים מקבלים את אותו היחס, איזו משמעות יש למעשים שלנו? הרי הכל אותו דבר? ואם הבעיה היא הצורה האכזרית (המבול, הפיכת סדום בגופרית ואש) זה רק מראה כמה המעשים של אנשי המבול או אנשי סדום היו חמורים. הרי אם הסכמת שצריך להיות דין, כי איכפת לקב"ה ממה שקורה בעולמו, הרי שתסכים שצריך להיות מדרג של ענישה לפי חומרת המעשה. ובכלל מה זה שונה מהדין של בני האדם? מדוע למדינה אכפת מאוד שתשלם מיסים, שתתגייס לצבא, ותשמור על החוקים? וכי אין לאנשים רחמים? אלא אתה מבין שהדאגה של מערכות המשפט או המדינה נובעת מכך שהחברה תנהג בצורה ראויה ומסודרת לפי חוקים מוגדרים. גם אם זה אומר שהמדינה לעתים תשלול את חירותו של האדם כשתכניס אותו לכלא, או במקרים חמורים, כמו רצח, תשלול את חירותו לעולם. כך שאי אפשר לצפות מהקב"ה למשהו שאפילו בני האדם מבינים שהוא נצרך לעולם מתוקן.

כשחושבים על כך, הקב"ה רחמן יותר ממערכת המשפט האנושית. שהרי לפי הדין האנושי אדם צריך לשלם על מעשיו גם אם הביע חרטה (השודד ייכנס לכלא גם אם התחרט). לעומת זאת הקב"ה מאפשר פתח של חרטה ותיקון לחטאים, גם ללא קבלת העונש.

הקב"ה לא שומע את התפילות?

כתבת שיש פסוק המוכיח שהקב"ה עוזר לאדם כאשר הוא מתפלל ''עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו'' לעומת ''גם אם תרבו תפילה איני שומע'' שמוכיח שגם אם נרים קול ונתפלל נון סטופ – זה לא יעזור. אני מאמין שנקודת המוצא שלך היא שאם אני מתפלל ממש מעומק הלב, הרי שאני אמור לקבל עזרה ולקבל את מה שרציתי. זו טעות ידידי. מי לנו גדול ממשה רבנו שהתפלל יותר מכל אדם אחר (515 תפילות!!) כדי להיכנס לארץ ישראל והוא לא נענה, ולא התקבלו תפילותיו. ואם תשאל, מדוע במהלך הדורות עם ישראל שפך את ליבו כמים בתפילתו, והורידו נחלים של דמעות, ובכל זאת היו תקופות שלא נענו? כמה תשובות לשאלה (וכולם נלמדים מפירוש בעל הטורים על פרשת ואתחנן):

א. ייתכן שגזרה מסוימת על אדם או ציבור היא חשבון ישן נושן עוד מהעבר הרחוק של האנושות. יש תפילות שאינן נענות בשל גזרות עתיקות יומין, או בגלל חטאים קדומים שהיו בעבר, ועכשיו הם באו לכפר עליהם. "פוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים" (אסביר זאת בהמשך בקשר לעשרה הרוגי מלכות).

ב. ייתכן שתפילות פרטיות לא נענות כי האדם מלא בחטאים שמעכבים מהתפילות להתקבל. (השל"ה הקדוש בספרו 'ווי העמודים' מביא בשם ספר חסידים מספר סיבות מדוע תפילתו של אדם לא נשמעת).

ג. לפעמים, זה שהשם יתברך לא עונה לנו אינו מעיד על קטנותנו, אלא להיפך - על גדולתנו. ייתכן שבגלל שהאדם הוא גדול הקב"ה מדקדק עימו וזוכר לו עבירות קטנות והן מעכבות את קבלת תפילותיו (ראה איך מחמירים בעונשם של שרים וראש ממשלה לשעבר, לעומת האדם הפשוט).

ד. עצם היכולת לבטל גזירות על ידי תפילה יכול להוות מבחינה מסוימת בעיה, והיא שהאדם יתרגל ויחשוב שהנה נמצא "כביש עוקף" לקב"ה - התפילה. ולכן בכך שלפעמים הקב"ה לא עונה לנו הוא מראה לנו את מקומנו. התפילה אינה 'כספומט' לקבלת משאלות... היטיב לומר זאת אביו של נחשון וקסמן הי"ד, שכאשר שאלו אותו מדוע כל עם ישראל התפלל לשלום בנו החטוף, ובסוף הוא נרצח? הוא ענה: "גם לאבא מותר להגיד לא".

ה. לפעמים אדם מבקש דבר מסוים שבעיניו נראה דבר גדול, אך ה' הטוב מכין לו משהו גדול עוד יותר, ולכן אין הקב"ה מקבל את הבקשה הפחותה של אותו אדם. לדוגמא אדם מבקש מהקב"ה שיעזור לו להתקבל למקום עבודה מסוים, ואילו הקב"ה מייעד לו מקום הרבה יותר טוב, ולכן אין הקב"ה עונה לתפילתו. במקרה זה, אי קבלת הבקשה של המתפלל היא לטובתו של המבקש.

ו. לאהוב את מי שתמיד נענה לבקשתך זה קל מאוד, אך לאהוב את מי שלפעמים לא נעתר לבקשותיך זה קשה יותר. חלק מהאמונה שלנו היא לאהוב את הקב"ה למרות שהקב"ה מתנהג עימנו במידת הדין, ולא נענה לתפילותינו. אחרת, זה לא חכמה לאהוב אותו, כי האהבה נובעת מאינטרס אישי ולא מאהבה לשמה...

עשרה הרוגי מלכות

המדרש המספר על הריגתם האכזרית של עשרה הרוגי מלכות הוא באמת קשה, ויותר קשה לראות שהדין התקבל בשמיים בצורה נחרצת: "אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם, לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דַת יוֹמָיִם". המדרש מספר שהצדיקים הללו באו לכפר על חטא מכירת יוסף. לכאורה, אין צדק בהכרעת הדין הזאת. מי שחטא - הוא ישלם. ממתי אדם אחד משלם על חטאי אבותיו? צריך לדעת שמדרשים אינם באים כדי להבין אותם כפשוטם, אלא להבין את המסר העולה מהם. נשתדל להסביר. המדרש מספר לנו כך:

"...וכיון שעלה ר' ישמעאל, פגע בו מטטרון, שר הפנים... אמר לו מטטרון: מה טיבך במקום הזה? אמר לו ר' ישמעאל: גזירה גזרה עלינו המלכות, להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע: אם גזרה זו מן השמים – נקבלנה עלינו, ואם לאו, שאינה מן השמים – יכולים אנו לבטלה. אמר לו: במה אתם יכולים לבטלה? אמר לו: בשם. אמר לו מטטרון, שר הפנים: אשריך ישראל, שגילה לכם הקב"ה סוד השם, מה שלא גילה למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל הגזרות בשם המפורש. אך, אי, ישמעאל בני, שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת: 'עשרה מחכמי ישראל – מסורין למלכות'. אמר לו ר' ישמעאל: למה? אמר לו: מפני שהייתה מריבה לפני הקב"ה, סמאל עם מיכאל ואמר לפניו סמאל לקב"ה: ריבונו של עולם... הנה כתיב 'גונב איש ומכרו...מות יומת' ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמעאל ואמר: ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? אמר לו מטטרון: אי ישמעאל, לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב, כי אם אתם. אמר לו: ומה זה לפניך. אמר לו: מזבח. אמר לו: וכי קרבן ומזבח יש למעלה? אמר לו: כל מה שיש למטה – יש למעלה... אמר לו: ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים, אילים וכבשים? אמר לו: אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים, אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיוון ששמע רבי ישמעאל כך, אמר: הא למדתי, מה שלא שמעתי מעולם..." (אוצר המדרשים)

נכון שרק במקרה והבנים חטאו כמו אביהם, הם נענשים גם על מעשי אבותיהם, מכיוון שהחטא אינו מאורע שלילי נקודתי, אלא תופעה שלילית שממשיכה לדור הבא. אמנם חלילה לנו מלחשוב שגם עשרת הצדיקים חטאו במכירת אדם כלשהו כמו השבטים, אבל המדרש אומר לנו שהתופעה הזו של "מכירת אנשים" עדיין הייתה קיימת גם בתקופתם. זו תופעה שהתחילה מהשבטים והמשיכה גם בתקופת בית שני. כידוע, בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם. בתקופה זו לא רצחו אנשים ולא עבדו עבודה זרה או עברו על גילוי עריות. אבל אנשים היו מוכנים לשנוא את מי שלא חושב כמותם בתורה ובהלכה, ומוכנים אפילו למסור אותם למלכות עקב כך (ראה מעשה קמצא ובר קמצא). זו התופעה שהייתה קיימת בעם ישראל בתקופת בית שני, אפילו אצל גדולי החכמים! (ראה מה כותב על כך הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו לפירושו על חומש בראשית 'העמק דבר'). לכן גדולי הדור נתפסו בעוון הדור שלהם, על שעדיין התופעה השלילית הזו הייתה קיימת בעם. הם אחראים למצבם המוסרי הירוד של דורם!

שים לב, שהמדרש מספר שהם יכלו לבטל את הגזירה בשם המפורש, אבל הם הבינו שאם כך יעשו – עם ישראל לא יחזור בתשובה ולא יתקן את התופעה השלילית הזו, ואז "אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם, לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם" כי אם אין אפשרות לתקן את הרע – ואנשים ימשיכו "למכור" את אחיהם, איתם יש להם מחלוקת – עולם רע כזה אינו ראוי להתקיים, וכדאי הוא שיחזור להיות תוהו ובוהו! אבל כשאותם צדיקים ימותו – ולא יהיה מי שיגן על עם ישראל ממעשיהם – עם ישראל יתעורר לעשות חשבון נפש, ויתחיל לתקן את עצמו. העם בעצם יתחיל להתמודד עם הרוע ולא להכיל אותו או לקבל אותו.

שים לב, שהמדרש משווה את הצדיקים לפרים על המזבח, וזה מלמד אותנו יסוד חשוב. גם הפר עצמו לא מבין מדוע הוא צריך ללכת כפרה ולמות בגלל חטאים של אדם אחר. הוא הרי לא פגע באיש! אבל יש היגיון בזה גם אם הפר לא יבין זאת, ויש היגיון במיתת הצדיק גם אם זה לא דבר המובן לנו. ואולי כאן טמון בעצם יסוד האמונה – להבין שהרע אינו כח חיצוני שנכפה עלינו. אלא הוא דבר שמגיע אלינו מהקב"ה כמו הדברים הטובים. הקב"ה הוא מקור כל הטוב וגם כל מה שנראה בעינינו כרע (ולכן חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה). לרע יש משמעות- גם אם המשמעות אינה מובנת לנו. אם הרע הוא מאת השם יתברך – בוודאי שיש בו משמעות – גם אם איננו מבינים אותה כרגע. הרוע אינו סימן לנטישת השם את עמו, אלא סימן לאותה איכפתיות שאתה כה חיפשת. סימן לאותה השגחה שמלווה אותנו תמיד, גם ברגעים הקשים. הרי אנחנו אף פעם לא לבד.....

מאחל לך שתזכה למצוא את הקב"ה בכל רגע בחייך- גם ברגעים הקשים וגם בטובים.

בהצלחה!

אבי