אין לי כיוון וקשה לי להחליט מה לעשות עם עצמי - איך יוצאים מזה?

שלום לך.

התשובה הראשונה והקצרה לשאלתך היא: לשתף, להתייעץ, לחפש תשובה ועזרה. ואת זה הרי כבר עשית בחוכמתך בכך שכתבת אלינו. ולכן כבר הצלחת לעזור לעצמך עוד לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה, וזה מראה שיש לך חושים טובים ויכולת התמודדות.

יש בשאלה שלך כמה הנחות יסוד קצת "אוטומטיות", ויכול להיות שהן מקשות עליך יותר מהדרוש. ננסה לבחון יחד כמה מהן:

"אין לי שום כיוון": אתה בן 23. זה גיל צעיר, אפילו צעיר מאוד, בטח בדור שלנו שיש בו ריבוי עצום של כיוונים, מסלולים ואפשרויות. יש לא מעט צעירים שבשלב הזה עדיין מסתובבים חודשים באוסטרליה או בהודו ומחפשים את עצמם. ואתה כותב שאתה נמצא בבית ומשחק במחשב - לא הדבר הכי נורא בעולם, בכל זאת. השלב הזה של החיפוש הוא מאוד טבעי ובמקום. ולכן במובן הזה זה "בסדר" שאין לך עדיין כיוון ברור. אני יכול לספר לך למשל שכאשר סיימתי את התואר הראשון שלי, רבים מחבריי ללימודים יצאו לחפש את עצמם מחדש. אבל הרגע סיימתם תואר! ובכל זאת, הם התלבטו מה השלב הבא. אתה בהחלט לא לבד בחוויה הזאת. יש בה גם משהו בריא: לא להיסגר מהר מדי על אפשרויות, כדי לחפש ולמצוא משהו שאתה באמת "עף עליו", ויש לך אנרגיות להשקיע בו.

מה אפשר לעשות בנושא הזה בפן המעשי? יש היום בערים רבות "מרכזי צעירים" שמיועדים לסייע לצעירים לפני ואחרי צבא למצוא כיוון ללימודים, עבודה וכו'. כדאי מאוד ליצור איתם קשר ולברר איתם אפשרויות. בוגרי צבא זכאים גם למלגות ולאבחון תעסוקתי-לימודי כדי לסייע להם באופן מקצועי לבחור כיוון שמעניין אותם. שווה מאוד לנסות. עוד כיוון אפשרי הוא לחפש בינתיים התנדבות שמעניינת אותך. זו דרך מצוינת לחפש תחום שבו יש לך רצון להעמיק, ובינתיים גם להכיר אנשים ולהרגיש שאתה מביא תועלת לאחרים. יש היום ים של ארגונים שמחפשים מתנדבים בהמון תחומים, וזה עולם שלם, מעניין ומספק.

"לאף אחד מסביבי לא אכפת ממני ": ראשית, זה לא לגמרי מדויק. לך מאוד אכפת ממך, אז יש לפחות אחד שאכפת לו. וזה חשוב מאוד. שנית, לפעמים יש תחושה שאנחנו לבד, למרות שזה לא תמיד נכון. אולי המשפחה מנסה להיות איתך קצת "קשוחה" כדי לדרבן אותך למצוא כיוון? אולי אין להם תשובות ופתרונות וקשה להם לעזור לך, ולכן הם מתרחקים? אולי הם רוצים לתת לך מרחב לקבל החלטות בעצמך ולא ללחוץ עליך? יש המון אפשרויות ורובן לא קשורות לחוסר אכפתיות אלא דווקא לדאגה והערכה אליך כאדם בוגר ועצמאי. גם לנו אכפת ממך, וטוב עשית שפנית אלינו.

"כל היום בבית בלי חברים ומשחק רוב היום במחשב": תתפלא, אבל הרושם שאנשים "רגילים" מסתובבים כל היום ומבלים עם חברים הוא לא ממש נכון. לרוב האנשים יש חיי חברה די ממוצעים, וזה אומר שגם הם נמצאים הרבה בבית. אין בכך שום רע. בכלל, הקיץ הוא זמן של חופש, ויש אווירה של חופש. ולכן זה מאוד הגיוני שאתה גם מרגיש יותר ויותר "בחופש" בתקופה הזאת. אתה מספר שאתה לא יושב בבית ומסתכל על התקרה, אלא משחק במחשב. לדעתי משחקי מחשב, מלבד העובדה שהם מהנים, הם דרך לא רעה לפתח חשיבה יצירתית ומיומנויות של פתרון בעיות. יש לא מעט מחקרים על כך. נכון שכדאי לא להגזים במספר השעות ביום שמקדישים למשחק, אבל אתה נמצא בנקודה שבה היכולת לזהות מכשולים ולמצוא דרכים להתגבר עליהם, ולעבור ל"שלב הבא" במשחק - זה ממש האתגר שלך במציאות! ולכן הבחירה שלך דווקא בתחביב הזה משקפת במידה רבה את הרצון שלך לתפוס כיוון ולמצוא פרויקט להשקיע בו את הכישרונות והעניין שלך. וזה מצוין.

לסיכום: יש לך התמודדות שמאוד טבעית לגילך: חיפוש אחר פעילות, לימודים, עבודה או עיסוקים אחרים שמתגמלים אותך ומספקים עבורך. אתה מרגיש קצת "תקוע", אבל יש לך הרבה מוטיבציה לשבור את התקיעות ולצאת ממנה, ולכן טוב עשית שפנית אלינו - זה בהחלט שלב ראשון וחשוב. כדי "לצאת מהמעגל הסגור" כדאי מאוד לא להתמודד לבד אלא לשתף כמה שיותר אנשים: בני משפחה, חברים, מכרים, קרובים-רחוקים, אפילו אנשים שאתה מכיר ולא דיברת איתם כבר תקופה. אתה יכול להתקשר או לסמס, לשאול מה נשמע, להזמין אותם לצאת לאכול פיצה, ולשתף אותם בחיפוש שלך. כמו כן כדאי לאתר יועצים מקצועיים שיכולים לעזור, למשל באמצעות מרכזי הצעירים או האגף והקרן לחיילים משוחררים, וגם באמצעות העירייה/הרשות המקומית.

קישורים רלוונטיים עבורך:

מרכזי הצעירים

http://negev-galil.gov.il/youth/YouthCenters/Pages/default.aspx

האגף והקרן לחיילים משוחררים, שמספק הכוונה ויעוץ מקצועי לצעירים

https://www.hachvana.mod.gov.il/Pages/default.aspx

הרשת להתנדבות ישראלית

https://www.volunteerisrael.org.il/

רוח טובה - איתור מקומות להתנדבות

https://www.ruachtova.org.il/

מוזמן לחזור אלינו ולעדכן איך הולך.

בהצלחה!

אוהד