יוצאים כבר תקופה: איך לפתוח את הרגש והלב?

שלום שואלת יקרה!

תודה על פנייתך אלינו. ובהצלחה רבה בכל החלטה שתעשי!

אקדים ואומר, שבסופו של דבר- עם כל התייעצות שלא תעשי, ושיקולים שונים ונקודות למחשבה שיגידו לך- את זו שתקבלי בסוף את ההחלטה. מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה בלב שלם ושמח!

כמה נקודות למחשבה שאולי יוכלו לסייע:

למה כן?

אז באמת, ההחלטה לקשור את גורלנו עם בן/ בת זוג, זו אחת ההחלטות הכי הכי קשות אם לא הכי שיש. את כותבת שטוב לך איתו, וזה מבורך כל כך! זה הזמן (אם לא עשית לפני) לשבת עם עצמך ואפילו גם לכתוב לך:

מה היתרונות שלו? אלו תכונות את אוהבת? מה את מעריכה בו? מעשים טובים שעשה? ובעיקר, שאלי את עצמך: האם היית רוצה שהוא יהיה האבא של ילדייך? זו שאלה שאני חושבת שמאוד יכולה למקד ולעזור לעצמך, אם לתת תשובה חיובית להמשיך את הקשר כולל חתונה בע"ה, או שלא.

רגש ושכל

אז מה הבעיה, תכל'ס? תשובה: הלב, הרגש. לכל אדם יש את הכוחות הללו, של רגש ושכל, ואצל כל אחד, גבר או אשה, יש משקל יותר גבוה לאחד מהם. לפעמים יש פשוט תקופות שיותר נקשיב ללב, יש תקופות שיותר נקבל את עצת השכל.

את מתארת סימן שאלה אחד גדול לגביי עתידכם המשותף. כתבת שיש דיבור על חתונה, וזה נהדר! אבל נשמע שזה יותר באוויר. לאחר חשיבה עם עצמך, אני ממליצה לך להזמין אותו לשיח פתוח וכנה- כמובן לא להגיד דברים קשים אלא בנועם ואדיבות- ולחשוב ביחד. לשמוע אחד את השני, לתת במה לחלומות, לרגשות וגם לחששות. מציעה לך גם להסביר את המקום שלך, שאת עוד לא שם אבל מאוד טוב לך, וגם לשמוע אותו. אולי תתפלאי לשמוע ששניכם מתלבטים, או- שהוא מבחינתו כבר החליט שכן, ואז ממש חשוב לעשות רגע סטופ ותיאום ציפיות, שלא תהיה (אולי) פרידה כואבת במיוחד.

בגלל שיצאתם כבר פרק זמן, אולי כדאי לשקול הפסקה של שבוע, ואז לחזור ולראות בעצמכם? לפעמים המרחק יוצר קרבה וגעגוע, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. בנוסף, הפסקה מהאינטנסיביות של הקשר תוכל לתת לך אפשרות ללבן עם עצמך דברים בצורה יותר נכונה ושקולה, וגם הוא כמובן.

איך גורמים ללב להיפתח?

במידה והחלטת/ם להמשיך, זו בהחלט גם משוכה חשובה שטוב לעבור אותה. אני חושבת שרוב בני האדם (אם לא כולם) תוהים בינם לבין עצמם בשלב מסויים בקשר עם בן/בת זוג האם להמשיך, למה ומדוע. זה יכול להיות לפני שלב הנישואין, זה יכול להיות בשלב האירוסין, וזה גם יכול להיות בזמן הנישואים עצמם. לכן אני חושבת שטוב את עושה שאת מבררת עם עצמך את הסוגיה החשובה הזו, ולא נותנת לחיים ולרגש להוביל אותך.

ועדיין, אם כל כך הרבה נשמור על עצמנו מבחינה שכלית, לא תמיד נצליח להתקדם ולבנות עוד קומה! כי יש חששות שונים, כמו שכתבת, "מפחדת שההרגשה הזו לא תגיע".. יכול להיות, שעם החלטה שהיא קצת יותר 'קרה' ושכלית שממשיכים את הקשר ואפילו מתחתנים, הרגש יתחיל להגיע מעצמו.

לכן לגביי שאלתך- איך גורמים ללב להיפתח? התשובה היא, בעיקר דרך חוויות משותפות. תקופת הקורונה גם ככה מאתגרת את הנושא, אבל בכללי- לחשוב מחוץ לקופסא: ללמוד משהו קבוע יחד, יצירה, פק"ל קפה מושקע ועוד.

כמו כן תקשורת זה לא מובן מאליו- הרי את חווה את העולם מנקודת מבטך כאשה והוא כגבר. לדבר בכנות, בפתיחות. אפשר לחשוב על פעילות עם שאלות מנחות. זה דורש מאמץ, לפעמים קצת קושי כי זה מלאכותי מעט, אבל אם מצליחים זה מאוד יכול לקדם את הקשר.

עין טובה גם היא מאוד חשובה ונצרכת- לראות את הדברים והצדדים החיוביים שלו ולעשות (או להשתדל) כמה שפחות השוואה עם בחורים אחרים.

נתינה מולידה אהבה

לגביי שמירת נגיעה: קודם כל- אשריכם, זה לא מובן מאליו. כמובן שהלכה זו הלכה זו הלכה ואנחנו מאמינים שהיא הכי טובה לנו, גם אם זה קשה ולא פשוט. אבל אולי, אם אני מבינה נכון את כוונתך, זה מונע יצירת מחוות אחד כלפיי השני, דבר שגם כן יכול מאוד לעזור לקשר בכל שלב שהוא (גם באירוסין וגם בנישואין). אתם יוצאים כבר תקופה מסוימת, ואפשר באמת קצת יותר לתת אחד לשני; כבר כתב הרב דסלר שהנתינה היא זו שמולידה את האהבה.

שימי לב, זה ממש לא צריך להיות מתנות מושקעות ויקרות! אפשר הודעה משמחת בתחילת היום, שוקולד עם פתק בפגישה, להקשיב לשני אחרי יום מתיש שעבר וכך הלאה..

ולפני סיום

אמנם את זו שמקבלת את ההחלטה, אבל מומלץ גם להתייעץ עם ההורים, שמכירים אותך הכי טוב, או עם קרובת משפחה/דמות תורנית שאת סומכת עליה. מהיכרות איתך ואולי גם איתו, יוכלו לייעץ לך דברים ממבט חיצוני וגם הקשבה שיכולה להקל מעט את המשא מעל הלב.

מאחלת לך ברכה והצלחה בכל אשר תחליטי!

ברכת ה' עלייך,

שרון