איך מפסיקים להדחיק ומתחילים להתמודד?

שלום שירה.

את שואלת שאלה מצוינת. זה מאוד טבעי לרצות לברוח כשאנחנו נתקלים במשהו מעיק או מלחיץ או מפחיד. זה מנגנון הגנה בסיסי שיש לנו בנפש. וטוב שהוא קיים. יש לו תפקיד חשוב כי הוא מאפשר לנו להמשיך ולחיות גם כשמשהו משתבש. יחד עם זאת, יש גם מנגנון בריא שגורם לנו לרצות להתמודד. לא להדחיק, לא לברוח לתמיד. ואת שואלת בצדק - איך עושים את זה?

אז תשובה אחת כבר מצאת - הנה פנית אלינו להתייעץ. וזה מצוין! הרבה אנשים עושים כאן אצלנו בחברים מקשיבים את הצעד הראשון. באופן אנונימי, פרטי, בצורה מאוד נוחה ולא מחייבת. בשביל זה אנחנו כאן. וגם אם זאת רק ההתחלה - זאת "כבר" התחלה! התחלת את הנסיעה לעבר השיתוף העתידי שיעזור לך.

עוד דבר שכדאי לזכור הוא שאת לא מיוחדת בכך שיש לך "בעיות" או קשיים. את בוודאי מאוד יחידה ומיוחדת בהרבה דברים נפלאים - אבל לא בזה. כולם מתמודדים. כולם חווים אכזבה, תסכול, עצב וכעס. כולם, בכל גיל. יש לנו 2 סיסמאות כאן במוקד:

1. תמיד יש משהו

2. לכל אחד יש משהו

את צודקת שלא כל אחד בכל נקודת זמן מצליח להתמודד ולשתף, אפילו במשהו, אדם אחר שיכול טיפה לעודד ולעזור. אבל אלה שמצליחים - זה בהחלט מעיד על חוסן נפשי מאוד טוב שיש להם. ואלה שעוד לא מצליחים, לא צריכים לדאוג. כי מתישהו הם יצליחו. ויש כלים שיכולים לעזור לגבש בתוכנו את היכולת הזאת, לפנות לאדם אחראי ולומר, במילים כאלה או אחרות: אני מבקש/ת עזרה.

כתבת שאת מתביישת לבוא למישהי ו"להפיל עליה את כל הבעיות שלי". אז את לא חייבת להפיל את כל הבעיות בבת אחת. אפשר להתחיל עם משהו קטן, שאולי קצת יותר נוח לשתף אותו, ואז לבדוק איך הולך. האם התגובה מוצאת חן בעינייך, עוזרת לך, או שדווקא בכלל לא? תמיד אפשר לנסות מישהו אחר. לפעמים בדיקה נוספת יכולה לעזור לנו למצוא מישהו מתאים לשיתוף, שלא חשבנו עליו לפני כן.

נשמח לעזור לך למצוא את האנשים המתאימים שנמצאים בסביבה שלך ויכולים להיות שם בשבילך, להקשיב ולעזור. מוזמנת לדבר איתנו ללא חשש בווטסאפ (052-468-3927) או בטלפון (כוכבית 8298).

בהצלחה!

אוהד