איך מסבירים באופן ברור מה הבעיות בפעולה מעורבת?

שלום דביר.

שאלת שאלה טובה, שכוללת לא מעט מצבים בחיים היום-יומיים, ולכן מאוד חשובה לבירור. יישר כוח על הרצון לתרום ולפעול למען בני הנוער באופן הראוי והטוב! נכון, הנושא הזה נושא מורכב, אבל אנחנו חיים ומאמינים גם שהחיים מורכבים, באופן שלילי – וגם, באופן חיובי! מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו למצוא יחד תשובה טובה ומספקת.

בתור הקדמה, נעבור על כמה נקודות חשובות להבנה: תנועת נוער, היא מעבר בין המקום שפחות או יותר מכתיב את המסגרת – למקום שבו המדריכים בעצם אחראים על מסגרת. בסניפים המעורבים של תנועת "בני עקיבא" לפעמים ישנו קשר לא מועט בין בנים ובנות זה דבר נתון, והוא עצם המציאות. אלו גם יחסי עבודה משותפים של צוות ההדרכה, ואין מבחינה ציבורית אפשרות לשנות אותם.

לכן, ההתנהגות בסניף תלויה בכל אחד מהבאים אליו: בחניכים ובחניכות, ובמיוחד בצוות ההדרכה, ובקומונר/ית, הממלאים את התפקיד החשוב – להיות מגדלור לחברי הסניף ולסביבתם.

עכשיו לשאלות עצמן. ברשותך, נתחיל מהשאלה השנייה - " איך אני מעביר להם באופן די ברור את המסר...".

מכיוון שאינני מכיר את הסניף ואת המהלך בשבט, אשאל שאלות שתוכל לשאול את עצמך. או יותר טוב – לחשוב על זה יחד עם המד"שים (אם תגיד להם שאתה רוצה לעזור לייעול השבט, אולי ירצו לעבוד יחד):

שאלה ראשונה. כשאתם עושים פעולות מעורבות ליד החניכים, האם התנהגותם (של קבוצת הבנים וקבוצת הבנות) שונה מאשר בפעולות נפרדות? אם כן – האם זה משפיע על מהלך פעילות השבט, לטובה או לרעה?

שאלה שנייה. האם קיים הבדל-תחרותי-חברתי בין מי שיש לו "קשר זוגי" למי שאין לו? אם זה קיים – האם זה משפיע על השבט ככלל (מבחינת גיבוש חברתי, מבחינת צניעות ועוד...).

ועכשיו, לשאלה הראשונה – "מה הבעיות ההלכתיות והפשוטות..."

הבעיה הראשונה העקרונית מאוד היא, שמסתכלים על ההלכה כאל בעיה. ההלכה היא מלשון "ללכת" – הליכה בחיינו, בתור יהודים מאמינים, בדרך שהקב"ה ציווה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.

אחרי שמבינים את זה עוברים לבעיה השנייה: הקב"ה ברא את העולם, כך שבין גברים לנשים יש משיכה מיוחדת שבכוחה להבעיר אש חזקה. האש יכולה לחמם קשר אמיתי ולבנות משפחות – או לשרוף קשר זוגי ולשבור לבבות. תלוי איך משתמשים בה.

כמו שכתבנו בהתחלה: ישנו בסניף מעורב קשר לא מועט בין בנים ובנות וזה דבר נתון. הוא עצם המציאות

המטרות שיש לשאוף אליהן מבחינה הלכתית בסניף מעורב הן:

1) שקשרי החברות ההדוקים (הגיבוש) שצריך להיות בסניף יהיה בין הבנים לבין עצמם, ובין הבנות לבין עצמן.

2) שחברי כל קבוצה יתרכזו בענייניה, ולא ינסו כל הזמן 'לעשות דאווינים והצגות', ולהרשים את חבריהם בעניין.

3) להשתדל עד כמה שאפשר שיהיה רב לסניף. (כמובן, רב מהציבור שלנו שמכיר את הוויית הסניף). זה חשוב מאד על מנת ליצור עוגן רוחני לסניף, וגם בשביל שתהיה עזרה במקרים של שאלות הלכתיות וכדומה.

מכאן אציע לך על לימוד ועשייה:

לימוד (לבחור רק ספר אחד וללמוד בקביעות, ועדיף עם עוד מישהו): "היי הרב" – הרב יוני לביא. שזה ספר שאלות-תשובות הכתוב בסגנון נחמד ובהיר. "עיין ערך יהדות" - הרב חגי לונדין, מסביר באופן נפלא ובהיר את המושגים ביהדות.

עשייה: מאוד קל ונוח להישאב ל"קדחת העשייה". אבל לפעמים מרוב עשיה שוכחים את המטרות ואת היעדים. לכן, חשוב מאד לקבוע לעצמך כללים שתחייב את עצמך. למשל - להקפיד על 3 תפילות ביום... (לא להעמיס, ולא להתייאש כשנכשלים). כל זה כדי שתהיה עוגן רוחני לעצמך.

דבר שני – לנסות לפתח יכולת הקשבה אמיתית ללב של כל חניך או של המד"שים. לפעמים זה מקדם הרבה יותר מאשר הטלת מטלות ופעולות חברתיות. נסה לחשוב על מישהו שאתה מכיר שיודע להקשיב, ונסה ללמוד מדרכיו.

דבר שלישי - להביט לעבר מידי פעם ולבחון - האם עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי? האם פעלתי נכון? בדיקה רגועה וכנה האם אנו עומדים בהחלטות שהחלטנו בתחילת הפעילות שלנו תעזור לייעול השבט וייעול עצמך.

ואחרון - להרבות בתפילה לקב"ה שיעזור לך להצליח במשימה החשובה והמורכבת הזו, ושיעזור לך לתרום לעם ישראל בכל מקום אליו תפנה.

עלה והצלח!

דורון