איך לעבוד את ה' - ועדיין לא לאבד את עצמנו? מי צריך להיות במרכז?

שלום לך שואל יקר.

ראשית חייב לומר שהשאלה שלך מכניסה הרבה אופטימיות.. השפה הזו של החתירה לעבודת ה' באופן מזוקק אינה כזו שנפגשים בה ביומיום ואין אלא לשמוח שיש אנשים כמותך שרואים בכך חשיבות עליונה!

כתבת כי עבודת ה' פירושה שאנו שמים במרכז את ה' ולא את עצמנו. והייתי שמח שנדייק יחד את שני המושגים האלו "עבודת ה'" ו"עצמנו", שאכן הם שלובים אחד בשני. אמת, עבודת ה' אכן נוגעת לכך שהאדם בבחירתו החופשית בוחר ללכת בנתיב שהקב"ה סימן בעולם הזה, ובאופן כללי בדרכה של התורה. עובד ה' כפי שציינת, חותר לחשוב מה רצון ה' ממני בעת הזאת ולנסות לפעול כך.

ונשאלת השאלה - איך ניתן לשים את הרצונות שלי בצד ולעשות את רצון ה' - הרצון שלי הוא מה שאני תופס הרגע שיעשה לי טוב ולא פעם הוא עומד בסתירה מוחלטת לרצון ה'!

המשנה באבות עושה סדר בנושא הזה כאשר רבן גמליאל אומר: "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" לכאורה אמירה מאד אינטרסנטית (ואפילו מורכבת!) – למה מצופה שאני יעשה את רצון ה'? לכאורה לפי המשנה- לא כי זו אמת, לא כי זה טוב אלא כדי שהוא יעשה אחר כך את רצוני! ואם אני אפילו אגדיל לעשות ואבטל את הרצון שלי לחלוטין אז בכלל "ישתלם לי": הוא יבטל את כל הרצונות של כל הסביבה שלי! איזה מן יחסים אלו בין אלהים ואדם? רק מערכת של אינטרסים?

אלא שהאמת בדיוק הפוכה..מהו הרצון האנושי? מה אני באמת באמת רוצה? זו שאלה גדולה! כל אדם שבא לעולם מושפע באופן ישיר מכל כך הרבה דחפים – תאוות, תנועות, מחשבות ציפיות תפיסות. איך אדם יכול לדעת מה הרצון האמיתי שלו? מה הוא *באמת* היה רוצה? בשביל זה מגיע דבר ה', לסייע לאדם לא לפספס את עצמו במספר השנים שלו כאן בעולם. ולכן המשנה אומרת "עשה רצונך כרצונו" פירושו אם אתה מתבונן ומבין מה הקב"ה רוצה ממך על כשרונותיך, כוחותיך ושאיפותיך לטוב ואתה גם "עושה", אתה פועל איתם! אז הרצון האמיתי שלך, הניצוץ האלוקי שיש בך, מתעורר לחיים ופוגש את אלקים. ואז אתה והקב"ה זה אחד! לפי המשנה אין "לשים את ה' במרכז", כי אתה כבר מתפקד את השליחות של הקב"ה ממך, אתה והוא הופכים להיות דבר אחד.

אבל זה עדיין לא הכל, יש שלב שבו האדם כבר לא צריך לעבור תהליך חשיבה על כך שעושה את רצון ה', אלא הוא טבעי לו, הוא בזרימה שלו, זה מצב של "ביטול". דהיינו, עד כדי כך אתה מכוון, אתה מדויק, שאם אתה מגיע למצב שבו התנועה הטבעית שלך היא לטוב, באופן מוחלט (מבטל את כל הדחפים החיצוניים, הרגעיים, החולפים) הדבר גורם לדבק של אנשים מסביבך, הדבר מפזר אור גם לאחרים! ואף אחרים מתבטלים בפני רצון ה' - שהוא מתבטא דרכך! וזה הסוד הגדול של עבודת ה', שהיא באמת באמת – להיות הרצון האמיתי שלך, להיות אתה עד הסוף.

אך כעת, שאלת בצדק- איך עושים זאת? איך אני מגיע לתודעה שבה אני מקיים את מי שאני בעולם הזה, איך אני מגלה את רצון ה' ממני? איך אני עושה את רצונו-שהוא רצוני?

כמה נקודות שנראה כי יש בידן לסייע:

1. ההלכה – למידת ההלכה כמו גם שמירתה הם מסייע פרקטי לאדם שלא לאבד בדרך. ולכן קיום ההלכה אוטומטית מקשר אותי עם המקור של המוסר, הערכים של העולם הזה. כשאדם למשל שומר על עיניו, הוא מצד אחד יוצא נגד אינסטינקט של התאווה להסתכל גם על דברים נמוכים, מצד שני כאשר שומר על עיניו, שומר על היותו אדם, שומר על היותו של אדם אחר – נשמה ולא רק גוף..והדבר כך לגביי כלל נתיבי ההלכה. ההלכה מייצגת ערכים, כיוון, התכווננות לרצון גבוה שבאדם.

2. היכרות עם עצמי - האדם צריך לברר עם עצמו במה הוא טוב, מה הכשרונות שלו, כיצד הוא יכול להועיל לעולם? ובעזרתם לפעול! מפגש בין שני אלה יכול לייצר דברים עצומים.

אם נסתכל למשל על סיפורה של הזמרת אתי אנקרי – היא יודעת מה הכשרון שלה, יש לה יכולת לכתוב מילות עומק ביחס שבין אלוקים לאדם, להלחין ולהשפיע על אלפים אלפים. האם ההלכה מאפשרת לה לעשות זאת? בוודאי, והיא גם עושה זאת, באמצעות הופעות לנשים בלבד. אז כמובן שאדם יאמר היא מפסידה הרבה כסף, וקהל אבל היא מרוויחה, כי היא מכוונת, כי גם לדבריה, ביום שהיא החליטה על כך היא "יצאה לחירות".

3. התקדמות - בחיים ישנן שתי אפשרויות לאדם – או התקדמות או ירידה, כמעט ואין מציאות סטטית.. ולכן חשוב שלאדם יהיו שאיפות ומטרות הן בתחום הערכים, המידות, הלימוד, הדקדוק. ולהתפתח ממטרה למטרה, ככל שאדם יהיה בעבודה הזו, הוא הלכה למעשה הופך להיות "עובד ה'", ככזה שהחיים בשליטתו, הוא מוביל אותם והוא מפתח אותם עבורו ועבור העולם.

4. הבדלה בין הטווח הארוך לקצר - לא פעם המאבקים הפנימיים שלנו הם בין הרצון הרגעי, העכשווי לבין כזה שהוא רחב וגדול. למשל אדם שעושה דיאטה, הבעיה היא לא בעוגיה הקטנה שאוכל עכשיו ובחריגה מהתפריט, אלא בכך שזו נפילה אחת שמזמינה נוספת ומהר מאד הוא מאד את המטרה הגדולה שלו. ולכן ככל שאדם מזכיר לעצמו את המטרות הגדולות הוא שומר על עצמו מכוון מטרה!

נסכם,

עובד ה' לא רק שם את אלקים במרכז, הוא שם את עצמו במרכז! את האני האמיתי, הפנימי תוך שהוא חותר לזהות העמוקה, הנשמתית האמיתית שלו! הוא נעזר בכל מה שהקב"ה שלח לסייע לו כדי לבצע את הרצון האמיתי הפנימי שלו! ואז זו עבודה שלימה וגדולה, הוא עובד ה' בגלל שהוא עובד על עצמו לגדול, להיות מכוון להיות דבק במטרות גדולות-ובאלקים.

מקווה שכיוונתי לשאלתך,

ובאם לא, מוזמן להוסיף ולשאול, גם באמצעות המוקד הטלפוני שלנו - כוכבית 8298. מוזמן!

כל הטוב

חנן