שאלה
הי, אני רוצה לשתף קטע. אולי יעזור לחזק נערים שנתקלו במצב דומה, אשמח שתעלו לאתר
תשובה
למדתי ממך המון, כבוד הרב.
למדתי שאדם יכול לעבוד את אלוקיו ביום, ולהיות עבד ליצריו בלילה.
למדתי שבעולם המבוגרים, הכל תמיד "מורכב", "לא פשוט", ותמיד יש "שיקולים לפה ולשם". שלא לדבר על "הוא לא בדיוק פגע, רק עומד מול החלונות,מציץ מן החרכים..."
(ולכו תאמרו את זה לכל השכנים שהיו חשופים לעיניו התאבות),
והמון רעיונות נהדרים על "לימוד זכות".
למדתי שכאשר אומרים לנו - "ספרו, אנחנו איתכם", אתם מתכוונים לזה שאנחנו נסתכן ונחשוף את לבנו, ובשורה התחתונה לא תעשו עם זה דבר.
למדתי שבעל הכח תמיד מנצח - אבל עדיף להיות בצד האמת גם במחיר של הפסד.
למדתי לא לסמוך עוד על שום מסכה חיצונית, לא של זקן ולא של עיניים יוקדות, לא של מילים יפות ולא של תוכחה מלאת צביעות.
למדתי גם להאמין לעצמי, להקשיב לקול הפנימי הצלול, הפשוט הבהיר, ולא לתת לקלקול ולבלבול שלכם לבלבל גם אותי.
למדתי שלחשוף רוע פירושו לנקות את עצמך ממנו ולהוסיף אור בעולם, גם אם נראה שהחושך מוסיף לשלוט.
לכל אחד מגיעה הזדמנות לתשובה, הוא צריך רק להודות בחטאו ולרצות בה.
אבל אתה, "כבוד" הרב?
איך אתה מעז להמשיך בתפקידך לאחר שנחשפת, במקום להתמלא בושה וענווה ולפרוש בשקט למקומך...
אני יכול רק להודות לבורא עולם על שפקח את עיניי לראותך כפי שהינך באמת,
ותודה לך, "כבוד" הרב, שלימדת אותי,
איזה מין אדם אני בשום אופן לא רוצה להיות.
תשובה
שלום יוסף.
כתבת דברים מאוד מטלטלים, וטוב שעשית את זה. טוב שאתה מבטא את מה שאתה מרגיש.
אתה מאוד צודק שלצערנו, לאף אחד מאיתנו אין "חסינות". כולנו בני אדם. כולנו יכולים חלילה לשגות ולטעות, ואפילו לפגוע. ופגיעה היא כואבת, במיוחד כאשר לא מצפים לה. במיוחד כאשר מתקיים אמון וביטחון, והוא נשבר.
איך אנחנו מתמודדים עם זה?
1. זהירות מונעת
בשנים האחרונות יש עיסוק נרחב במונח "מוגנות". וזה באמת חשוב מאוד! אנחנו מלמדים ילדים כבר מגיל קטן להגן על עצמם, להיות מודעים למה שהם מרגישים, ולדעת להגיד "לא" ולשתף אדם קרוב או הורה במה שעובר עליהם. ועדיין לא עשינו מספיק. עדיין יש תחושות של "לא נעים" סביב דמויות משפיעות ו"מכובדות". עדיין לא הגענו למצב האופטימלי של מוגנות. אבל אנחנו בדרך.
לא נפתח כאן לעומק את המונח ואת הכלים שנגזרים ממנו, אבל רק נאמר שחשוב שכל אחד מאיתנו יידע לסמוך על עצמו, על מה שהוא מרגיש במצבים שונים, ושיהיו לנו אנשים שאלינם נוכל לפנות. כאלה שאנחנו מכירים, ולפעמים גם כאלה שלא, אבל שיש להם תפקיד ומשימה להגן עלינו. למשל מוקדי הסיוע השונים, ובהם גם חברים מקשיבים.עוד על כך - בהמשך.
2. הרוב טוב!
אתה צודק שחשוב מאוד לזהות תופעות פסולות ולהתריע עליהן. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שרוב בני האדם אינם פושעים. בהחלט אפשר להרגיש ביטחון כשהולכים ברחוב או כשפוגשים אנשים בעבודה ובלימודים. לרוב האנשים אין כוונות רעות ופוגעניות. כיוון שאנחנו לא יודעים מי הם הבודדים שכן, אנחנו נזהרים. בודקים. סומכים על תחושות הבטן שלנו, ובעיקר לא מתמודדים עם זה לבד.
3. לדבר
אתה כותב שחווית תסכול ואכזבה מהחברה שסביבך, מהמבוגרים שהגנו על אותו אדם שפגע, ולא הגישו לך את הסיוע והגיבוי שמגיעים לך. אתה צודק שזה קורה לפעמים, וזה כואב מאוד. גם כאן עדיין יש לכולנו עבודה חשובה לעשות, והמצב משתפר ולא מחריף. יש יותר מודעות לזכויות של אנשים שנפגעו, יש יותר ידע על תמיכה בחברים מהקהילה שיש להם טענות אל בעלי סמכות, ויש יותר אנשי מקצוע זמינים שיש להם כלים לעזור. המצב לא מושלם, אבל יש מגמת שיפור. מגיע לך לקבל מענה טוב למה שעובר עליך. מגיע לך להרגיש טוב ולצמוח! וזה מאוד אפשרי. מהדברים שכתבת עולה שכבר התחלת בדרך הזאת, ואנחנו מאוד מחזקים אותך!
אחד התפקידים שלקחנו על עצמנו במוקד חברים מקשיבים הוא לדבר על כל נושא שבעולם, לא משנה עד כמה הוא מביך, קשה וכואב. אנחנו כאן, תמיד, בלי פחד. ובאמת בני נוער צעירים וגם הורים מתקשרים ומספרים לנו דברים מאוד מטלטלים, ואנחנו מקשיבים ומסייעים בלב שלם. כי תמיד יתקיים קושי. תמיד יהיה איזה שיבוש. ככל שנצליח לדבר עליו, לברר, לבדוק, להכיל, ולהיות מחוברים לרגשות שלנו, יהיה לנו קל יותר להתגבר ולהמשיך הלאה. ולכן אצלנו במוקד אפשר לצעוק, לקלל, להתעצבן, לבכות, להאשים, ולדבר על הכל בלי צנזורה. זה חשוב. וחשוב שכמה שיותר ילדים ומבוגרים יידעו שיש מקום כזה, שבו אפשר לפתוח הכל ולקבל הקשבה והכוונה לסיוע מקצועי. בצורה אנונימית, בלי שיפוט ובלי "חינוך". אפשר לדבר איתנו במספר כוכבית 8298 בכל ערב. אנחנו כאן בשבילכם.
עוד על הנושא תוכל לקרוא בתשובות הבאות:
https://www.makshivim.org.il/answer?id=944331
https://www.makshivim.org.il/answer?id=1095045
בהצלחה!
אוהד