שאלה
שלום.
השבוע הודיעו לנו את התפקידים בסניף של כל אחת של שנה הבאה. אנחנו חבורה חזקה של בנות, את כל החברות הטובות שלי הכניסו להדרכה ואותי לא, וזה ממש גורם לי לקנא וזה מבאס.
קיבלתי תפקיד שבכלל לא רציתי, עם בנות שלא רציתי להיות איתן.
אני מנסה להאמין שזה לטובה, אבל אני חושבת שאם אני אתעקש עם המדריכות, יכול להיות שהם יתנו לי תפקיד אחר. אבל, אני לא בטוחה שכדאי לי להתעקש כי כולם מנסים להגיד לי שזה לטובה.
איך יודעים אם כדאי להתעקש או שאולי זה לטובה?
דוגמא נוספת – אני בכיתה ט', ושנה שעברה לא התקבלתי לאולפנה שרציתי, והתקבלתי לאולפנה אחרת שבכלל לא רציתי ללכת אליה. בסוף אני לומדת באולפנה שלישית, והאמת שלא היה לי השנה כ"כ טוב. אחרי הרבה מאמצים, קיבלו אותי לקראת שנה הבאה לאולפנה שרציתי כבר משנה שעברה. אבל אני מתלבטת מה לעשות, כי יש לי הרבה חברות שהלכו לאולפנה שלא רציתי ללכת אליה, וממש טוב להן.
איך יודעים במה לבחור, ואיך יודעים מתי להמשיך ולהתאמץ, ומתי יודעים לעצור ולהגיד שהכל לטובה?
תודה!
תשובה
שלום לך יקרה.
מה שלומך?
קודם כל חשוב לי להגיד לך שאת מהממת! ועצם זה שאת חושבת בצורה הזו, זה ממש מראה על בגרות ועל יושרה פנימית.
שאלת שאלה גדולה. איך יודעים מתי הדבר לא שלנו, ועלינו לשנות כיוון, ומתי אנחנו צריכים להתאמץ ולהילחם ולא להתייאש עד שנשיג את הדבר?
אז קודם כל, הרשי לי להרגיע אותך ולומר - אני לא חושבת שיש דרך לדעת בוודאות. אם היתה כזו דרך – לעולם שלנו לא היתה משמעות. במקומות רבים מדברים על זה שהעולם שלנו קרוי עולם מלשון "העלם". הקב"ה ברא את העולם, ברא אותנו, הוריד לנו תורה שמנחה אותנו בדרך ומכוונת אותנו מה אסור ומה מותר, אבל בתוך כל זה – יש העלם. הקב"ה מופיע בעולם בצורה נסתרת, ויש מקומות רבים בהם אנחנו צריכים להחליט בעצמנו כיצד עלינו לפעול, ועלינו לחפש את אור ה' במציאות.
אמנם, עד קצת אחרי חורבן בית ראשון היתה לנו נבואה ובעזרתה היתה קצת יותר וודאות והיו מקרים בהם הנביא הכריע לכאן או לכאן, אך גם אז, ובטח שמאז שנסתלקה הנבואה, העיקרון המרכזי שעומד בראשית בריאת האדם היא הבחירה החופשית. והבחירה החופשית הזו מייחדת אותנו, בני האדם, משאר הבריות, להן אין בחירה חופשית. אנחנו יכולים לבחור בכל רגע נתון, לאכול את זה או את זה, או לא לאכול בכלל? להגיד דבר מסויים, לפעול בצורה מסויימת וכן הלאה וכן הלאה.
הבחירה החופשית היא פועל יוצא של הצלם אלוקים שבנו, ביכולתנו לפעול בעולם ובבחירתנו להעלות אותו ולהוסיף בו טוב. כמובן שבבחירתנו גם לעשות הפוך ח"ו, אך הקב"ה מנחה אותנו לבחור בטוב – "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים". (דברים ל')
אז התהיה הזו שאת מעלה, זה סיפור חיינו! זה מה שהופך אותנו לבני אדם בחיריים ופועלים במציאות.
אז מה בכל זאת עושים? איך יודעים במה לבחור? איך יודעים אם להמשיך להתאמץ, או להפסיק ולשנות כיוון?
אני חושבת שבסופו של דבר זה עניין של להקשיב פנימה. להקשיב לעצמי. את יכולה לקרוא לזה "אינטואיציה", את יכולה לקרוא לזה קול פנימי, ואפשר גם לקרוא לזה להקשיב לקול של הקב"ה שבתוכי.
אני מסתכלת על החיים שלי, יש הרבה בחירות טובות מאוד שעשיתי בחיים שנבחרו ע"פ הרגשה טובה, ע"פ מעין קול פנימי שקורא לי ואומר לי שזה המקום שלי ובזה אני צריכה לבחור.
לא תמיד זה פשוט, לא תמיד הקול הזה ברור, לא תמיד אנחנו מצליחים להבין אותו. לכן יש סביבנו אנשים חכמים עם ניסיון חיים שמכירים אותנו, ויכולים לנסות לעזור ולייעץ. כמובן שיש גם את המקום של בירור שכלי, אפשר למלא מעין טבלה, חסרונות ויתרונות בכל בחירה, מה אני מחפשת, מה אני רוצה, ולראות בצורה שכלית והגיונית מה הבחירה שהכי מתאימה לי.
בד"כ כדאי גם לשאול – למה אני רוצה את הדבר הזה? האם באמת כי זה מתאים לי? אולי זה רק כי החברה מכתיבה שזה נכון, אבל באמת באמת לי זה לא מתאים, לי יהיה טוב יותר במקום אחר? אולי אני אוציא מעצמי טוב גדול ומדויק יותר במקום אחר?
אפשר גם לחשוב על – מה רמת המסירות שאני מוכנה להשקיע בדבר הזה? לפעמים אני אגיד – אני כבר לא מסוגלת, לפעמים אני אגיד – אני יכולה להתאמץ עוד קצת. שוב, זה באמת עניין אישי ואין כאן מתכון מסויים.
אוסיף עוד נקודה אחת לסיום. כשאני מתלבטת בין 2 דברים, או בוחרת בדבר ולא לגמרי בטוחה אם זה הבחירה הנכונה, אני משתדלת שתלווה אותי האמונה שהכל מדוייק מה'. אני מאמינה שהקב"ה הוא טוב, והוא מכוון את החיים שלי לטוב, וכל מה שאני עוברת בדרך הוא מדוייק. וגם אם בחרתי במשהו ואני חושבת שזו היתה טעות, גם אם אני בטוחה שהייתי צריכה להיות במקום אחר בכלל, גם אם החלטתי לעזוב משהו באמצע, או שהחלטתי למסור על זה את הנפש ובסוף מסתבר שזה לא בהכרח היה נכון וטוב, אז אולי במיקרו זה לא טוב, במיקרו, בקטן, ספציפית, הייתי צריכה לבחור משהו אחר. אבל במאקרו, בגדול – בעיניי אין ספק שזה מדויק. אין ספק שהייתי צריכה לעבור בנקודות האלו. ואם נסתכל במבט לאחור על כל מיני נקודות ציון בחיים שלנו, מקומות שעברנו בהם, בחירות שבחרנו – אפשר ממש לראות: מכאן למדתי את הדבר הזה, מפה קיבלתי את זה, שם הוספתי את זה ואת זה. וזה לא חייב להיות משהו גדול. זה יכול להיות אפילו שבמקום ההוא למדתי שמקומות בסגנון הזה לא מתאימים לי. אבל היי, איזה מדהים! מהיום אני אהיה מדוייקת יותר בבחירות שלי. מי יודע, אם לא הייתי עוברת שם, אולי לא הייתי יודעת את זה?
לסיכום – אני מאמינה שכמובן שעלינו לעשות השתדלות, לברר ולהקשיב לעצמנו ובעז"ה להגיע למקומות הכי נכונים, טובים ומדוייקים. אבל גם כשיש טעויות או קשיים, לדעת שבסופו של דבר הכל מדוייק מה' יתברך.
חוזרת להצעתי שנכתבה קודם, להתייעץ עם אנשים חכמים שמכירים אותך ויוכלו לעזור.
כמו כן, ממליצה ללמוד את הספר "מסילת ישרים" – ספר בסיסי ומדהים שמדייק לי כל פעם מחדש איך לחיות בצורה נכונה ומשמחת.
יקרה, המון בהצלחה! בטוחה שתגיעי למקום הנכון ותוסיפי הרבה טוב!
נעמה
(7)