איבדתי את כל הביטחון העצמי שלי - מה עושים?

שלום יקרה.

תודה שפנית אלינו עם התחושות שלך. עצם השאלה היא חצי פתרון, כי היא מוכיחה על מודעות. את מבחינה במשהו שונה שקורה לך בבית הספר החדש וננסה עכשיו ביחד לראות מהו.

את מספרת שהתחלת בית ספר חדש השנה. שזה שינוי משמעותי מאוד שיכול לגרום לכל מיני ״תזוזות״ במה שהכרת בחיים, וגם בתפיסת האני שלך. בגיל ההתבגרות אנחנו מחפשים כל הזמן את עצמנו, את ההגדרה של עצמנו, הרבה גם לפי הסביבה. וזה מאוד טבעי שכשהסביבה משתנה, גם דברים בנו, כמו תחושת הבטחון העצמי שאת מתארת - ישתנו איתם.

אני שמחה לשמוע שיש לך חברות ושטוב לך, זה לא ברור מאליו להסתגל ככה לשינויים, כל הכבוד! מלמד הרבה על הגמישות שלך ועל היכולות שיעזרו לך הרבה גם בהמשך החיים עם שינויים אחרים צפויים יותר או פחות.

מכיוון שאת לא מפרטת איך מתבטא מה שאת מכנה ״איבוד כל הבטחון העצמי״ אני אנסה לשער. בתקווה שזה יעזור לך להבין את עצמך ולהתחזק. ואם לא - תמיד תוכלי לכתוב אלינו שוב בצורה מפורטת יותר ונשמח להשיב.

אני גם רוצה לערער ברשותך על הקביעה שלך במשפט הראשון, שאיבדת את כל הבטחון העצמי. את כותבת שיש לך חברות, טוב לך, ואפילו כתבת אלינו. כל זה דורש בטחון עצמי שקיים בך! אז בואי נעדן את זה ואולי נגיד שאת מרגישה שיש לך פחות בטחון ממה שהכרת בעצמך לפני המעבר. מסכימה...?

ונדבר קצת על בטחון עצמי. המצב האולטימטיבי שמלמד אותנו שלבן אדם יש בטחון עצמי טוב ובריא, זה כשהוא מתנהל בנינוחות מתוך אמונה בעצמו וביכולות שלו. ממילא הוא פעיל, מעז ליצור ולנסות. לעומת בן אדם חסר בטחון שמפחד מכל זה. האם את מרגישה שנהיית יותר ״נמנעת״ בבית הספר החדש? פחות מתערבת אולי? פחות יוזמת דברים שבעבר היית רגילה ליזום?

כמו שכתבתי מקודם בקצרה זה טבעי מאוד שכשמשתנה הסביבה אנחנו גם עוברים כמין צורך להגדיר את עצמנו מחדש. לדוגמא אם בבית הספר הקודם היית רגילה להיות הילדה ״החרוצה״ ופתאום בבית ספר אחר יש כבר מישהי במקום הזה, מיד משהו מתערער ושואל - אז מי אני? או מצב אחר שבכלל בכיתה החדשה לא מתיחסים בהערכה ל״חריצות״ שהיתה מוערכת במקום הישן, ששוב מגיעה אותה התחבטות בשאלת הזהות. אנחנו רואים בדוגמא הזו כמה הסביבה המשתנה יכולה להשפיע על תחושת ה״אני״ של הבן אדם. וזה חשוב לשים לב ולהיות מודעים לזה, כדי להבדיל בין מה אני חושבת על עצמי, מעריכה בעצמי. לבין מה הסביבה חושבת עלי, ומה היא מעריכה באופן כללי.

הייתי ממליצה לך לקחת דף ועט ולנסות לכתוב מה את טובה בו, מהן החוזקות שלך, מה את יכולה לתרום לאחרים. בעמודה אחרת תכתבי מה יודעים עליך בכיתה החדשה, איך את חושבת שרואים אותך, אילו מהיכולות שלך מכירים. ובעמודה שלישית - אילו מהיכולות מהעמודה הראשונה לא נמצאות בעמודה השניה והיית רוצה שכן ידעו עליהם בבית הספר, בכיתה, או אפילו רק החברות הקרובות. גם אם יהיו דברים מהעמודה הראשונה שלא תרצי בכלל שיופיעו בעמודה השלישית, עצם זה שכתבת אותם לעצמך יכול לתת לך כח כי את תראי מה את חושבת על עצמך שלא קשור כלל למי שסביבך. ואם את מוצאת שמפריע לך שיש יכולות שהכירו בהן בכיתה הקודמת ועכשיו את מרגישה שאת לא מממשת אותן - תנסי לחשוב טכנית איך את גורמת לעצמך להוציא אותן לפועל למרות החשש הבסיסי. לדוגמא אפשר בהתחלה בקרב החברות שבאופן טבעי יש לידן יותר בטחון מאשר מול כל הכיתה (או אפילו להתחיל מלספר להן שאת טובה בזה). צעדים קטנים של עשייה יביאו לחיזוק הבטחון.

עצה נוספת כללית לחיזוק הבטחון העצמי היא לכתוב כל ערב שלושה דברים שהצלחת בהם. כשאנחנו מתמקדים בדברים הטובים שאנחנו עושים, בהצלחות, הבטחון העצמי מתחזק. כשאנחנו לעומת זאת נופלים לביקורת עצמית ושלילית - הבטחון העצמי יורד. זאת עצה פשוטה אך יעילה מאוד.

בנוסף, אני חושבת שכדאי לשתף במחשבות האלו שלך אנשים מבוגרים שסביבך ויכולים לעזור. ההורים שלך, מורה, או יועצת בית הספר. הם מכירים אותך ויכולים לראות דברים שאת פחות מצליחה לראות ולכוון אותך למקום שתרגישי בו בטוחה יותר ושמחה.

ושוב, אם את מרגישה שאת רוצה לפרט יותר על הצורה שמתבטא חוסר הבטחון שאת מרגישה - את כמובן מוזמנת לכתוב אלינו שוב. ותזכרי שאמנם עכשיו את מרגישה את ההתערערות והשינוי הזה וזה הרבה מבלבל, קצת מפריע ומעורר שאלות. אבל בעז״ה כל ״נדנדה״ שכזו בגיל הזה שלך, מובילה אותך דווקא להיות בן אדם יציב וחזק יותר שמכיר את עצמו!

מאחלת לך הצלחה רבה.

גילי