אוננות - למה לא מתירים אותה?

שלום אלי.

אתה שואל שאלות מצוינות, ומגיעות לך תשובות בהחלט.

אני לא מכיר בן או בת ששומרים את כל תרי"ג המצוות באופן מוחלט. זה אגב לא הופך אותם לרשעים. קשה לפעמים לקיים דברים. זו האמת. יחד עם זאת - זה לא אומר שלאיסורים או למצוות אין חשיבות. וכן, ייתכן במציאות מצב שבו יש איסור - ואני עובר עליו. זה קורה כל הזמן. אנחנו מנסים ומשתדלים שזה יקרה כמה שפחות. זה תפקידנו. אבל לא תפקידנו להצליח. מבין? המשימה שלנו היא ההשתדלות האמיתית. התוצאה היא לא באחריותנו המלאה.

אני לא יודע למה רבנים לא מתירים דברים כאלה או אחרים, אבל אני חושב שבאוננות יש משהו שהוא לא רק גופני. הוא גם רגשי, ונפשי, ואישי, וזוגי (גם אם אין לי בת זוג). ולכן העמדה לגבי האוננות היא באופן כללי יותר העמדה לגבי המיניות. ציינת את הנושא של בגידות. אולי נתיר גם את זה? גם זה קשה, לא לבגוד! אלא שיש איזה עניין מיוחד במשפחה היהודית, שאותו אנחנו רוצים לשמר. האם זה מבטיח שאף אחד לא יבגוד? לא. אבל זה לא משנה. יש כאן אתגר שחלק עומדים בו וחלק לא. מי שעומד בו, מרוויח. זה שמישהו אחר לא בהכרח מצליח - לא אומר שכולנו צריכים מראש להפסיד. אותו הדבר לגבי שבת, ותפילה, ועוד המון דברים אחרים.

ביהדות מצווה לא "מאפסת" עבירה - ולהיפך. כלומר שאם עשית מצווה אחת ואז עשית עבירה אחת - זה לא מתקזז. יש לך מצווה, ויש לך עבירה. כמו כן, לא כל דבר פסול שאתה עושה הוא אוטומטית "עבירה". לפעמים זאת "נפילה". איך יודעים? זה לא משנה. התפקיד שלנו הוא לא לשפוט את עצמנו. בשביל זה יש את היושב במרומים. סמוך עליו שהוא יעשה עבודה טובה וגם הוגנת, ואפילו שהוא יוציא אותך כמה שיותר טוב. התפקיד שלנו הוא לעשות כמיטב יכולתנו. זה הכל. ולכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כלומר (בפרשנות שלי) אתה יכול להיות צדיק גם כשיש לך מדי פעם נפילות. כי אתה את שלך עשית. עשית ככל יכולתך! ניסית באמת. ולכן אתה צדיק. וזה בהחלט עדיף על חזרה בשאלה, שבה אתה בעצם אומר: לא אכפת לי כלום וזהו. ואז במקום להפסיד מצווה אחת, אתה מפסיד את הכל. מה עשינו בזה?

בהצלחה!

אוהד