שבת במלון? יש דבר כזה

הפסקתי לאכול כשהגעתי לכנף הברווז השלישית.

האמת היא שאף פעם לא הבנתי למה אנשים מתארחים בבית מלון בשבת. כלומר, אם יש לך בית משלך, ומיטה משלך, והחלופות הן אריזה מסיבית ואירוח ביום היחיד בו אסור לראות טלוויזיה, אסור לשחות בברכה, אסור לשוחח בטלפון ואפילו אי אפשר לשחק עם המזגן כך שיקרר או יחמם אותך במידה הנדרשת, אז למה לעשות את זה לעצמך?

שבועיים בדיוק אחרי שנזכרתי בתיאוריה הזו, היא הופרכה כשהוזמנתי להתארח במלון לאונרדו פלאזה ירושלים, רק עשרים דקות מביתי שבגוש עציון, והבנתי שלפעמים, רק לפעמים, שווה לצאת מהבית, לעזוב את הפינה המוכרת ולצאת להתארח בבית מלון בשביל המנוחה הנפשית ולא רק בשביל הברכה ושאר הפינוקים שכרוכים בחדר במלון שביום יום.

כלומר, אל תבינו אותי לא נכון, היו פינוקים. היה שוקולד ומאפים בחדר, הייתה ארוחת שבת מפוארת שכללה סוגי מאכלים שמעולם לא טעמתי, אבל מבחינתי העיקר לא היה האוכל או החדר במלון, אלא העובדה שקיבלתי את המנוחה המושלמת.

הגענו ממש רגע לפני שבת, אני ואישתי, לחדר במלון, ועשרים דקות מאוחר יותר, לאחר שאכלנו את המאפים שחיכו לנו בחדר, והתלהבנו מהנוף שנשקף מבעד לחלון, כבר היינו בדרך לבית הכנסת הגדול בירושלים שנמצא מול המלון. כתושב ביישוב קטן המיקום של בית הכנסת שהיה קרוב למלון לא היה פקטור משמעותי, אך יחד עם זאת אין ספק שהעובדה שצריך לחצות כביש אחד ואתה בבית הכנסת היא יעילה ביותר.

האמת? הייתי מופתע. בית הכנסת היה מלא מפה לפה, וכשמדובר בבית הכנסת הגדול בירושלים, בו ישנם קרוב ל-3000 מושבים לגברים ונשים, מדובר במחזה מרהיב למדי. חסידים עם שטריימלים על הראש, ליטאים עם הכובע מוטה הצידה, ברסלבים שרקדו ושרו לכל אורך התפילה, דתיים לאומיים עם החולצות הלבנות והכיפות הסרוגות, המוני אמריקאים עם חליפות מצוחצחות ואפילו תיירת אפרו אמריקאית שנכנסה לעזרת הגברים ולא הבינה מדוע כולם בוהים בה, עד שמישהו הצביע כלפי מעלה והבהיר שהנשים צריכות לעלות לקומה העליונה.

(צילום: Flik47, shutterstock)

אדם שלא היה בבית הכנסת הגדול בשבת לעולם לא יוכל לתאר לעצמו את החוויה. אומנם נאמר לי שבדרך כלל מופיעה במקום מקהלה שמלווה את החזן, אך את המקהלה המכובדת החליף הזמר יצחק מאיר שביצע תפילת קרליבך מדהימה. אין ספק שהיה שווה לראות כיצד באמצע 'מזמור לדוד' רוקדים יחד יד ביד יהודים ושאינם יהודיים, חסידים עם ליטאים, כיפות סרוגות עם כיפות לבנות של תיירים. קיבוץ גלויות בין 3000 מתפללים.

אחרי התפילה הגיע הזמן לארוחת השבת. הייתם פעם בארוחת שבת במלון? אני לא, ואין ספק שמדובר בחוויה מעניינת. כל קיבוץ הגלויות של בית הכנסת הגיע לארוחה, כשמכל עבר נשמעים קולות קידוש בנוסחים שונים ואפילו שירי שבת מצד אלו שלא התביישו כמוני מהעובדה שאנחנו במקום פומבי. האוכל, טלה, עגל וכנפי ברווז, השאירו אותנו ללא מילים ובהחלט הרסו כל דיאטה אפשרית.

(צילום: באדיבות פתאל)

הגענו לחדר המלון לאחר הארוחה. השעה הייתה.. 19:30. מה עושים עכשיו? אז יצאנו למרפסת. אורות העיר העתיקה ניבטו אלינו מהקומה החמישית של בית המלון (מתוך 22 אגב). לאור הירח ראינו כנסיות עם צלבים מוזהבים, מסגדים שצריחיהם בולטים למרחוק, ובתי כנסת רבים אותם ניתן לזהות בשל צורתם המיוחדת לעומת המבנים האחרים של מרכז העיר ירושלים. העיר הקדושה לכל הדתות מעולם לא הייתה קרובה יותר, ובתור אדם שמלווה את רוב ימיו בירושלים, אין ספק ששבת הזכירה את מה שנשכח ביום יום - יש ירושלים אחרת. שקטה יותר, יפה יותר, ירושלים של שבת.

בבוקר, לאחר תפילה וארוחת בוקר, יצאנו אנחנו ואורחים נוספים במלון ל'גינה האחורית' - גן העצמאות רחב הידיים. המדשאות הרחבות, הנחלים הקטנים והמעוצבים היטב בין השבילים והספסלים הנוחים אפשרו בהיה של, לא פחות, משעה וחצי בנוף מושלם לאחר הצהריים. מי האמין שאפשר למצוא באמצע ירושלים ריאה ירוקה ומרגיעה שכזאת?

(צילום: באדיבות פתאל)

חזרה למלון, שינה וקריאת ספרים ומספר שעות לאחר מכן, ברוח השבתות הקצרות של שעון חורף, נאלצנו בלית ברירה לארוז את חפצנו, לצאת מהמלון ולהיפרד מהמנוחה המושלמת, מהמיטות הנוחות ומהארוחות המפוארות לטובת חיים רגילים למדי ועבודה של יום יום. השבת נגמרה, מחר יום ראשון וצריך לחזור לחיק המציאות, להכין למחר אוכל ולסדר את המיטה בבוקר. רגע, מי אמר שלא כדאי להתארח בבית מלון בשבת?

הכותב היה אורח של רשת מלונות פתאל