מדי פעם בפעם - לאחרונה לרגל ט"ו באב - עולה לדיון שאלת גיל הנישואין ושאלת מציאת הזיווג בכלל, כיצד ראוי או רצוי להביא את בני ובנות המגזר להקים יחדיו בתים נאמנים בישראל. אם להאמין לטענותיהם של חולי החינוכיטיס ומוכי הטיפוליטיס שדברי כה רבים מהם נשמעים במקומותינו, הרי שצעירי הציבור הדתי לאומי באים בשני מצבי צבירה: נישואי בוסר (לפני גיל 24) ורווקות מאוחרת (אחרי). לא חסרות גם הצעות שונות לפתרון הבעיה, איש כפי הבנתו.
בשנים האחרונות נשמעת וחוזרת ונשמעת הצעה מפי רבנים ידועים, ועיקרה: תשלום שכר שדכנות. לא מדובר כמובן על מי שפונה לשדכן מקצועי או למי שהתנה מראש עם מאן דהוא על שכרו, שהרי במקרה זה לית מאן דפליג על חובת הלקוח לשלם כמקובל לגבי כל נותן שרות. ההצעה אותה מנסים הרבנים לקדם פירושה יצירת מה שקוראים המשפטנים חוזה מכללא, כלומר מצב בו גם בלי שום תנאי מראש הצעה ידידותית של היכרות מצד חבר או מכר שהביאה לידי נישואין תחייב את הורי הזוג בתשלום של סכום נאה - הוזכרו מספרים של 5000 שקל מכל צד, כנהוג במגזר החרדי - למשדך. למעשה מדובר ביצירתה של נורמה חברתית (שברגע שהיא כזו יהיה לה גם בסיס הלכתי) לחיוב תשלום בעד שידוך "ידידותי", שהיום נעשה פעמים רבות בהתנדבות ומתוך רצון להיטיב לאחד או לשני הצדדים.
מנהג שתועלתו מועטה ונזקו מרובה
חייבים להודות כי נורמות חברתיות, חלקן יקרות, מתקבעות בציבור דרך קבע גם ללא התערבותם, ואפילו נגד רצונם של רבניו, ומנהגי החתונות היקרות והתזמורות הרועשות יוכיחו. אלא שבמקרה זה נראה כי מדובר בנסיון להשריש מנהג שתועלתו מועטה ונזקו מרובה.
ראשית, למי זה בכלל יועיל? הרי ברור כי מי שנכנס לעסקי השידוכים כדי להרויח כסף יהיה טיפש אם ינסה לשדך רווקות בנות 35 לפנויים בני 40. זו, כידוע, היא עבודה קשה שבמקדש הרחוקה משכר וקרובה לבלבולי מח. הרבה יותר פשוט יהיה לעשות כסף מהיכרויות של בנות 20 לבני 23, שם בדרך כלל לא צריך להיות פסיכולוג דגול כדי להשיג הצלחות. אם כך, הנורמה תשיג בעיקר את מה שממילא מסתדר גם בלעדיה.
ומה הנזק? הנה, לי יש שבעה ילדים, וזה אומר כי משרישי הנורמה מנסים לגרום לי נזק של שלשים וחמשה אלף שקלים. כסף לא רע, נכון? אינני מיצר על מצבי הכלכלי, בביתנו אין מקדשים על חלות ואפילו לא על יין צימוקים, ובכל זאת המכונית שבה אני נוסע עלתה פחות מהסכום הזה. די מרגיז אותי שאותם רבנים, בלי לשאול לדעתו של איש, מנסים לגרום לי הוצאה השקולה לשנתיים של ישיבה תיכונית לבני. אולי במחילת כבודכם תנסו להקטין את המעמסה הכלכלית על הציבור ולא להגדילה? אני מניח שיהיו כאלו שיציעו לנכות את שכר השדכן ממחיר החתונה. רעיון יפה, אבל לא ישים למרבית הצער.
רוצים להרוג את גמילות החסד
למיטב הבנתי יש עצה פשוטה שניתן לישמה כדי להעביר את רוע הגזרה. כמו כמעט כל אדם המתגורר ביש"ע, אני מסיע כל יום בממוצע כשלשה-ארבעה טרמפיסטים חינם אין כסף במכוניתי הפרטית. אם רוצים להרוג את גמילות החסד הידידותית בשטח השידוכים, למה לא להעמיד את מנהגנו על שורת הדין ביחס לטרמפים? אני מציע בזה לציבור חרם טרמפים על תובעי ממון בשידוכים (כמובן לא על שדכנים מקצועיים או במקרים של הסכם מראש) ועל הרבנים הפועלים בכיוון זה וצאצאיהם. אין צורך לקחת תעודות זהות או לחלק שאלונים לעומדים בטרמפיאדה: ניתן פשוט להדיר אותם מנכסינו או מרכבנו כמבואר ביורה דעה סימן רכ"א, ואז הם ובניהם יצטרכו לברר על רכבו של מי הם עולים כדי להנצל מלאו דאורייתא.
לדעתי לא צריך יותר מדי אנשים שיענו לקריאה זו: מספיקים עשרים-שלשים מכל רחבי יש"ע כדי להביא למצב שאותם רבנים ימצאו להם ענין אחר לענות בו, ואנו נזכה לקול ששון ולקול שמחה בקצת פחות כסף, או במקרה הגרוע נממן את שכר השדכן מתשלומי הטרמפיסטים.