משבר הקורונה אופף את העולם. המשבר מורגש בתחומים רבים: בריאותיים, פוליטיים, כלכליים ועוד. אך מתחת לרדאר המשברים האלו נוצר שבר נוסף, נסתר יותר אך קיומי ומסוכן, שמוליד שבר במשפחות ואף אלימות קשה כלפיי נשים וילדים - נוצר שבר גברי.
על אף שאנחנו חיים ב2020 ולכאורה יש שוויון בין גברים ונשים, עדין בקרב משפחות רבות התפיסה הנוגעת לגברים דורשת מהם להיות המפרנסים, המתפקדים גם בעת משבר, ועמוד השדרה של הבית. ואיפשהו גם את מודל הגבריות הזה שמוטמע בגברים רבים המשבר תפס לא מוכנים. גברים רבים פוטרו מהעבודה, ומתמודדים עם שאלת מיליון הדולר האם הם גברים אמיתיים גם אם הם לא עובדים?! האם הם גבריים גם אם האישה שלהם מפרנסת את הבית, האם הם גברים גם אם התפקיד שלהם בבית מתמקד כיום בלטפל בילדים, לנקות ולבשל – תפקידים שבתפיסה שעדין ב2020 לפחות חלקית נחשבים נשיים. והכאב על אובדן הגבריות מתנחל אצלם בגוף, ונתקע שם לזמן רב. רובם לא יוציאו אותו בשיח, לא עם האישה שלהם ולא עם חברים, כי לתחושתם לדבר על כך זה להודות בכך. ולתחושתם להודות בפגיעה בגבריות עלולה להשקיע אותם יותר ויותר למטה, ועלולה לפגוע יותר ויותר בגבריות השברירית שקיימת בתוכם. והאנרגיה השלילית הולכת ותופחת מבפנים, ובלי כוונה הגבר נהיה מטען נפץ מהלך, שאם משהו או מישהו רק ידליקו אותו הוא יתפוצץ.
והבעיה היא שבגלל שהגבר לא מדבר, בת הזוג לא יודעת שיש כאן מטען נפץ מהלך, היא לא יודעת שהיא צריכה לגלות רגישות יתרה, לא רק כי הוא איבד את העבודה, אלא כי יחד עם איבוד העבודה הוא אבד משהו מהכבוד והערך העצמי שלו, שהגבריות שלו נתונה בסימן שאלה. ולכן אם אשתו עוד מוסיפה לחבילה ביקורת כמו: "אם כל היום היית בבית איך זה שלא עשית כביסה?" מתחת למילים האלה מסתתרת פגיעה נוספת לגבריות – זה בעצם לומר לו "גם אין לך עבודה ואתה כבר לא המפרנס ועמוד שדרה של הבית, וגם אתה לא מוצלח בבית." כל כך הרבה תחושה של חוסר מוצלחות שעוברת לפגיעה הגברית במספר מילים.
העצוב הוא שהרבה מהתהליכים האלה נסתרים מהעין, אבל התחושה שלהם מורגשת מבחוץ. הנפיצות בבית עולה, וכל דבר קטן נהיה פצצה גדולה. ומעבר לכך שהגיעה הזמן לייצר שינויי חינוכי ותודעתי לגברים וללמד אותם חמלה עצמית מילדות, ושזה בסדר לא להיות מתפקדים תמיד, מעבר לכך יש צורך ללמד זוגות איך מתקשרים על פני הפגיעה. איך מדברים רגשות, ומשחררים אותם מהלב, ואיך לא עושים רגשות ופוגעים באחרים. יש צורך ללמד זוגות לתקשר על הקשיים הפנימיים, ולא לדרוך בריקוד הזוגי אחד על הרגליים של השני/ה.
אז אם אתה גבר שחי כיום בתקופת הקורונה, ואולי פוטרת לאחרונה מהעבודה, או שהמצב הכספי כבר לא אותו דבר ואתה חש שהכל על הכתפיים שלך. אם אתם זוג שחי בתקופת הקורונה, והתחושה היא שבבית שלכם הנפיצות עלתה, ושניכם מסתובבים על קצות הבהונות אחד ליד השניה, ואפילו אז מתעופפות ביניכם פצצות ויריות. אז אם אתם משפחה שחיה בקורונה, והמרחב הבייתי כבר לא נעים כמו פעם, בואו לא נגיע למצב של רצח במשפחה, ואפילו לא למצב של צרחות וצעקות בתוך הבית. אז לכו לקבל עזרה מקצועית. תלמדו איך לשחרר את הכאב כדי שלא יומר להיות כעס, תלמדו איך לדבר בלי לפגוע בכבוד הגברי או הנשי. לצערי לא מלמדים שיעורים כאלה בבית ספר, ולפעמים בית הספר של החיים מספק לנו טריגרים ללמידה. אז נצלו את התקופה והמשבר כדי לצמוח יחד, וגם כל אחד בנפרד כך שישרור בביתכם אהבה אחווה שלום ורעות.